שאניה טוויין: הבטן החשופה שפרצה את נאשוויל
סטיב ארל (Steve Earle), שלא היה אדיב במיוחד, כינה אותה פעם "חשפנית הברכיים בעלת השכר הגבוה בעולם". הממסד של נאשוויל כינה את טבורה "הטבור המפורסם ביותר במוזיקת הקאנטרי". רשת הטלוויזיה של מוזיקת הקאנטרי (Country Music Television) אסרה לשידור את הווידאו קליפ לסינגל הראשון שלה. לאחר מכן האלבום Come On Over מכר יותר מארבעים מיליון עותקים, והפך לאלבום האולפן הנמכר ביותר שפורסם אי פעם על ידי אמנית סולו מכל סוגה ולאלבום הקאנטרי הנמכר ביותר בהיסטוריה, והוויכוח הסתיים.
טימינס, והכריך
היא נולדה בשם איילין רג'ינה אדוארדס (Eilleen Regina Edwards) ב-28 באוגוסט 1965, בווינדזור שבאונטריו, לשרון מוריסון וקלרנס אדוארדס, מהנדס רכבות. הוריה התגרשו כשהייתה בת שנתיים. אמה עברה לטימינס (Timmins) שבצפון אונטריו ונישאה בשנית לג'רי טוויין (Jerry Twain), גבר מבני האוג'יבווה (Ojibwe) משמורת מאטאגאמי פירסט ניישן (Mattagami First Nation), שאימץ כחוק את איילין ואת אחותה ג'יל. משק הבית היה עני באופן שהיא תיארה ללא כחל וסרק: המזון היה לעיתים קרובות מועט, וארוחת הצהריים בבית הספר הייתה לעיתים "כריך של עני". היא חזתה באלימות של אביה המאמץ כלפי אמה, ובדיכאון של אמה.
היא שרה מגיל שלוש, ניגנה בגיטרה מגיל שמונה, וכתבה שירים מגיל עשר. בגיל שמונה היא גם החלה להיות מובאת לברים לאחר שעת הסגירה כדי להופיע, שם הרוויחה כעשרים דולרים קנדיים עבור הופעה בין חצות לאחת לפנות בוקר. היא הופיעה בתוכנית Tommy Hunter Show של רשת ה-CBC בגיל שלוש-עשרה והחליפה ניקוי בתים בשיעורי שירה אצל מורה מטורונטו. בשנת 1984, תקליטן מטורונטו בשם סטן קמפבל (Stan Campbell) ציין כי יש לה "קול עוצמתי עם מנעד מרשים".
1 בנובמבר 1987
שרון וג'רי טוויין נהרגו בתאונת דרכים כחמישים קילומטרים צפונית לוואווה (Wawa) שבאונטריו. איילין הייתה בת עשרים ושתיים. היא חזרה לטימינס, לקחה אחריות על אחיה הצעירים, ובהמשך העבירה את משק הבית להאנטסוויל (Huntsville), שם קיבלה עבודה במופע הבידור של אתר הנופש דירהרסט (Deerhurst) — חמישה לילות בשבוע של מחרוזות משירי ברודוויי ומספרי הפקה בסגנון לאס וגאס. זו לא הייתה הקריירה שרצתה. היא פירנסה את המשפחה, וזה לימד אותה מלאכת במה ששום חניכות במועדוני הופעות זולים לא הייתה מעניקה לה.
מרקורי, והשם
דמו הגיע לנאשוויל; חברת מרקורי נאשוויל (Mercury Nashville) החתימה אותה בתחילת שנות ה-90. היא שינתה את שמה המקצועי לשאניה, בחירה שהיא קשרה למורשת האוג'יבווה של אביה המאמץ — ישנם דיווחים המפרשים זאת כ-"אני בדרכי", אף שהאטימולוגיה נותרה שנויה במחלוקת. אלבום הבכורה שלה הנושא את שמה משנת 1993 הגיע למקום ה-67 במצעד אלבומי הקאנטרי בארצות הברית ונכשל בתחילה, והיא לא אהבה אותו: לא הייתה לה שליטה יצירתית והיא השתתפה בכתיבת רצועה אחת בלבד. מאוחר יותר הוא הגיע למעמד פלטינה בכל מקרה, ועשה דבר חשוב יותר — המפיק רוברט ג'ון "מאט" לאנג (Robert John "Mutt" Lange) שמע את השירים המקוריים שלה והציע לשתף פעולה. הם נפגשו ביריד המעריצים (Fan Fair) בנאשוויל ביוני 1993 ונישאו ב-28 בדצמבר באותה שנה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שני האלבומים
האלבום The Woman in Me (1995) נכתב ברובו המוחלט על ידי טוויין ולאנג והפיק ארבעה שירים שהגיעו למקום הראשון במצעד הקאנטרי, בהם "Any Man of Mine". הוא מכר שנים-עשר מיליון עותקים בארצות הברית וזכה בפרס הגראמי לאלבום הקאנטרי הטוב ביותר. האלבום Come On Over (1997) היה האירוע המרכזי. שנים-עשר מתוך שש-עשרה הרצועות שלו הפכו לסינגלים. השירים "You're Still the One", "From This Moment On", "That Don't Impress Me Much" ו-"Man! I Feel Like a Woman!" הושמעו במשך שנים. בגרסת הרמיקס לאירופה, הוא בילה אחד-עשר שבועות במקום הראשון בבריטניה ומכר שם כמעט ארבעה מיליון עותקים. הוא קבע שיא במצעד ה-Billboard 200 עם תשעים ותשעה שבועות בעשרים הראשונים ומכר יותר מארבעים מיליון עותקים ברחבי העולם.
