תומאס וולזי
תומאס וולזי (Thomas Wolsey; במקור: /ˈwʊlzi/ WUL-zee; בערך מרץ 1473 – 29 בנובמבר 1530) היה מדינאי אנגלי וקרדינל קתולי. כאשר הנרי השמיני (Henry VIII) הפך למלך אנגליה בשנת 1509, הפך וולזי לנדבן (almoner) של המלך. ענייניו של וולזי שגשגו ועד שנת 1514 הוא הפך לדמות השלטת כמעט בכל ענייני המדינה. הוא החזיק גם בתפקידים כנסייתיים חשובים. אלו כללו את ארכיבישוף יורק – התפקיד השני בחשיבותו בכנסייה האנגלית – ואת זה של שליח אפיפיורי. מינויו כקרדינל על ידי האפיפיור ליאו העשירי (Leo X) בשנת 1515 העניק לו קדימות על פני כל אנשי הדת האנגלים האחרים.
התפקיד הפוליטי הגבוה ביותר שוולזי השיג היה לורד צ'נסלור, היועץ הראשי של המלך (באופן רשמי, שכן יורשו ותלמידו תומאס קרומוול לא היה). בתפקיד זה הוא נהנה מחופש רב ותואר לעיתים קרובות כ-alter rex ("מלך אחר"). לאחר שנכשל במשא ומתן לביטול נישואיו של הנרי לקתרין מאראגון (Catherine of Aragon), איבד וולזי את חיבת המלך ונושל מתאריו הממשלתיים. הוא נסוג ליורק כדי למלא את תפקידיו הכנסייתיים כארכיבישוף, תפקיד שהחזיק באופן רשמי אך הזניח במהלך שנות כהונתו בממשלה. הוא נקרא בחזרה ללונדון כדי לענות על אישומי בגידה – אישומים שהנרי נהג להשתמש בהם נגד שרים שאיבדו את חיבתו – אך מת מסיבות טבעיות בדרך.
חיים מוקדמים
תומאס וולזי נולד בסביבות שנת 1473, בנו של רוברט וולזי מאיפסוויץ' ואשתו, ג'ואן דאנדי. מסורות נפוצות מזהות את אביו כקצב; מוצאו הצנוע הפך לנושא לביקורת מאוחר יותר, כאשר צבר עושר וכוח שביקורת טענה כי הולמים יותר חבר באצולה הגבוהה. במציאות, אביו החזיק במספר עסקים ואמו הייתה קשורה למשפחות המשפיעות וינגפילד ודאנדי. וולזי למד בבית הספר איפסוויץ' ובבית הספר של מגדלן קולג' לפני שלמד תיאולוגיה במגדלן קולג', אוקספורד. השכלתו והקריירה שלו נתמכו על ידי דודו, אדמונד דאנדי.
ב-10 במרץ 1498 הוסמך ככומר במרלבורו, וילטשייר, ונשאר באוקספורד, תחילה כמנהל בית הספר של מגדלן קולג', ועד מהרה כדיקן תיאולוגיה. בין השנים 1500 ל-1509 החזיק וולזי במשרה כרקטור כנסיית סנט מרי, לימינגטון, בסאמרסט. הוא שירת כדיקן קתדרלת הרפורד בשנת 1512.
בשנת 1502 הפך לכומר של הנרי דין, ארכיבישוף קנטרברי, שנפטר בשנה שלאחר מכן. לאחר מכן נלקח למשק הבית של סר ריצ'רד נאנפן, שהפך את וולזי למוציא לפועל של עזבונו. לאחר מותו של נאנפן ב-1507, נכנס וולזי לשירותו של המלך הנרי השביעי (Henry VII).
וולזי נהנה מהמדיניות של הנרי השביעי לריסון האצולה ולטובת אלו מרקע צנוע יותר. הנרי השביעי מינה את וולזי לכומר מלכותי. בתפקיד זה שימש וולזי כמזכיר של ריצ'רד פוקס, שהכיר ביכולתו של וולזי, במסירותו, בחריצותו ובנכונותו לקחת על עצמו משימות מייגעות. עלייתו המדהימה של וולזי לשלטון ממוצא צנוע מעידה על אינטליגנציה, יכולת מנהלתית, חריצות, אמביציה ויחסים טובים עם המלך. באפריל 1508 נשלח וולזי לסקוטלנד כדי לדון עם המלך ג'יימס הרביעי בשמועות על חידוש "הברית הישנה" (Auld Alliance).
עלייתו של וולזי חפפה לעלייתו לשלטון באפריל 1509 של הנרי השמיני, שאופיו, מדיניותו ויחסו לדיפלומטיה היו שונים משמעותית מאלו של אביו. בשנת 1509 מינה הנרי את וולזי לתפקיד הנדבן, משרה שהעניקה לו מושב במועצה המלכותית והזדמנות להשיג בולטות רבה ולבסס יחסים אישיים עם המלך. גורם בעלייתו של וולזי היה חוסר העניין היחסי של הנרי השמיני הצעיר בפרטי הממשל במהלך שנותיו הראשונות.
קריירה פוליטית
### עלייה לבולטות
היועצים העיקריים שירש הנרי השמיני מאביו היו ריצ'רד פוקס (1448–1528 בערך, בישוף וינצ'סטר 1501–1528) וויליאם וורהאם (1450–1532 בערך, ארכיבישוף קנטרברי 1503–1532). הם היו זהירים ושמרנים, וייעצו למלך לפעול כמנהל זהיר כמו אביו. הנרי מינה עד מהרה למועצתו המלכותית אנשים שהיו סימפטיים יותר לדעותיו ולנטיותיו. עד 1511 היה וולזי אנטי-מלחמתי בנחרצות, אך כאשר הביע המלך את התלהבותו מפלישה לצרפת, וולזי התאים את דעותיו לאלו של המלך ונשא נאומים משכנעים בפני המועצה המלכותית בעד המלחמה. וורהאם ופוקס, שלא חלקו את התלהבותו של המלך מהמלחמה הצרפתית, איבדו את כוחם (1515/1516), ווולזי השתלט כיועץ והמנהל המהימן ביותר של המלך. כאשר וורהאם התפטר מתפקיד הלורד צ'נסלור בשנת 1515, ככל הנראה תחת לחץ מוולזי, מינה הנרי את וולזי במקומו.
