סבטיסלב טיסה מילוסבלייביץ': האיש שבנה את באניה לוקה
כשהגיע ב-8 בנובמבר 1929, באניה לוקה הייתה, לפי עדותם של תושביה, מקום מת ומדכא — עיירה מהתקופה העות'מאנית בפינה הענייה ביותר של ממלכה חדשה, שהוכרזה לפתע כבירת מחוז. ארבע שנים וחצי לאחר מכן היו בה ארמון ממשל, בית משפט, תיאטרון, מכון לבריאות הציבור, פארק עם אנדרטה למשורר, וברחבי המחוז כולו — כ-160 בתי ספר יסודיים חדשים. סבטיסלב מילוסבלייביץ', שכולם כינו טיסה, לא תכנן אישית אף אחד מאלה. הוא בכל זאת הסיבה לכך שכל זה קיים.
המהנדס שהפך לחייל
הוא נולד ב-7 בספטמבר 1882 בניש, שבדרום סרביה, הבן הבכור של טומה מילוסבלייביץ', סוחר אמיד, ושל וסיליה פופוביץ'. הוא היה לפי כל העדויות התלמיד המצטיין בבית ספרו התיכון, והתכוון ללמוד הנדסה.
הוא מעולם לא עשה זאת. מצבו הכלכלי של אביו התמוטט, והמשפחה לא יכלה לממן השכלה טכנית אזרחית. מה שהיה זמין לנער מבריק וחסר פרוטה בממלכת סרביה היה בית הספר הצבאי, ושם הוא הלך. זהו אחד מאותם מקרים ביוגרפיים שמתברר שמעצבים הכול: מילוסבלייביץ' בילה את חייו בעשיית הנדסה בכל מקרה, בתוך מוסדות ששילמו על כך.
תעבורה כמדע צבאי
הוא מצא את תחום עיסוקו בענף הפחות זוהר של הצבא — תובלה. לאורך מלחמות הבלקן ולאחר מכן מלחמת העולם הראשונה, שבה הצבא הסרבי הושמד, נסוג דרך אלבניה והתארגן מחדש בסלוניקי, הפך מילוסבלייביץ' לסמכות המוכרת בתחום התעבורה הצבאית: תנועת אנשים, תותחים, מזון ופצועים ברחבי מדינה שכמעט לא היו בה מסילות ברזל והדרכים בה היו גרועות עוד יותר.
זהו תחום ללא רומנטיקה ועם השלכות עצומות. צבאות באותה תקופה אבדו או ניצלו בזכות לוגיסטיקה, והקצין שידע לקרוא מפה, לחשב את קיבולת הדרך ולתזמן קו רכבת עסק בהנדסה יישומית תחת אש. הוא אסף עיטורים רבים, ובסוף 1925 הגיע לדרגת בריגדיר גנרל.
שר התחבורה
בדצמבר 1926 מינה אותו המלך אלכסנדר לשר התחבורה של ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים — ששמה שונה עד מהרה ליוגוסלביה. שירותו הצבאי הסתיים רשמית ב-1927.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המדינה ששירת הייתה בעיית בנייה בפני עצמה: מדינה שנתפרה יחד ב-1918 ממחוזות שהיו שייכים לאוסטרו-הונגריה, לאימפריה העות'מאנית ולסרביה העצמאית, שמסילות הברזל שלהן נבנו כדי לשרת שלוש בירות שונות ולא התחברו כראוי. שני הישגיו המרכזיים של מילוסבלייביץ' התייחסו בדיוק לזה. הוא הוביל את בניית גשר פאנצ'בו מעל הדנובה בבלגרד, ואת קו הרכבת השני בין בלגרד לזאגרב — ובכך חיבר פיזית את שתי הערים הגדולות במדינה.
הבאן של מחוז עני
בשנת 1929 ביטל המלך אלכסנדר את החוקה הפרלמנטרית, פיזר את המחוזות הישנים וחילק מחדש את יוגוסלביה לתשעה באנובינות (banovine) שנקראו על שם נהרות, כל אחת תחת מושל ממונה שנקרא באן. הבאנובינה של ורבאס, במערב בוסניה, הייתה הענייה שבהן, ובירתה המיועדת, באניה לוקה, הייתה עיירה שכמעט לא היה בה ציוד של עיר בירה.
מילוסבלייביץ' מונה באוקטובר 1929 והגיע בנובמבר. הוא החזיק בתפקיד עד 22 באפריל 1934.
