סוויאטלנה טיכאנובסקאיה: הנשיאה המקרית שבלארוס מעולם לא זכתה להשביע
היא הגישה את מסמכי המועמדות שלה רק משום שוועדת הבחירות פסלה את אלו של בעלה, שנכלא ימים ספורים לפני המועד האחרון, ולא היה לה מה להפסיד אם תציב את שמה במקומו. משטרו של אלכסנדר לוקשנקו אישר את מועמדותה, לפי הדיווחים מתוך הנחה שאישה לעולם לא תוכל לבנות אופוזיציה אמיתית. שש שנים, בחירות גנובות אחת, גלות כפויה אחת ופרס סחרוב אחד לאחר מכן, סוויאטלנה טיכאנובסקאיה מוכרת על ידי ליטא, הפרלמנט האירופי וחלק ניכר מהעולם הדמוקרטי כמנהיגה הלגיטימית של מדינה שבה לא דרכה כף רגלה מאז 2020.
ילדות בין מיקשביצ'י לצ'רנוביל
טיכאנובסקאיה נולדה בשם סוויאטלנה פיליפצ'וק ב-11 בספטמבר 1982, בעיירה הבלארוסית הקטנה מיקשביצ'י, בתם של נהג במפעל בטון וטבחית בחדר אוכל. היא גדלה כשהיא מרבה לקרוא – לרוב ספרים אמריקאים, שדרכם לימדה את עצמה אנגלית – בבלוק דירות סובייטי טרומי עם מעט מאוד מושג על העולם שמעבר לו. בגיל שתים-עשרה, ארגון הצדקה "קו החיים של צ'רנוביל" בחר בה, בשל הישגיה הלימודיים ולא בשל חשיפה קריטית לקרינה, לזמן התאוששות אצל משפחה מארחת ברוסקרי, אירלנד. היא חזרה לשם שלוש פעמים נוספות במהלך הקיץ, קראה לבני משפחת דין "ההורים השניים" שלה, ומאוחר יותר אמרה שמצאה את אירלנד "עליזה יותר" מביתה. היא הוכשרה כמורה באוניברסיטה הפדגוגית הממלכתית במוזיר ובילתה את רוב חייה הבוגרים לפני 2020 כמורה לאנגלית ומתורגמנית, כשהיא לוקחת פסק זמן מהעבודה כדי לגדל את שני ילדיה – בן שנזקק לשתל שבלול, מה שהוביל למעבר המשפחה ממינסק להומל לצורך טיפולו, ובת הצעירה ממנו בכחמש שנים.
מעצר הבעל, מועמדות האישה
בשנת 2019 השיק בעלה, סרגיי טיכאנובסקי (Siarhei Tsikhanouski), ערוץ יוטיוב בשם "מדינה לחיים", שבו ראיין בלארוסים רגילים וקרא תיגר בגלוי על לוקשנקו, שהיה אז בשנתו העשרים ושש לשלטון. הערוץ הפך אותו לדמות אופוזיציונית אמיתית, וכשהודיע על התמודדות לנשיאות ב-2020, הוא נעצר ימים ספורים לפני המועד האחרון להגשת המועמדות. טיכאנובסקאיה ניסתה להירשם במקומו באמצעות מיופה כוח; לאחר שסורבה, היא הגישה מועמדות בשמה ב-14 ביולי 2020, לדבריה "רק כמפגן תמיכה בבעלה". לא היה לה ניסיון פוליטי והיא כינתה את עצמה "מועמדת מקרית", ביטוי שהפך למרכזי בערעור שלה – הבוחרים, שחשו עייפות מהליטוש של הדיקטטור, ראו בה, כדבריה, "אזרחית רגילה כמוהם".
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קמפיין הבנוי על שלוש הבטחות
היא רצה על מצע מצומצם במכוון: שחרור אסירים פוליטיים, החזרת הגבלת כהונות הנשיא לפי החוקה המקורית מ-1994, וקיום בחירות חדשות שיתנהלו בהגינות – שלאחריהן התחייבה לפרוש. אף שהייתה טכנית עצמאית, היא זכתה לתמיכה רשמית מהדמוקרטיה הנוצרית הבלארוסית, מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית, מהמפלגה האזרחית המאוחדת וממפלגת הנשים נאדזייה. עצרותיה גדלו לממדים שהמדינה לא ראתה כמותם: 20,000 איש בברסט, וכ-220,000 איש במינסק. המשטר הגיב בהפחדה שנועדה לפגוע בה כאם – מתקשרים איימו, לפי מסמכים שנאספו מאוחר יותר על ידי אמנסטי אינטרנשיונל, "לכלוא אותך מאחורי סורג ובריח ולשלוח את ילדייך לבית יתומים". לפני הבחירות היא שלחה את ילדיה למסתור בחוץ לארץ בליטא.