וולזי נקט צעדים זהירים כדי להרוס או לנטרל את השפעתם של חצרנים אחרים. הוא סייע לגרום לנפילתו של אדוארד סטאפורד, הדוכס השלישי מבקינגהאם, בשנת 1521, ובשנת 1527 הוא תבע, ללא הצלחה, את חברו הקרוב של הנרי, ויליאם קומפטון, ואת מאהבתו לשעבר של הנרי, אן סטאפורד, רוזנת הנטינגדון, באשמת ניאוף. במקרה של צ'ארלס ברנדון, הדוכס הראשון מסאפוק, נקט וולזי באסטרטגיה אחרת, וניסה לזכות בחיבתו של סאפוק על ידי פעולותיו לאחר שהדוכס נישא בסתר לאחותו של הנרי, מרי טיודור, מלכת צרפת האלמנה, למורת רוחו של המלך. וולזי ייעץ למלך לא להוציא להורג את הזוג הטרי אלא לחבק אותם; ברנדון כבר היה חבר של וולזי וגם קרוב משפחה. עם זאת, לכלה, הן כאחות להנרי והן כמלכת צרפת האלמנה, היה מעמד מלכותי גבוה שהיה עלול לאיים על וולזי אילו בחרה בכך.
עלייתו של וולזי לעמדת כוח חילוני רב חפפה למעמדו העולה בכנסייה. הוא הפך לקאנון של וינדזור בשנת 1511. בשנת 1514 מונה לבישוף לינקולן ואחר כך לארכיבישוף יורק באותה שנה. האפיפיור ליאו העשירי מינה אותו לקרדינל בשנת 1515, עם הכנסייה הטיטולרית של סנט צ'צ'יליה בטרסטוורה. בשנת 1518 מונה לאב מנזר סנט אלבנס ובישוף באת'. בעקבות הצלחת המערכה האנגלית בצרפת ושיחות השלום שלאחריה, הקריירה הכנסייתית של וולזי התקדמה עוד יותר: בשנת 1523 הפך לבישוף דורהאם, משרה בעלת סמכויות פוליטיות רחבות, וכך נודע כנסיך-בישוף של דורהאם. בשנת 1529 עבר ממשרת הבישוף בדורהאם להיות בישוף וינצ'סטר. עם תפקידיו בכנסייה הגיעו עושר ואחוזות רבות, ועם צבירת תפקידיו השונים בכנסייה הוא הרוויח למעלה מ-35,000 ליש
מדיניות חוץ
### מלחמה עם צרפת
המלחמה האנגלו-צרפתית (1512–1514) העניקה לוולזי הזדמנות משמעותית להפגין את כישרונותיו במדיניות חוץ. הצדקה נוחה ליציאה למלחמה הגיעה בשנת 1511 בצורת פנייה לעזרה מהאפיפיור יוליוס השני, שהחל להרגיש מאוים על ידי צרפת. אנגליה כרתה ברית עם יוליוס, המלך פרננדו השני מאראגון, ומקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, נגד המלך לואי ה-12 מצרפת.
המערכה האנגלית הראשונה נגד צרפת התבררה כלא מוצלחת, בין השאר בגלל חוסר האמינות של הברית עם פרננדו. הנרי למד מטעויות המערכה ובשנת 1513, עדיין עם תמיכה אפיפיורית, פתח במתקפה משותפת על צרפת עם מקסימיליאן, תוך כיבוש מוצלח של שתי ערים צרפתיות וגרימת נסיגה צרפתית. יכולתו של וולזי לשמור על מספר רב של חיילים מצוידים ומצוידים למשך המלחמה התבררה כגורם מרכזי בהצלחה האנגלית. היה לו גם תפקיד מפתח במשא ומתן על האמנה האנגלו-צרפתית מה-7 באוגוסט 1514, שהבטיחה שלום זמני בין שתי האומות. תחת אמנה זו, לואי ה-12 היה אמור להינשא לאחותו הצעירה של הנרי, מרי. בנוסף, אנגליה הצליחה להחזיק בעיר הכבושה טורנה ולהבטיח עלייה בפנסיה השנתית ששילמה צרפת.
בינתיים, חילופי שליטים באירופה איימו להפחית את השפעתה של אנגליה. עם נישואיה של אחותו של הנרי, מרי, ללואי ה-12 ב-9 באוקטובר 1514, נוצרה ברית, אך לואי לא היה במצב בריאותי טוב. פחות משלושה חודשים לאחר מכן, הוא נפטר ואחריו מלך הצעיר והשאפתן פרנסואה הראשון (Francis I).
המלכה מרי הבטיחה כביכול הבטחה מהנרי שאם לואי ימות, היא תוכל להינשא למי שתרצה. בעקבות מותו של לואי, היא נישאה בסתר לסאפוק, בעזרתו של פרנסואה הראשון, מה שמנע ברית נישואין נוספת. מכיוון שמרי הייתה הנסיכה היחידה שהנרי יכול היה להשתמש בה כדי להבטיח בריתות נישואין, זו הייתה מכה קשה. וולזי הציע אז ברית עם ספרד והאימפריה הרומית הקדושה נגד צרפת.
### שליח אפיפיורי
מותו של פרננדו השני מאראגון, חמיו של הנרי השמיני ובעל בריתה הקרוב ביותר של אנגליה, ב-1516, היה מכה נוספת. את פרננדו ירש קרל החמישי (Charles V), שהציע מיד שלום עם צרפת. לאחר מותו של מקסימיליאן הראשון ב-1519, נבחר קרל במקומו; כך שלט קרל בחלק ניכר מאירופה והשפעתה של אנגליה הפכה למוגבלת ביבשת.