האלבום Up! (2002) הגיע כשלושה תקליטורים של אותם שירים בעיבודי קאנטרי, פופ ומוזיקת עולם-דאנס, הופיע לראשונה במקום הראשון עם מכירות של 874,000 עותקים בשבוע הראשון, והפך אותה לאמנית היחידה בהיסטוריה עם שלושה אלבומים רצופים שזכו בתואר "אלבום יהלום". סך המכירות בקריירה עולה על 100 מיליון תקליטים, מה שהופך אותה לאמנית הנמכרת ביותר בהיסטוריה של מוזיקת הקאנטרי, עם הכנסות של 421.1 מיליון דולר מהופעות בדרכים.
השתיקה
טוויין אובחנה עם מחלת ליים ועם דיספוניה (צרידות) — הפרעה שערערה את יציבות השרירים השולטים בקולה. בשנת 2008 נישואיה הסתיימו לאחר שהתגלה רומן בין לאנג לבין חברתה הקרובה מארי-אן תיבוד (Marie-Anne Thiébaud); הגירושין הושלמו ב-2010. לאחר מכן היא נישאה לפרדריק תיבוד (Frédéric Thiébaud), בעלה לשעבר של מארי-אן, ב-1 בינואר 2011. ההפסקה בקריירה נמשכה משנת 2004 ועד להכרזה על הופעות קבועות במלון סיזרס פאלאס (Caesars Palace) ב-2011. בשנת 2018 היא עברה ניתוח גרון (לרינגופלסטיקה) שבו הושתלו מייצבי גורטקס (Gore-Tex) בגרונה כדי להפחית את העומס על שרירי הקול שלה. האלבום Now (2017), האלבום הראשון שלה שנכתב ללא לאנג, הופיע לראשונה במקום הראשון: "הייתי צריכה לעשות זאת לבד," אמרה, "להתחיל רעיונות ולסיים אותם בלי להסתמך על הדעה וההכוונה של אף אחד אחר." האלבום Queen of Me (2023) הציב אותה לצד מדונה כנשים היחידות עם אלבומים חדשים שהגיעו לעשירייה הראשונה של ה-Billboard 200 בשנות ה-90, ה-2000, ה-2010 וה-2020.
מדוע שאניה נחשבת לגאונה
הטענה כאן נשענת על אמנות, ובאופן ספציפי על אמנות כתיבת השירים, וכדאי להצהיר על כך בפשטות במקום לייפות זאת. טוויין כותבת "הוקים" (Hooks – אלמנטים מוזיקליים קליטים). האקדמיה למוזיקת קאנטרי העניקה לה את פרס המשורר (Poet's Award) באוגוסט 2022, היכל התהילה של כותבי השירים בנאשוויל צירף אותה לשורותיו באוקטובר 2022, והיא מחזיקה בשלושים ותשעה פרסי כותבי שירים של חברת BMI. לאנג, שבנה כמה מהקלטות הרוק המכניסות ביותר שנעשו אי פעם, תיאר את "קולה הייחודי ככותבת שירים" כסיבה לכך שהוא התקשר אליה מלכתחילה.
המיומנות הספציפית היא מבנית. היא כותבת שורות פתיחה שיחתיות שמתפקדות ככותרות — "That don't impress me much", "Any man of mine" — ובונה פזמון שפותר את המשפט. היא מבודדת את עצמה כדי לכתוב, וממירה חומרים עצובים לשירים קצביים, החלטה טכנית לא פחות מאשר רגשית.
לטענת הנגד יש שלושה חלקים, אף אחד מהם אינו טריוויאלי. ראשית, השיא היה שיתופי: לאנג היה שותף לכתיבה והפיק את כל השירים בשני האלבומים שבנו אותה, והפרדת התרומה שלה משלו היא בלתי אפשרית מבחוץ. שנית, החדשנות הייתה שיווקית לא פחות מאשר מוזיקלית — היא הייתה אמנית הקאנטרי הראשונה שניצלה באופן מלא את ה-MTV, וטיפחה תדמית המונעת מווידאו קליפים שהגיעה לקהלי פופ במידה רבה מבלי לצאת למסעות הופעות. שלישית, קולה, קונטרלטו חם, הוא נעים אך לא יוצא דופן, ואחרי מחלת הליים הוא נזקק לציוד כירורגי כדי לתפקד. מה שיש לה הוא אוזן חדה לביטוי שקהל יחזור עליו. זוהי מתנה נדירה. זו אינה גאונות אינטלקטואלית, וניפוח העניין לא עושה לה שום טובה.
מורשת
טוויין הפכה את השילוב בין קאנטרי לפופ לסוגה מוזיקלית ולא לפשרה, וטיילור סוויפט, קארי אנדרווד והארי סטיילס ציינו כולם אותה כסיבה לכך שהדבר היה נגיש עבורם. היא גם הוכיחה, מול תעשייה שאמרה לה שגברים ונשים כאחד ידחו זאת, שאישה בתחום הקאנטרי יכולה להיות בטוחה במיניותה ועדיין למכור ארבעים מיליון תקליטים.