ליל הבחירות וסרטון כפוי
בערב הבחירות עצרה המשטרה אנשי צוות בכירים בקמפיין שלה, והיא ירדה למחתרת במינסק, כשהיא מגיחה רק כדי להצביע. התוצאות הרשמיות העניקו לה רק 10 אחוזים; משקיפים עצמאיים, כולל קבוצת המשקיפים "גולוס", קבעו שהיא למעשה ניצחה. כשצפתה בפער שנחשף, היא אמרה בפשטות: "אני מאמינה לעיניי, ואני רואה שהרוב איתנו". למחרת היא זומנה לוועדת הבחירות המרכזית וקיבלה אולטימטום מצד איש אכיפה של לוקשנקו: עזבי את המדינה, או שילדייך יועברו למשמורת המדינה. היא ניהלה משא ומתן על שחרור מנהלת הקמפיין שלה, מריה מורוז, ושתי הנשים דרשו ליווי של הקג"ב לגבול ליטא, מחשש להתקפה בדרך. זמן קצר לאחר מכן הופיע סרטון שבו היא נראית מודה בהפסדה ומבקשת מהמפגינים לחדול מפעילות – צילומים שבעלות בריתה יתארו מאוחר יותר כסרטון בני ערובה.
בניית ממשלה מגלות
בהגיעה למקום מבטחים בליטא ב-11 באוגוסט 2020, היא הכריזה על עצמה ימים לאחר מכן כמנהיגת בלארוס הדמוקרטית, וב-14 באוגוסט הקימה מועצת תיאום שנועדה לנהל את העברת השלטון, פתוחה לאנשי מקצוע, סופרים וספורטאים מוערכים בחברה הבלארוסית. בשנת 2022 הכריזה על קבינט מעבר מאוחד עם תיקים מוגדרים למעבר, חוק וסדר, חוץ והגנה. היא התקבלה על ידי ג'ו ביידן, אנגלה מרקל, עמנואל מקרון, אורסולה פון דר ליין וג'סטין טרודו, וליטא הכירה בה רשמית כמנהיגה הלגיטימית של בלארוס – אף שהיא מתעקשת שהיא אינה מנהלת ממשלה בגלות אלא בונה "אופוזיציה קבועה בתוך בלארוס". מינסק הגיבה בגזר דין של 15 שנות מאסר שניתן בהיעדרה במרץ 2023 ובהגדרה רשמית של ארגוניה כקיצוניים. מאז פלישת רוסיה לאוקראינה ב-2022, היא דחפה למאמץ מחתרתי של חבלה ומודיעין שהיא מכנה "תוכנית פירמוה" (הניצחון), בטענה שבלארוס של לוקשנקו היא בעצמה בסיס להיערכות עבור התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה והאגף המזרחי של נאט"ו – טיעון שהציגה ישירות לוולודימיר זלנסקי בפגישות ב-2026.
מדוע סוויאטלנה מכונה גאונה
כינויה של טיכאנובסקאיה כגאונה מותח את המילה מעבר למשמעותה המקובלת – היא אינה זוכה לכבוד בשל תגלית או גוף עבודה אינטלקטואלי, והיא עצמה אומרת זאת, ומתארת שוב ושוב את עלייתה כמקרית ולא כתוצר של מיומנות פוליטית שטיפחה זמן רב. מה שהפגינה, תחת איום אישי מתמשך, הוא סוג מסוים של אינטליגנציה מעשית: היכולת להחזיק יחד אופוזיציה מפוצלת ומפוזרת גיאוגרפית במשך שש שנים ללא מנופים מוסדיים של מדינה, לשמור על עצמה רלוונטית לממשלות המערב כעמיתה לגיטימית ולא כגולה סמלית, ולספוג את השפלת הסרטון הכפוי שלה מבלי שהדבר ימוטט את אמינותה. הפרלמנט האירופי העניק לה את פרס סחרוב בשנת 2020, ופקידים ליטאים ונורווגים הציעו את מועמדותה לפרס נובל לשלום ב-2021 – הכרה באומץ לב פוליטי ובהתמדה ארגונית, לא באינטלקט במובן הקונבנציונלי. החשבון הכנה: המיומנות העיקרית שלה היא חוסן וניהול קואליציות תחת כפייה, גאונות של הישרדות וייצוג ולא של רעיונות.
מורשת בהתהוות
שש שנים לאחר מכן, מורשתה של טיכאנובסקאיה עדיין נכתבת על ידי אירועים שאין לה שליטה עליהם – מלחמה באוקראינה, משטר במינסק שלא מראה סימני כניעה, ובעל ששוחרר רק לאחרונה לאחר חמש שנים בכלא. מה שכבר קבוע הוא התקדים: מורה ללא שאיפות פוליטיות, שגויסה לתפקיד שלא חיפשה, האריכה ימים מעבר לציפייה שהגלות תגרום לה להשתתק.