אך וולזי הצליח להטיל את השפעת אנגליה באמצעים אחרים. בשנת 1517 ביקש האפיפיור ליאו העשירי שלום באירופה כדי להקים מסע צלב נגד האימפריה העות'מאנית. בשנת 1518 מונה וולזי לשליח אפיפיורי (Papal Legate) באנגליה, מה שאפשר לו לממש את רצונו של ליאו לשלום על ידי ארגון אמנת לונדון. האמנה הציגה את וולזי כבורר של אירופה, מארגן ועידת שלום אדירה הכוללת 20 מדינות. זה הציב את אנגליה בחזית הדיפלומטיה האירופית וחילץ אותה מבידוד, והפך אותה לבעלת ברית רצויה. זה מומחש היטב על ידי האמנה האנגלו-צרפתית שנחתמה יומיים לאחר מכן. בחלקה הייתה זו אמנת שלום זו שגרמה לסכסוך בין צרפת לספרד. בשנת 1519, כאשר קרל החמישי עלה לכס הקיסר הרומי הקדוש, המלך פרנסואה הראשון מצרפת זעם. הוא השקיע סכומים עצומים בשוחד הבוחרים כדי לבחור בו לקיסר, ולכן השתמש באמנת לונדון כהצדקה לסכסוך הבסבורג-ולואה. וולזי הופיע כמתווך בין שתי המעצמות, ששתיהן התחרו על תמיכת אנגליה.
### שדה אריג הזהב
עוד אחד מהישגיו הדיפלומטיים של וולזי היה שדה אריג הזהב (Field of the Cloth of Gold) בשנת 1520. וולזי ארגן חלק גדול מהפגישה הגרנדיוזית הזו בין פרנסואה הראשון להנרי השמיני, מלווה ב-5,000 עוקבים וכוללת פעילויות חצר יותר מאשר דיונים צבאיים. למרות שנראה שהדבר פתח את הדלת למשא ומתן שליו עם צרפת אם המלך יחפוץ בכך, זו הייתה גם הזדמנות לתצוגה ראוותנית של העושר והכוח האנגלי בפני שאר אירופה, באמצעות חגיגות ואירועים ראוותניים כמו טורנירים, כאשר שני המלכים מתחרים, אם כי לא זה נגד זה. כאשר צרפת וספרד מתחרות על נאמנות אנגליה, יכול היה וולזי לבחור את בעל הברית שהתאים יותר למדיניותו. וולזי בחר בקרל בעיקר משום שהכלכלה של אנגליה הייתה סובלת מאובדן תעשיית סחר הבדים הרווחית בין אנגליה להולנד אילו נבחרה צרפת במקום זאת.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בהנחייתו של וולזי, האומות העיקריות של אירופה ביקשו להוציא מחוץ לחוק מלחמה בין אומות נוצריות. גארט מאטינגלי, שחקר את הגורמים למלחמות באותה תקופה, מצא שאמנות אי-תוקפנות כמו זו לעולם לא יכולות להיות חזקות יותר מהצבאות של נותני החסות שלהן. כאשר הכוחות הללו היו שווים בערך, האמנות בדרך כלל הרחיבו את הסכסוך. כלומר, דיפלומטיה יכולה לעיתים לדחות מלחמה, אך לא יכולה למנוע מלחמות המבוססות על אינטרסים ושאיפות בלתי ניתנים ליישוב. מה שהיה חסר, מסכם מאטינגלי, היה כוח נייטרלי שהחלטותיו התקבלו בדרך כלל על ידי צדק חסר פניות או בכוח עצום.
### ברית עם ספרד
אמנת לונדון נחשבת לעיתים קרובות לרגע הטוב ביותר של וולזי, אך היא ננטשה בתוך שנה. וולזי פיתח קשרים עם קרל בשנת 1520 בשדה אריג הזהב. בוועידת קאלה חתם וולזי על האמנה הסודית של ברוז' (1521) עם קרל החמישי, שקבעה שאנגליה תצטרף לספרד למלחמה נגד צרפת אם צרפת תסרב לחתום על אמנת השלום ותתעלם מהאמנה האנגלו-צרפתית של 1518. מערכת היחסים של וולזי עם רומא הייתה גם היא אמביוולנטית. למרות קשריו לאפיפיורות, וולזי היה משרתו של הנרי בהחלט. אף על פי שאמנת לונדון הייתה הרחבה של שאיפות האפיפיור ליאו לשלום אירופי, היא נתפסה ברומא כניסיון שווא של אנגליה לבסס את השפעתה על אירופה ולגנוב מעט מתהילת האפיפיור. יתרה מכך, יוזמות השלום של וולזי מנעו מסע צלב לארץ הקודש, שהיה הזרז לרצונו של האפיפיור לשלום אירופי.
הקרדינל לורנצו קמפג'יו (Lorenzo Campeggio), שייצג את האפיפיור באמנת לונדון, הוחזק בהמתנה חודשים רבים בקאלה לפני שהורשה לחצות את התעלה ולהצטרף לחגיגות בלונדון במה שאולי היה תצוגה של וולזי לעצמאותו מרומא. השערה חלופית היא שקמפג'יו הוחזק בהמתנה עד שוולזי קיבל את סמכותו כשליח, ובכך אישר את מחויבותו של וולזי לרומא.
אף על פי שהרווח האנגלי מהמלחמות של 1522–1523 היה מינימלי, תרומתם בהחלט סייעה לקרל החמישי בתבוסת הצרפתים, במיוחד ב-1525 בקרב פאביה, שם תפס צבאו של קרל את פרנסואה הראשון. הנרי הרגיש אז שיש הזדמנות מציאותית עבורו לתפוס את הכתר הצרפתי, לו טענו מלכי אנגליה זה מכבר. הפרלמנט, לעומת זאת, סירב להעלות מיסים. הדבר הוביל את וולזי להמציא את ה"מענק הידידותי" (Amicable Grant), שפגש עוינות רבה עוד יותר, ותרם לנפילתו. בשנת 1525, לאחר שקרל החמישי נטש את אנגליה כבעלת ברית, החל וולזי לנהל משא ומתן עם צרפת, ונחתמה אמנת דה מור, במהלך שביו של פרנסואה הראשון, עם עוצרת צרפת – אמו, לואיז מסבויה.
