סבטלנה סביצקיה: האישה הראשונה שביצעה הליכת חלל
ב-25 ביולי 1984, מהנדסת סובייטית יצאה מתא האוויר של תחנת החלל סאליוט 7 (Salyut 7), כשהיא נושאת מכשיר הנקרא "כלי עבודה אוניברסלי" (Universal Hand Tool), ובילתה שלוש שעות ו-35 דקות בחיתוך טיטניום, ריתוך פלדת אל-חלד וציפוי אלומיניום בוואקום. סבטלנה סביצקיה הפכה זה עתה לאישה הראשונה שביצעה הליכת חלל. נאס"א (NASA) כבר הודיעה שקתי סאליבן (Kathy Sullivan) תעשה זאת; התוכנית הסובייטית הקדימה את האמריקאים לאבן הדרך הזו באופן מכוון – והיא בחרה למשימה את טייסת הניסוי היחידה בקבוצת הקוסמונאוטיות שלה.
בתו של הגנרל
היא נולדה ב-8 באוגוסט 1948 לתוך האריסטוקרטיה של הכוח האווירי הסובייטי. אביה, יבגני סביצקי (Yevgeny Savitsky), היה טייס קרב מעוטר ביותר במלחמת העולם השנייה, שעלה לדרגת סגן מפקד חיל ההגנה האווירית הסובייטי. אמה הייתה מנהיגה במפלגה הקומוניסטית במוסקבה. על הנייר, זו הייתה נקודת זינוק מושלמת – מה שהופך את מה שעשתה בפועל בנעוריה למעניין יותר.
בגיל 16 היא החלה לצנוח מבלי לספר להוריה. עד יום הולדתה ה-17 היא כבר ביצעה 450 צניחות. אביה גילה זאת כפי שאבות מגלים דברים: הוא מצא סכין צניחה בתיק בית הספר של בתו. לאחר שגילה זאת, הוא תמך בה. היא המשיכה לקבוע שלושה שיאי עולם בצניחה מהסטרטוספירה, מגבהים של 13,800 ו-14,250 מטרים, ו-15 שיאי עולם בצניחה ממטוסי סילון.
שיאים באוויר
בשנת 1970 היא הטיסה יאק-18 (Yak-18) כחלק מנבחרת סובייטית נשית שזכתה באליפות העולם באירובטיקה של הפדרציה האווירונאוטית הבין-לאומית (FAI). היא הוסמכה כמדריכת טיסה ב-1971 וסיימה את לימודיה במכון התעופה של מוסקבה בשנת 1972. עד 1976 היא כבר התחרתה במטוס יאק-50 (Yak-50), באותה שנה שבה השלימה את בית הספר לטייסי ניסוי פדוטוב (Fedotov Test Pilot School) וקיבלה את עיטור אות הכבוד. ב-1978 היא הצטרפה ללשכת התכנון יאקובלב (Yakovlev) כטייסת ניסוי – אחת הנשים הבודדות בברית המועצות שהורשו להטיס מטוסים ניסיוניים כמקצוע. היא הפכה לאישה הראשונה שהגיעה למהירות של 2,683 קמ"ש, במטוס מיג-25 (MiG-25).
זהו החלק ברקורד שלה שלרוב נדחק הצידה, והוא חשוב. סביצקיה לא נבחרה כנוסעת סמלית. בזמן שגויסה, היא כבר הייתה טייסת ניסוי פעילה עם שלל שיאי עולם בתעופה ודוקטורט שקיבלה מאוחר יותר מהבית הספר הטכני הגבוה במוסקבה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קוסמונאוטית
היא נבחרה ב-30 ביוני 1980, אחת מתשע נשים שהתקבלו לחיל הקוסמונאוטים והטייסת היחידה ביניהן. טיסתה הראשונה, סויוז T-7 (Soyuz T-7), שוגרה ב-19 באוגוסט 1982 ועגנה בתחנת החלל סאליוט 7. היא שהתה 7 ימים, 21 שעות ו-52 דקות במסלול סביב כדור הארץ וחזרה כאישה השנייה בחלל – 19 שנים לאחר ולנטינה טרשקובה (Valentina Tereshkova), פער שמעיד רבות על מידת הרצינות שבה התייחסה התוכנית הסובייטית לתקדים של עצמה. המטרה המוצהרת של המשימה הייתה ברורה: להפגין עליונות סובייטית על פני אמריקה על ידי הטסת אישה נוספת לחלל, לפני הטיסה המתוכננת של סאלי רייד (Sally Ride).
מחוץ לתא האוויר
המשימה השנייה הייתה מכוונת עוד יותר. נאס"א הודיעה בפומבי שקתי סאליבן תבצע הליכת חלל לפני שמשימתה החוץ-רכבית של סביצקיה אושרה בדצמבר 1983. החללית סויוז T-12 שוגרה ב-17 ביולי 1984, ושמונה ימים לאחר מכן יצאה סביצקיה אל מחוץ לחללית.
