צוטנה זדגינידזה: מלחין לפני שיכול להגיע לדוושות
"מוזיקאים פנומנליים כמו צוטנה נולדים פעם במאה." הקביעה שייכת לגאיה קנצ'לי, המלחין הגיאורגי המשמעותי ביותר במאה העשרים, והיא אינה הדבר המוגזם ביותר שנאמר על הילד הזה. הפסנתרנית אליסו וירסלדזה – דמות שאינה נוטה להפרזה – הצהירה מעולם כי "מעולם לא פגשה אדם מדהים כמו הילד הזה". תגובתו של דניאל בארנבוים, כפי שמסר המנצח ניקולוז ראכוועלי, הייתה בוטה אף יותר: "מוצרט חזר לגרמניה, מגאורגיה."
ירושה משפחתית
זדגינידזה נולדו לשושלת מוזיקלית גיאורגית. הוא צאצא של ניקו סולחנישווילי, ממייסדי הקומפוזיציה הקלאסית הגיאורגית, ושל הפדגוגית אנסטסיה עבדושלשווילי-וירסלדזה, ששמה שזור בכל שושלת הוראת הפסנתר במדינה. אין מדובר בצבע מקרי. פירוש הדבר שילד שהפגין כישרון מוקדם למוזיקה נולד בדיוק לתוך משק בית שהיה ערוך לזהות זאת ולפעול מיד.
זיהוי הכלים בגיל שנתיים
הסימן המתועד הראשון הגיע מוקדם באופן אבסורדי: בגיל שנתיים הוא יכל לזהות ולשמות כלים שונים לפי האוזן. בגיל חמש החל שיעורי פסנתר אצל סבתו, פרופסור נינו ממראדזה, שנותרה מורתו. בגיל שש כבר ביצע יצירות מאת באך, מוצרט, בטהובן, ליסט ופרוקופייב, פיתח עיסוק חזק באופרה, ו – הפרט שמבדיל בינו לבין כל פלא מקלדת אחר של דורו – החל להלחין.
הסטודיו של הסבתא
הכשרתו של זדגינידזה הייתה בלתי שגרתית במכוון. ההדרכה העיקרית שלו הגיעה מתוך משפחתו שלו, בתוספת שיעורים מקוונים עם רנה שרשבסקיה מהאקול נורמל דה מוזיק בפריז וכיתות אמן עם בוריס ברזובסקי, דניאל בארנבוים והמלחין יורג וידמן. מאז 2021 הוא נתמך על ידי קרן ליזה באטיאשווילי. רשימת המוזיקאים שגילו עניין חונכי קוראת כמו סקר של ההנהגה הבכירה של המקצוע: באטיאשווילי, סר סיימון ראטל, בארנבוים, וידמן, אלפרד ברנדל ואנטוניו פאפאנו.
יוני 2019: רסיטל בטביליסי
הרסיטל הציבורי הראשון שלו, בטביליסי ביוני 2019, מספר איזה מיני מוזיקאי התכוון להיות. התוכנית הייתה ברג, באך, שוסטקוביץ' ויונאצ'ק – בחירה שקולה מודרניסטית שאף מנהל לעולם לא ממליץ עליה להופעת הבכורה של ילד – משולבת עם יצירות משלו. לא היו ראווה, לא חביבי הקהל. באותה שנה הוא פתח את עונת התזמורת הפילהרמונית הלאומית של גאורגיה כסולן בקונצרט השני לפסנתר של שוסטקוביץ'.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הפעמונים
בשנת 2020 הוא ביצע לראשונה את הפעמונים, יצירה לפסנתר שנכתבה לזכר אמו. לאחר מכן ב-2021 סונاتا לכינור ולפסנתר, בבכורה עם ליזה באטיאשווילי עצמה, ודואט לפסנתר; ב-2022 הגיעה פנטזיה לפסנתר ולתזמורת. גריגורי סוקולוב, מהפסנתרנים הקשוחים והפחות ממוקדי פרסום החיים, אמר על גוף יצירה זה כי "יצירותיו מאכלסות את עולמם המונומנטלי של באך וברהמס."