הקרבה בין אנגליה לרומא ניכרת בניסוח ליגת קוניאק בשנת 1526. למרות שאנגליה לא הייתה חלק ממנה, הליגה אורגנה בחלקה על ידי וולזי בתמיכה אפיפיורית. תוכניתו של וולזי הייתה שליגת קוניאק, ברית בין צרפת למדינות איטלקיות מסוימות, תאתגר את ליגת קמברה של קרל. זו הייתה גם מחווה של נאמנות לרומא וגם תשובה לחששות גוברים לגבי שליטתו של קרל באירופה.
המכה הסופית למדיניות זו הגיעה בשנת 1529, כאשר הצרפתים עשו שלום עם קרל. בינתיים, הצרפתים המשיכו גם לכבד את "הברית הישנה" עם סקוטלנד, ועוררו עוינות בגבולה של אנגליה. עם השלום בין צרפת לקיסר, לא היה איש שישחרר את האפיפיור מקרל, שהחזיק למעשה את האפיפיור קלמנס השביעי כשבוי מאז ביזת רומא (1527). לפיכך לא הייתה תקווה רבה להבטיח להנרי השמיני ביטול מנישואיו לדודתו של קרל, קתרין מאראגון. מאז 1527, רצונו של וולזי להבטיח ביטול עבור אדונו הכתיב את מדיניות החוץ שלו, ועד 1529 אף אחד ממאמציו לא הצליח.
### ביטול נישואין
נישואיו של הנרי למלכה קתרין מאראגון לא הולידו בנים ששרדו את הינקות; מלחמות השושנים (Wars of the Roses) עדיין היו בזיכרון החי, מה שהוביל לפחד ממאבק כוח לאחר מותו של הנרי. הנרי הרגיש שהעם יקבל רק ריבון זכר, לא את בתו מרי. הוא האמין שאלוהים קילל אותו בגלל חטא הנישואין לאלמנת אחיו הבכור, ושהאישור האפיפיורי לנישואין ההם אינו תקף מכיוון שהתבסס על הטענה שקתרין עדיין הייתה בתולה לאחר מות בעלה הראשון. הנרי טען שטענתה של קתרין אינה אמינה, ולפיכך יש לבטל את האישור ולבטל את הנישואין. המוטיבציה שלו יוחסה לנחישותו להביא בן ויורש, ולתשוקתו לאן בולין, אחת מבנות הלוויה של אשתו. למלכה קתרין לא היו הריונות נוספים אחרי 1519; הנרי החל בהליכי ביטול בשנת 1527.
קתרין, לעומת זאת, טענה כי הייתה בתולה כשנישאה להנרי. מכיוון שהתנגדה לביטול ולחזרה למעמדה הקודם כנסיכת ויילס האלמנה, בקשת הביטול הפכה לעניין של דיפלומטיה בינלאומית, כאשר אחיינה של קתרין, קרל החמישי, לחץ על קלמנס לא לבטל את הנישואין. קלמנס עמד בפני דילמה: הוא ירגיז או את קרל או את הנרי. הוא עיכב את החלטתו ככל האפשר, מה שהרגיז את הנרי ואת אן בולין, שהחלו לפקפק בנאמנותו של וולזי לכתר מעל לכנסייה.
וולזי פנה לקלמנס לקבלת ביטול בשלושה חזיתות. ראשית, הוא ניסה לשכנע את האפיפיור שהאישור בטל שכן הנישואין הפרו בבירור הוראות בספר ויקרא. שנית, וולזי התנגד לאישור על רקע טכני, בטענה שהוא נוסח בצורה לא נכונה. (זמן קצר לאחר מכן נמצאה גרסה מנוסחת נכון בספרד.) שלישית, וולזי רצה שקלמנס יאפשר להחלטה הסופית להתקבל באנגליה, אותה יפקח כשליח אפיפיורי.
בביצוע משא ומתן זה, וולזי הסתמך גם על גרגוריו קסאלי, נציגו התושב של הנרי בחצר האפיפיור. קסאלי עבד עם כמה מבני משפחתו באיטליה, כולל אחיו ובני דודיו, ויצר רשת שדרכה הממשלה האנגלית יכלה לשמור על קשרים בקוריה, לאסוף מידע ולנהל עסקים דיפלומטיים; אחיו ג'יאמבטיסטה קסאלי ייצג את הנרי בוונציה.
בשנת 1528 החליט קלמנס לאפשר לשני שליחים אפיפיוריים להחליט על התוצאה באנגליה: וולזי וקמפג'יו. וולזי היה בטוח בהחלטה, אך קמפג'יו לקח זמן רב להגיע, וכשהגיע לבסוף, הוא עיכב את ההליכים כל כך עד שהתיק נאלץ להיות מושעה ביולי 1529, מה שחתם למעשה את גורלו של וולזי.
הישגים מקומיים
במהלך 14 שנותיו כצ'נסלור, היה לוולזי יותר כוח מכל משרת כתר אחר בהיסטוריה האנגלית. זה הוביל לכך שזכה לשנאה מצד חלק גדול מהאצולה, שהאמינו שהכוח צריך להיות שלהם. המלך הגן עליו מפני התקפות. כל עוד היה בחסד המלך, נהנה וולזי מחופש רב בענייני פנים, והייתה לו יד כמעט בכל היבט שלהם. במשך רוב הזמן, היה להנרי השמיני אמון מלא בו, וככל שנטו תחומי העניין של הנרי יותר למדיניות חוץ, הוא היה מוכן לתת לוולזי יד חופשית ברפורמה בניהול ענייני הפנים, שעבורם היו לוולזי תוכניות גדולות. ההיסטוריון ג'ון גאי מסביר את שיטותיו של וולזי:
> רק בהיבטים הרחבים ביותר [המלך] קיבל החלטות עצמאיות. ... זה היה וולזי שכמעט תמיד חישב את האפשרויות הזמינות ודירג אותן לבחינה מלכותית; שקבע את הפרמטרים של כל ויכוח עוקב; ששלט בזרימת המידע הרשמי; שבחר את מזכירי המלך, פקידים בדרג ביניים ושופטים; ושקידם החלטות בעצמו שעיצב במידה רבה, אם לא קיבל אותן באופן רשמי.