הליכת החלל לא הייתה טקסית. היא הפעילה את "כלי העבודה האוניברסלי" – מכשיר שנועד לחתוך, להלחים ולרתך בוואקום של החלל – והשלימה שישה חיתוכים בטיטניום ובפלדת אל-חלד, יישמה שני ציפויי אלומיניום וביצעה סדרת בדיקות הלחמה. מבחינה הנדסית, זה היה אחד הניסיונות הרציניים הראשונים לקבוע האם ניתן לבצע עבודות מתכת בחלל. היא עוטרה בתואר גיבור ברית המועצות בפעם השנייה; היא כבר קיבלה את התואר ואת עיטור לנין עבור טיסתה ב-1982.
אחרי הדגל
בין השנים 1983 ל-1994 שימשה סביצקיה כסגנית ראש NPO אנרגיה (NPO Energia), לשכת התכנון במרכז מאמצי החלל הסובייטיים. היא נבחרה לצירה במועצת העליונה של ברית המועצות ב-1989 ולצירה בדומה הרוסית מ-1990 עד 1992, ופרשה מחיל האוויר הרוסי ב-1993 בדרגת מייג'ור (רב-סרן). ב-1996 היא נכנסה לדומה הממלכתית כצירה מטעם המפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית, ונבחרה מחדש ארבע פעמים, כשהיא מכהנת כסגנית יו"ר הוועדה להגנה. היא לא ריככה את עמדותיה הפוליטיות עם הגיל: על התפרקות ברית המועצות העירה שהוריה היו חווים "מוות שני" לו היו יכולים לראות את רוסיה שלאחר התפרקות ברית המועצות. היא נישאה ולה בן, קונסטנטין, שנולד ב-7 בנובמבר 1986.
מדוע סבטלנה מכונה גאונה
המילה יושבת בצורה מביכה על סביצקיה, וכדאי להיות מדויקים לגבי הסיבה. הישגה לא היה תגלית או תיאוריה; הוא היה צבירה של שילוב נדיר ביותר של יכולות באדם אחד. היא הייתה במקביל צנחנית שיאנית, טייסת אירובטיקה אלופת עולם, מהנדסת אווירונאוטיקה, טייסת ניסוי מוסמכת שהטיסה מיג-25 מעבר ל-2,683 קמ"ש, וקוסמונאוטית שביצעה עבודות מתכת מיומנות בחליפת לחץ. כל אחד מאלה הוא קריירה מלאה. החזקה של כולם דורשת סוג מסוים של אינטליגנציה – מרחבית, פרוצדורלית, פיזיולוגית, המבוצעת בתנאים שבהם שגיאת שיפוט היא קטלנית ושבהם אין הזדמנות לחשוב פעמיים. ניסויי הריתוך שביצעה ב-1984 היו מחקר הנדסי אמיתי, לא הזדמנויות לצילום, והיא הייתה החברה היחידה בקבוצת הקוסמונאוטיות שהוסמכה לבצע אותם.
טיעון הנגד הכן הוא שהכישרונות של סביצקיה היו יישומיים, לא מקוריים. היא לא תכננה חלליות ולא ניסחה תיאוריה; השיאים שלה הם שיאי ביצועים. הזדמנותה, יתרה מכך, יוצרה על ידי מדינה שרצתה ניצחון תעמולתי על פני נאס"א והיה לה את בתו של הגנרל זמינה באופן נוח – עובדה שהמבקרים שלה מעולם לא עזבו, ואחת שהתזמון של שתי הטיסות הופך לבלתי אפשרי להכחשה. מה שהרקורד מראה הוא שברית המועצות, לאחר שהחליטה להעביר נקודה פוליטית, בחרה את האישה היחידה בתוכנית שיכלה באמת לבצע את העבודה הטכנית. להיות כלי של החלטה תעמולתית ולהיות בעלת יכולת יוצאת דופן אינם מוציאים זה את זה. סביצקיה הייתה שניהם.
מורשת
עיטוריה הם מהצפופים ביותר שיש לטייס כלשהו: פעמיים גיבורת ברית המועצות, ב-1982 וב-1984; שני עיטורי לנין; עיטור אות הכבוד ב-1976; המדליה "על הצטיינות בחקר החלל" בשנת 2011; מדליות זהב מהפדרציה האווירונאוטית הבין-לאומית ו-16 מגופים ספורטיביים סובייטיים. היא הוכרזה כאזרחית כבוד של בייקונור ב-1982, הייתה אחת מחמישה קוסמונאוטים שנשאו את הדגל הרוסי בטקס הפתיחה של אולימפיאדת החורף בסוצ'י 2014, ואסטרואיד – 4118 Sveta – נקרא על שמה. כמעט כל אישה שעבדה מאז מחוץ לחללית עשתה זאת דרך דלת שסביצקיה פתחה, כשהיא לובשת חליפה ואוחזת בכלי עבודה.