ורבייה, ראטל והמעגל הבינלאומי
זדגינידזה ערך את הופעת הבכורה שלו בפסטיבל ורבייה ביולי 2022, והופיע בפסטיבל המוזיקה הבינלאומי של טלאווי, בשלוס אלמאו, בקיזינגר זומר ובווינר קונצרטהאוס. בשנת 2024 הופיע שלוש פעמים עם סר סיימון ראטל בשנה אחת: הקונצרט לפסנתר של שויינברג עם התזמורת הצעירה של מדינת בוואריה, הקונצרט הראשון לפסנתר של בארטוק עם תזמורת פסטיבל ורבייה, ו־אובאד של פולנק עם אנסמבל האקדמיה של BR. שויינברג, בארטוק ופולנק – בחירת הרפרטואר שוב מסרבת לחלוטין לספר המשחקים של ילדי הפלא.
סימפוניה מס' 1
ב-28 בינואר 2025 ביצעה קמרטה זלצבורג, בניצוחו של פרנסואה ללייה, את הסימפוניה הראשונה שלו במוצרטווחה – הפסטיבל המתקיים מדי שנה במולדתו של מוצרט ביום השנה להולדתו. הוא מיוצג על ידי אסקונאס הולט, עם הופעות מתוכננות עם תזמורת הקשת השוודית ותזמורת הקשת הסקוטית ורסיטלים בטוקיו, סיאול וטאיפיי.
מדוע צוטנה מכונה גאון
כאן, באופן יוצא דופן עבור ילד פלא צעיר, המילה שימשה אנשים ששיפוטם נושא משקל אמיתי, ושימשה במיוחד. "פעם במאה" של קנצ'לי, "מעולם לא פגשתי מישהו מדהים כל כך" של וירסלדזה, השוואת מוצרט של בארנבוים וההזכרה של באך וברהמס על ידי סוקולוב אינן שמות תואר של הודעה לעיתונות; הן מגיעות מארבעה מוזיקאים שאין להם מה להרוויח ומוניטין להגן עליו.
האיכות שהם מצביעים עליה היא קומפוזיציונית, לא פסנתרנית, והבחנה זו היא כל הוויכוח. פלאי מקלדת אינם נדירים. ילדים בעלי שליטה מוטורית וזיכרון לנגן את ליסט בגיל שש מופיעים בכל דור, ומיומנותם, מדהימה ככל שתהיה, היא במהותה רפרודוקטיבית – ביצוע מחשבתו של מישהו אחר. זדגינידזה החל לכתוב מוזיקה משל עצמו באותו גיל שבו החל לנגן את של אחרים, והמקצוענים שהמרו על שמם עליו שבחו בעקביות את היצירות ולא את האצבעות. בכורה של קמרטה זלצבורג לסימפוניה במוצרטווחה אינה מחווה שניתנת לילד מוכשר; זוהי מוסד המעמיד את האמינות התכנותית שלו מאחורי יצירה.
המקרה הנגדי הוא עניין של זמן. מלחינים נשפטים לאורך עשורים, והאיכויות שעושות את המוזיקה של מתבגר למדהימה – צפיפות, שאיפות, רהיטות באידיום מודרניסטי קשה – אינן אותן איכויות ההופכות מוזיקה למחזיקה מעמד. הופעת בכורה בוורבייה ושלושה קונצרטים עם ראטל ממקמים אותו במערכת אקולוגית שיש לה תמריצים מסחריים ורגשיים חזקים למצוא את המוצרט הבא, וההשוואה, נדיבה ככל שתהיה, מהווה נטל ולא תיאור. מורתו היא סבתו; מנטוריו הם הדמויות החזקות ביותר במוזיקה הקלאסית האירופית; דרכו הוחלקה בכל צעד ושעל על ידי קרן, סוכנות ושושלת משפחתית. שום דבר מזה אינו ביקורת עליו. המשמעות היא פשוט שהראיות לגאון נותרו, בשלב זה, סט של המלצות וגוף יצירה שעדיין נכתב.
מבט לעתיד
מה שעושה את זדגינידזה יוצא דופן באמת אינו שהוא מנגן היטב, אלא שהוא מעולם לא הפריד בין נגינה לכתיבה – הרסיטל בטביליסי ממש בהתחלה כבר העמיד את המוזיקה שלו לצד ברג ויונאצ'ק, כאילו שתי הפעולות היו בבירור אותה פעולה. כך פעלו מלחינים-פסנתרנים לפני שהמאה העשרים חילקה את המקצוע לשניים. אם ההבטחה תתמקיים, המשפט המשמעותי עליו לא יהיה שורת המוצרט של בארנבוים. זו תהיה רשימת יצירות.