— גאי 1988, עמ' 87
כשהוא פועל בתמיכתו הנחרצת של המלך, ועם סמכויות מיוחדות על הכנסייה שניתנו על ידי האפיפיור כשליח, שלט וולזי בענייני אזרחות, מנהל, חוק, כנסייה ומדיניות חוץ. הוא היה אנרגטי בצורה מדהימה ובעל השפעה רחבה. הוא בנה לעצמו הון גדול והיה נדבן מרכזי של אמנויות, מדעי הרוח וחינוך. הוא תכנן רפורמות רבות, עם הצלחה מסוימת בתחומים כמו כספים, מיסוי, מתן חינוך ומשפט. מנקודת מבטו של המלך, כישלונו הגדול ביותר היה חוסר היכולת לקבל גירושין כאשר הנרי רצה אישה חדשה שתעניק לו בן שיהיה היורש הבלתי מעורער לכס המלכות. היסטוריונים מסכימים שוולזי היה אדם שנרדף על ידי כישלונות של אנשים אחרים ועל ידי השאפתנות שלו. בסופו של דבר, נטוש על ידי המלך, הואשם וולזי בבגידה, אך מת מסיבות טבעיות לפני שניתן היה לערוף את ראשו.
### מיסוי
וולזי ביצע שינויים במערכת המיסוי, כשהוא מתכנן, יחד עם גזבר הלשכה ג'ון הירון, את ה"סבסוד" (Subsidy). צורת מס זו התבססה על הערכות מדויקות של עושר משלם המסים, כאשר שילינג אחד נלקח ללירה מההכנסה. המס הקבוע הישן של 15-יות ו-10-יות אמר שאלו שהרוויחו מעט מאוד נאלצו לשלם כמעט כמו העשירים. עם מס ההכנסה החדש, החברים העניים יותר בחברה שילמו הרבה פחות. צורה פרוגרסיבית יותר זו של מיסוי אפשרה לוולזי לגייס מספיק כסף למשלחות החוץ של המלך, והכניסה מעל 300,000 ליש"ט. הוא גם גייס הון רב באמצעים אחרים, כגון "נדבות" (benevolences), ואכף הלוואות מהאצולה, שהניבו 200,000 ליש"ט בשנת 1522. בסופו של דבר, המדיניות הפיסקלית של וולזי הפכה לבלתי אהודה יותר ויותר - הלוואותיו הכפויות והנדבות הגיעו לשיאן ב"מענק הידידותי" (1525). זה התקבל בעוינות שכן המענק הידידותי עורר "מרד מלא בסאפוק... המרד הרציני ביותר מאז 1497" (מרד קורניש).
### משפט
כמנהל משפטי, וולזי המציא מחדש את בית הדין ליושר (equity court), שבו פסק הדין נקבע על ידי השופט על פי עקרון ה"הוגנות". כחלופה לבתי המשפט של המשפט המקובל, וולזי הקים מחדש את מעמדם של בתי הדין של הפררוגטיבה של סטאר צ'מבר (Star Chamber) ובית הדין לצ'נסלורי. המערכת בשני בתי המשפט התמקדה בתיקים פשוטים וזולים, והבטיחה צדק חסר פניות. הוא גם הקים את בית הדין לבקשות (Court of Requests) (אם כי בית דין זה קיבל שם זה רק מאוחר יותר) לעניים, שם לא נדרשו דמי תשלום. הרפורמות המשפטיות של וולזי היו פופולריות, ונדרשו בתי משפט לעודפים כדי לטפל בכל התיקים. גברים חזקים רבים שחשו בלתי מנוצחים תחת החוק מצאו עצמם מורשעים; לדוגמה, בשנת 1515, הרוזן מנורת'מברלנד נשלח לכלא פליט ובשנת 1516 לורד אברגאבני הואשם בהחזקת פמלייה חמושה גדולה יותר מהמותר בחוק.
וולזי השתמש גם בבתי המשפט שלו כדי לטפל במחלוקות לאומיות, כגון הנושא הדחוף של גידור אדמות. הכפר נקלע למחלוקת על ידי פעולות יזמיות של בעלי קרקעות שגידרו שטחי אדמה והסבו אותם מחקלאות יבולים לחקלאות מרעה, שדרשה פחות עובדים. הטיודורים העריכו יציבות, וההגירה העירונית ההמונית שנוצרה ייצגה משבר רציני. וולזי ערך חקירות לאומיות בנושא גידור בשנים 1517, 1518 ו-1527. במהלך כהונתו, הוא השתמש בבית הדין לצ'נסלורי כדי לתבוע 264 בעלי קרקעות, כולל עמיתים, בישופים, אבירים, ראשי דת ומכללות אוקספורד. גידור נתפס כקשור ישירות לאבטלה כפרית, התרוקנות מאוכלוסייה, שוטטות, מחסור במזון ובהתאם, לאינפלציה. תבנית זו חזרה על עצמה ברבות מיוזמותיו האחרות של וולזי, במיוחד במשימתו לבטל את הגידור. למרות שהקדיש זמן ומאמץ משמעותיים לחקירת מצב הכפר ותביעת עבריינים רבים, וולזי ויתר בחופשיות על מדיניותו במהלך הפרלמנט של 1523 כדי להבטיח שהפרלמנט יעביר את המיסים שהציע למלחמתו של הנרי בצרפת. גידור נותר בעיה במשך שנים רבות.
וולזי השתמש בסטאר צ'מבר כדי לאכוף את מדיניות ה"מחיר ההוגן" (Just Price) שלו משנת 1518, שניסתה ליישם פיקוח על מחירים על מזון בשווקים עירוניים. אלו שנמצאו גובים מחיר גבוה מדי נתבעו על ידי הלשכה. לאחר היבול הרע של 1527, וולזי קנה עודפי תבואה ומכר אותם בזול לנזקקים. זה הקל מאוד על הפרעות והפך לנוהג נפוץ לאחר יבול מאכזב.