ארבע שנים וחצי
רשימת המבנים שהוקמו בתקופתו יוצאת דופן לתקופה ולתקציב. ה-Banska palata, בניין המינהל המחוזי. ה-Banski Dvor, בית המשפט של הבאן. תיאטרון באניה לוקה, ב-1934. מכון לבריאות הציבור. בית ספר חקלאי למורים. הרחבות לבית הספר התיכון. שבעה בנייני מגורים לפקידים. בית המלך פטר ה-I. אולם סוקול, מלון ופארק העיר — שבו הציב אנדרטה לפטר קוצ'יץ', הסופר הסרבי-בוסני, ובכך נטע זהות ספרותית במרכזו של מרכז אזרחי חדש.
מעבר לבירה, ברחבי הבאנובינה כולה, הוקמו כ-160 בתי ספר יסודיים, לצד גשרים ועבודות כבישים. כאן ניכר עברו כשר תחבורה: הוא הבין שמבנים הם חסרי תועלת ללא הרשת שמגיעה אליהם.
הוא גם הקים מוסדות ולא רק מבנים — מוזיאון מחוזי, לשכת מסחר, התאחדות לתיירות ומלאכה. מבנים ללא ארגונים שיאכלסו אותם הם רק תפאורה.
מדוע סבטיסלב מכונה גאון
מילוסבלייביץ' לא היה אדריכל ולא תכנן מבנים, וכל טענה בשמו חייבת להיות כנה לגבי זה. מה שהיה לו הוא יכולת נדירה ופחות נראית לעין: היכולת להחזיק תוכנית פיזית שלמה בראשו בבת אחת ולתזמן אותה נכון.
שקלו את הבעיה האמיתית. ניתנו לכם מחוז עני, עיירה ללא תשתית אזרחית, תקציב קבוע וצנוע, אופק של ארבע שנים ומלך אוטוקרטי שרוצה תוצאות. עליכם להחליט מה לבנות קודם, ובאיזה סדר, כך שכל אלמנט יהפוך את הבא לזול או שימושי יותר — כבישים לפני בתי ספר, מכון בריאות לפני מלון, לשכת מסחר כדי לייצר את בסיס המס שישלם על השאר. אם טועים בסדר, מסיימים עם ארמון מוקף בבוץ. הכשרתו של מילוסבלייביץ' בתעבורה צבאית — בתפוקה, תלות ותזמון — היא בדיוק ההכשרה לכך, והתוצאות בבאניה לוקה היו מהירות ועקביות מספיק כדי שהעיר מעולם לא הפסיקה לזקוף זאת לזכותו. כשחזר לביקור טקסי במאי 1939, הגיע קהל של 20,000 איש.
לטיעון הנגד יש חשיבות. הוא היה כלי של דיקטטורה מלכותית, ממונה ולא נבחר, שבנה את הריהוט המוסדי של משטר שהשעה את החוקה; הבאנובינות עצמן תוכננו בחלקן כדי להמיס זהויות לאומיות. הוא הזמין עבודות ולא יצר אותן, והאדריכלים שתכננו את ה-Banski Dvor והתיאטרון ראויים לקרדיט משלהם. והוא ירש מנוף יוצא דופן: שר תחבורה לשעבר יודע בדיוק לאילו משרדים להתקשר. הגאונות שלו, אם המילה תקפה, היא ארגונית ותשתיתית ולא אמנותית — האינטליגנציה של האיש שהופך עיר לאפשרית ולא של זה שהופך אותה ליפה.
מה נותר
הוא מונה מחדש לשר התחבורה ב-18 באפריל 1934 ופרש מתפקידו הציבורי ב-1935. הוא בילה את מלחמת העולם השנייה בבלגרד הכבושה בכתיבת זיכרונותיו, ומת שם ב-28 ביולי 1960, בגיל שבעים ושבע.
מערב בוסניה סבל מאז מרעידות אדמה ומלחמה, אך ליבת מה שהזמין שורדת ועדיין פועלת: ה-Banski Dvor הוא מרכז תרבות, ה-Banska palata עדיין משמש למינהל, התיאטרון עדיין מעלה הצגות, והפארק עדיין מכיל את האנדרטה של קוצ'יץ'. ב-25 בספטמבר 2004, חשפה באניה לוקה אנדרטה לבאן טיסה עצמו — כבוד יוצא דופן למנהל, וראוי. הוא היה הנער שלא יכול היה להרשות לעצמו להיות מהנדס, ובמקום זאת בנה עיר.