### רפורמות כנסייתיות
בשנים 1524 ו-1527 השתמש וולזי בסמכויותיו כשליח אפיפיורי כדי לפזר 30 מנזרים רקובים שבהם החיים הנזיריים למעשה פסקו בפועל, חלקם באיפסוויץ' ובאוקספורד. הוא השתמש בהכנסות כדי לייסד בית ספר דקדוק באיפסוויץ' (בית הספר של המלך, איפסוויץ') וקרדינל קולג' באוקספורד (בשנת 1532, לאחר נפילתו של וולזי, המלך שינה את שמו למכללת המלך הנרי השמיני; היא ידועה כיום כקרייסט צ'רץ'). בשנת 1525, כתוצאה מפירוק מנזר בייהאם אולד בקנט, פרצה מהומה שבה כפריים מקומיים כבשו את המנזר והחזירו את הקאנונים לפני שהורחקו לאחר שבוע. בשנת 1528 החל להגביל את טובת הכמורה. הוא גם ניסה, כשליח, לכפות רפורמה על מסדרים נזיריים כמו הקאנונים האוגוסטינים.
וולזי מת חמש שנים לפני שהחלו פירוק המנזרים של הנרי.
### מערכות יחסים
כוחו של וולזי היה תלוי בשמירה על יחסים טובים עם הנרי. הוא הפך חשדן יותר ויותר כלפי ה"מיניונים" – חברים צעירים ומשפיעים במועצה המלכותית – במיוחד לאחר שהחדיר אחד מאנשיו לקבוצה. הוא ניסה פעמים רבות לפזר אותם מהחצר, תוך מתן עבודות שלקחו אותם ליבשת ורחוק מהנרי. לאחר שהמענק הידידותי נכשל, המיניונים החלו לערער אותו שוב. כתוצאה מכך, וולזי הגה תוכנית גדולה של רפורמות מנהליות, המשלבת את פקודות אלתם הידועות לשמצה משנת 1526. זה הפחית את חברי המועצה המלכותית מ-12 ל-6, והסיר את חבריו של הנרי כגון סר ויליאם קומפטון וניקולאס קארו.
אחד המכשולים הגדולים ביותר של וולזי היה חוסר הפופולריות שלו בקרב האצילים בחצר ובפרלמנט. הסלידה וחוסר האמון שלהם נבעו בחלקם ממה שראו כדרישותיו המוגזמות של וולזי לכסף בצורה של סבסוד או נדבות. הם גם התרעמו על חוק החזרה (Act of Resumption) משנת 1486, שבו הנרי השביעי החזיר לעצמו את כל האדמות שהוענקו על ידי הכתר מאז 1455. אדמות אלו עברו ליורשו, הנרי השמיני. אצילים רבים התרעמו על עלייתו לשלטון של אדם ממוצא נמוך, בעוד אחרים פשוט לא אהבו את העובדה שהוא מונופול על החצר והסתיר מידע מהמועצה המלכותית.
כאשר פרצו מהומות המונים במזרח אנגליה, שהיו אמורות להיות תחת שליטתם של דוכסי נורפוק וסאפוק, הנרי מיהר לגנות את המענק הידידותי, והחל לאבד אמון בוולזי. בתקופה השלווה יחסית באנגליה לאחר מלחמת השושנים, גדלה אוכלוסייתה. עם ביקוש גבוה יותר למזון ללא אספקה נוספת, המחירים עלו. בעלי קרקעות נאלצו לגדר אדמות ולהסב אותן לחקלאות מרעה, שהניבה רווח רב יותר. המשימה של וולזי נגד הגידור הייתה עקרה במונחים של החזרת היציבות הכלכלית.
אותו דבר ניתן לומר על הרפורמות המשפטיות של וולזי. לאחר שהפך את הצדק לנגיש לכולם ועודד יותר אנשים להביא תיקים לבית המשפט, המערכת נוצלה. בתי המשפט הועמסו בתיקים לא קוהרנטיים וקלושים, שהיו יקרים מדי מכדי להיגרר בבתי המשפט של המשפט המקובל. וולזי הורה בסופו של דבר על כל התיקים הקטנים מחוץ לסטאר צ'מבר ב-1528. התוצאה של מיזם זה הייתה מרירות נוספת מצד האצולה והאצולה הזוטרה.
### פטרונות אמנות
מ-1515, כאשר הפך לקרדינל, ועד מותו, השתמש וולזי באמנות ובאדריכלות כדי לבסס את מעמדו. הוא יזם קמפיין בנייה בהיקף שלא רק שלא היה לו תקדים עבור איש דת אנגלי ולורד צ'נסלור, אלא גם עלה על זה של רוב מלכי אנגליה. בכך הוא הכניס רעיונות של הרנסנס האיטלקי, קישוטים קלאסיים ומודלים אדריכליים לאדריכלות האנגלית. חוקרים מצטטים בדרך כלל את סומרסט האוס בלונדון (1547–1552) כבניין הקלאסי הראשון באנגליה, שנבנה עבור אדוארד סימור, הדוכס הראשון מסומרסט והלורד המגן של המלך אדוארד השישי. אך וולזי אימץ את הקלאסיציזם בהשראה איטלקית כמעט חצי מאה לפני סימור, אם כי יותר בתיאוריה מאשר מבחינה ויזואלית. נפילתו המאוחרת של וולזי עקב כישלונו להשיג אישור אפיפיורי לביטול נישואיו של הנרי השמיני לקתרין מאראגון העיבה על העובדה שהוא לא היה רק הפטרון הבולט הראשון באנגליה שחיפש וקידם קלאסיציזם איטלקי באמנות, אדריכלות ופאר, אלא גם שתרמויותיו החזיקו מעמד.
בין הפרויקטים של וולזי היו תוספות ראוותניות בהשראה קלאסית לארמון יורק בלונדון, מעונו של ארכיבישוף יורק. הוא פיקח על המבנים הזמניים הגרנדיוזיים בשדה אריג הזהב ושיפץ את המפטון קורט, שאותו ויתר מאוחר יותר למלך. השימוש של וולזי באדריכלות כסמל של כוח, יחד עם הצגת הקישוטים הקלאסיים האיטלקיים שלו, קבעו טרנד שנמשך על ידי הנרי השמיני ואחרים. וולזי פיקח על קברים להוריו של הנרי השמיני במנזר וסטמינסטר וניהל חוזים לקברו של הנרי השמיני וכן לקבר עבור עצמו. אם עבודות אלו היו מושלמות כמתוכנן, הן היו בין הקברים הגדולים, המורכבים והמפוארים ביותר באירופה. המכללה שנוסדה במקור ותוכננה על ידי וולזי ונוסדה מחדש על ידי הנרי השמיני (קרייסט צ'רץ') נותרה הגדולה והמפוארת מכל מכללות אוקספורד.
### כישלונות עם הכנסייה
בנוסף לתפקידיו המדינתיים, ניסה וולזי בו-זמנית להפעיל את השפעתו על הכנסייה באנגליה. כקרדינל, ומ-1524, שליח אפיפיורי לכל החיים, נאבק וולזי ללא הרף על השליטה באחרים בכנסייה. יריבו העיקרי היה ויליאם וורהאם, ארכיבישוף קנטרברי, שהקשה על וולזי להוציא לפועל את תוכניותיו לרפורמה. למרות הבטחות לרפורמה בבישופויות של אנגליה ואירלנד, וב-1519, עידוד מנזרים לצאת לתוכנית רפורמה, הוא לא עשה דבר כדי להביא לשינויים אלו.
נפילה ומוות
למרות שהיו לו אויבים רבים, שמר וולזי על אמונו של הנרי השמיני עד שהנרי החליט לבקש ביטול לנישואיו לקתרין מאראגון כדי שיוכל להינשא לאן בולין. כישלונו של וולזי להבטיח את הביטול גרם ישירות לנפילתו ולמעצרו. היו שמועות שאן בולין והסיעה שלה שכנעו את הנרי שוולזי מעכב בכוונה את ההליכים; כתוצאה מכך, הוא נעצר בשנת 1529, והאפיפיור החליט שההחלטה הרשמית צריכה להתקבל ברומא, לא באנגליה.
בשנת 1529 נושל וולזי מתפקידו הממשלתי ומנכסיו, כולל מעונו המורחב והמפואר של ארמון וייטהול, אותו לקח הנרי כדי להחליף את ארמון וסטמינסטר כמעונו העיקרי בלונדון. וולזי הורשה להישאר ארכיבישוף יורק. הוא נסע ליורקשייר בפעם הראשונה בקריירה שלו, אך כאשר שהה באחד ממעונות הארכיבישוף, טירת קאווד בצפון יורקשייר, הוא הואשם בבגידה ונקרא ללונדון על ידי הנרי פרסי, הרוזן השישי מנורת'מברלנד.
במצוקה גדולה עזב וולזי את טירת קאווד בערב ה-7 בנובמבר 1530. הוא לן במנזר פומפרט בפונטפרקט באותו לילה וביום המחרת הגיע ללודג' שפילד מנור, שם בילה את 14 הימים הבאים בהתארחות אצל ג'ורג' טלבוט, הרוזן הרביעי משרוסברי.
בשפילד חלה וולזי קשות בדיזנטריה. תחת משמורת של סר ויליאם קינגסטון, שוטר המצודה, יצא וולזי להארדוויק הול ב-25 בנובמבר. הוא היה חולה כל כך שהשומרים של קינגסטון האמינו שוולזי גוסס, ובכו בגלוי. לאחר שבילה את הלילה בעיר נוטינגהאם, המשיך וולזי למנזר לסטר בעיר לסטר. הוא היה כל כך חלש, שבקושי יכול היה לשבת על פרדתו. הוא הגיע למנזר בערב ה-27 בנובמבר, ונאלץ להינשא במעלה המדרגות.
וולזי נשאר במיטה למחרת, בריאותו הידרדרה במהירות. הוא החל לאבד את ראייתו, ואיבד את הכרתו שוב ושוב בלילה שבין ה-28 ל-29 בנובמבר. הוא התוודה בשעה 7 בבוקר ב-29 בנובמבר, ומת שעה לאחר מכן.
וולזי נקבר בארון עץ פשוט, לבוש בגלימותיו הבישופיות ועם הצלב, המיטר והטבעת שלו. הוא שכב במנזר עד השעה 17:00 ב-29 בנובמבר, ולאחר מכן הועברה גופתו לכנסיית המנזר. מיסת הלוויה הושרה בשעה 4 בבוקר ב-1 בדצמבר, והוא נקבר שעתיים לאחר מכן.
מנזר לסטר הועבר לוויליאם קוונדיש לאחר פירוק המנזרים. בנו הרס את המנזר, ומקום קבורתו של וולזי אבד. (אתר המנזר לשעבר הוא כיום פארק אבי.)
בהתאם למנהגו להקים בניינים מפוארים בהמפטון קורט, וסטמינסטר ואוקספורד, תכנן וולזי קבר מפואר בווינדזור על ידי בנדטו דה רובזאנו וג'ובאני דה מאיאנו. הנרי השמיני שקל להשתמש בסרקופג השחור המרשים עבור עצמו, אך לורד נלסון שוכב בו כעת, בקריפטה של קתדרלת סנט פול.
הנרי מקבל לעיתים קרובות קרדיט על פטרונות אמנותית השייכת כראוי לוולזי.
פילגש וצאצאים
וולזי חי ב"נישואים לא קאנוניים" במשך כעשור עם אישה בשם ג'ואן לארק מיארמות', נורפוק. הצו שכמרים, ללא קשר לתפקידיהם או לאופי עבודתם, צריכים להישאר סלִיבטים (רווקים) לא התקבל בלב שלם באנגליה.
לוולזי היו שני ילדים, שניהם לפני שמונה לבישוף: בן, תומאס וינטר (נולד בסביבות 1510), ובת, דורותי (נולדה בסביבות 1512), שניהם חיו לבגרות. הבן נשלח לגור עם משפחה בווילסדן וחונך בשנותיו המוקדמות על ידי מוריס בירצ'ינשו. מאוחר יותר הוא נישא והיו לו ילדים משלו. דורותי אומצה על ידי ג'ון קלאנסי, והוצבה בבוא העת במנזר בשפטסברי אבי. בעקבות פירוק המנזרים תחת תומאס קרומוול הוענקה לה פנסיה.
בעקבות עלייתו המהירה, לארק הפכה למקור מבוכה לוולזי, שדאג לנישואיה לג'ורג' לי מאדלינגטון, צ'שייר, בסביבות 1519. הוא סיפק את הנדוניה. הנרי השמיני בנה אחוזה עבור לי ב-Cheshunt Great House.
תיאורים בדיוניים
וולזי משחק תפקיד מרכזי בשלבים המוקדמים של האוטוביוגרפיה של הנרי השמיני מאת מרגרט ג'ורג'.
- וולזי הוא האנטגוניסט הראשי של "הנרי השמיני" מאת ויליאם שייקספיר, המתאר אותו כאדם יהיר שחומס כוח. הנרי אירווינג, וולטר המפדן וג'ון גילגוד היו ידועים בהופעות הבמה שלהם בתפקיד, וטימותי ווסט גילם אותו בהפקת הטלוויזיה של ה-BBC לשנת 1979 למחזה זה. הקריאה של הנרי אירווינג ל"פרידה של וולזי" שורדת בהקלטת גליל שעווה נדירה.
- וולזי הוא דמות משנית אך חשובה במחזה "אדם לכל עת" של רוברט בולט; הוא גולם בשתי גרסאות הסרט של המחזה על ידי אורסון ולס (1966) וג'ון גילגוד (1988), בהתאמה.
- וולזי גולם בצורה סימפתית יותר בסרט "אן של אלף הימים" (1969), הופעה שזיכתה את אנתוני קוייל במועמדות לאוסקר.
- וולזי גולם על ידי ג'ון באסקום ב"ששת נשותיו של הנרי השמיני" (1970) ועל ידי ג'ון בריאן כאשר הסדרה הפכה לסרט "הנרי השמיני וששת נשותיו" (1972).
- דייוויד סושה מגלם את וולזי בסדרת הטלוויזיה בת שני החלקים "הנרי השמיני" (2003) עם ריי וינסטון.
- טרי סקוט גילם וולזי קומי ב"קארי און הנרי" (1970).
- ויליאם גריפיס גילם את וולזי במחזמר בברודוויי "רקס" (1976), בכיכובו של ניקול ויליאמסון בתפקיד הנרי.
- בסדרת שואוטיים "שושלת טיודור" (2007), סם ניל מגלם את וולזי. הפקה זו מפרשת את מותו כהתאבדות בשיסוף גרון, שחופתה על ידי המלך וקרומוול מתוך חיבה שיורית אליו.
- רוג'ר אשטון-גריפית'ס מגלם את וולזי בסדרת התיעודית של דייוויד סטארקי משנת 2009 "הנרי השמיני: מוחו של רודן".
- וולזי הוא אחת הדמויות הראשיות ברומן "וולף הול" (2009) של הילרי מנטל, אותו מגלם פול ג'סון בהפקת ה-RSC וג'ונתן פרייס בסדרת הטלוויזיה הראשונה והשנייה. הוא מתואר דרך עיניו של קרומוול כמנטור ומדינאי נאמן באכזריות. רצון לנקום בנפילתו ובמותו המשפיל של וולזי מניע רבים מפעולותיו של קרומוול לאורך המחצית השנייה של "וולף הול" וספר ההמשך שלה "להביא את הגופות", ששולבו בעיבודים לבמה ולטלוויזיה.
- בסדרת TVE "קרלוס, קיסר" (2015), הוא מגולם על ידי בלאי לופיס.
- וולזי מופיע ב"הנסיכה הלבנה", STARZ, עונה 1, פרק 8 (2017), בגילומו של מארק אדל-האנט.
- פיליפ קומבוס מגלם את וולזי ב"הנסיכה הספרדייה", סרט המשך ל"הנסיכה הלבנה".
- טרטון, נ.ג., "אשתו של וולזי", ואנגארד פרס, חותם של הוצאת פגסוס אליוט מקנזי בע"מ (2025) ISBN 978-1-83671-004-2
אנדרטאות
לפני שוולזי הודח מהשלטון, הוא תכנן להפוך את עיר הולדתו איפסוויץ' למרכז למידה. הוא בנה מכללה משמעותית, שבמשך שנתיים, 1528–1530, הייתה האם של בית הספר קווין אליזבת או בית הספר איפסוויץ', שמשגשג כיום באתר אחר. כל מה שנותר מהמבנה של וולזי הוא שער המים לשעבר, שתואר על ידי פרנסיס גרוז בספרו "עתיקות", שעדיין ניתן לראות ברחוב קולג'.
בשנת 1930 הונצח וולזי באיפסוויץ' עם מחזה פגנט.
בשנת 2009 הושק ערעור להקמת אנדרטה קבועה לוולזי באיפסוויץ'. זה הוביל להזמנת פסל ברונזה גדול מהחיים מהפסל דייוויד אנאנד. וולזי מוצג יושב ופונה דרומה לכיוון כנסיית סנט פיטר (כנסיית המנזר האוגוסטיני מימי הביניים לשעבר, אותה סיפח כקפלת המכללה שלו), מלמד מתוך ספר, ועם חתול לצידו. הפסל נחשף ביוני 2011, אז הוקדש על ידי בישוף סנט אדמונדסברי ואיפסוויץ', והושק בתפקיד אזרחי על ידי ראש עיריית איפסוויץ'.
פסל נוסף של וולזי עומד בפארק אבי בלסטר קרוב לאתר קבורתו. הוא נתרם על ידי חברת הגרביים וולזי, מעסיק מרכזי בעיר שנקראה גם על שם הקרדינל.
אחר
החזה של הקרדינל וולזי שימש בשנות ה-80 מעל סמל ה"ראונדל" של לונדון טרנספורט על האוטובוסים של לונדון במערב ובדרום-מערב לונדון כסמל של מחוז האוטובוסים קרדינל, שנקרא על שמו ועל שם מעונו בהמפטון קורט.
קרלוס לוגאריו, רופא ספרדי שעסק באנגליה, היה הרופא של תומאס וולזי.