סרגיי קריקאלב: אזרח ברית המועצות האחרון
הוא שוגר מנמל החלל בייקונור ב-19 במאי 1991 כאזרח ברית המועצות. הוא נחת ב-25 במרץ 1992 כאזרח הפדרציה הרוסית, במדינה שלא הייתה קיימת בעת שעזב, בנמל חלל שהיה כעת במדינה זרה. בינתיים, ב-26 בדצמבר 1991, המדינה ששלחה אותו למסלול התפרקה מתחתיו, ואף אחד על הקרקע לא יכול היה לומר בביטחון מתי יוחזר הביתה. הוא שהה בחלל 311 ימים — בערך פי שניים מהמשך המתוכנן — ושמר על התחנה פעילה לאורך כל התקופה.
המהנדס בראש ובראשונה
סרגיי קונסטנטינוביץ' קריקאלב נולד ב-27 באוגוסט 1958 בלנינגרד, כיום סנקט פטרבורג. הוא השלים תואר בהנדסת מכונות מהמכון המכני של לנינגרד ב-1981 והצטרף באותה שנה ל-NPO אנרגיה (NPO Energia), לשכת התכנון העיקרית של חלליות בברית המועצות. לסדר הזה יש חשיבות. קריקאלב הגיע לטיסות החלל כמהנדס עובד, לא כטייס: באנרגיה הוא בחן ציוד טיסה ופיתח שיטות תפעוליות לצוותים במסלול, כלומר הוא בילה את תחילת הקריירה שלו בכתיבת הנהלים שאנשים אחרים יצטרכו לבצע תוך סיכון חייהם.
החלק המשמעותי ביותר בעבודתו הגיע בשנת 1985, כאשר תרם להצלת סאליוט 7 (Salyut 7) — תחנת חלל שהפכה למתה ולא מגיבה במסלול — על ידי עזרה בפיתוח נהלי העגינה עבור התקרבות למטרה מושבתת ובלתי נשלטת. זו נותרה אחת הבעיות הקשות ביותר שנפתרו אי פעם בטיסות חלל מאוישות, וקריקאלב פתר את חלקו בזה מהקרקע. הוא נבחר לקוסמונאוט באותה שנה, השלים הכשרה בסיסית ב-1986, והתאמן תחילה עבור תוכנית מעבורת החלל בוראן (Buran) לפני שהועבר למיר (Mir).
שני סבבים במיר
טיסתו הראשונה, סויוז TM-7, שוגרה ב-26 בנובמבר 1988 וחזרה ב-27 באפריל 1989 — 151 ימים על סיפון מיר כמהנדס טיסה. טיסתו השנייה, סויוז TM-12, הייתה אמורה להיות דומה. היא לא הייתה כזו.
כאשר ברית המועצות התפרקה בדצמבר 1991, המנגנון שהיה אמור להחזירו קרס יחד איתה. נמל החלל בייקונור ואזורי הנחיתה היו לפתע בתוך קזחסטן העצמאית החדשה. המימון, שרשרת הפיקוד והבעלות הפוליטית על התוכנית היו כולם בסימן שאלה בבת אחת. קריקאלב נשאר במסלול, מתחזק את מיר, וחזר הביתה בסויוז TM-13 ב-25 במרץ 1992 לאחר 311 ימים. הפרק הזה העניק לו את התואר שנלווה אליו מאז — אזרח ברית המועצות האחרון — ועורר השראה לסרט התיעודי מחוץ להווה (Out of the Present) משנת 1995 ולסרט סרג'יו וסרגיי (Sergio and Sergei) משנת 2017.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בניית הגשר
מה שקרה לאחר מכן הפך אותו ללשונית האנושית החשובה ביותר בין שתי תוכניות החלל של המלחמה הקרה. ב-STS-60, בטיסה על סיפון דיסקברי (Discovery) מ-3 עד 11 בפברואר 1994, הפך קריקאלב לרוסי הראשון שטס במעבורת חלל אמריקאית — משימה שהייתה בלתי נתפסת ארבע שנים קודם לכן. ב-STS-88, על סיפון אנדוור (Endeavour) מ-4 עד 15 בדצמבר 1998, הוא הטיס את משימת ההרכבה הראשונה של תחנת החלל הבין-לאומית ונכנס לתחנה החדשה לצד המפקד רוברט קבאנה (Robert Cabana), ושניהם חצו את הפתח יחד במה שהיה כוריאוגרפיה דיפלומטית מכוונת.
לאחר מכן שירת כמהנדס טיסה במשלחת 1, הצוות הקבוע הראשון של תחנת החלל הבין-לאומית, ששוגר בסויוז TM-31 וחי על סיפונה מ-31 באוקטובר 2000 עד 21 במרץ 2001, משימה של 141 ימים. ב-2005 הוא חזר על סיפון סויוז TMA-6 כמפקד משלחת 11, ושהה 179 ימים במסלול. ב-16 באוגוסט 2005 הוא עבר את שיא השהייה המצטבר בחלל של סרגיי אבדייב (Sergei Avdeyev).
סך הקריירה על פני שש טיסות: 803 ימים, 9 שעות ו-39 דקות בחלל — במשך שנים היה זה שיא עולמי, והוא עדיין מדורג רביעי ברשימת כל הזמנים — פלוס שמונה הליכות חלל שסך זמנן עולה על 41 שעות מחוץ לכלי הטיס.
אחרי הטיסות
קריקאלב פרש ממעמד קוסמונאוט ב-2007 ועבר לניהול טיסות חלל מאוישות רוסיות, כשהוא משרת כדמות בכירה באנרגיה עם אחריות לטיסות מאוישות, עומד בראש מרכז הכשרת הקוסמונאוטים על שם יורי גגארין מ-2009 עד 2014, ולאחר מכן נטל תפקידי מנהיגות ברוסקוסמוס (Roscosmos) בפיקוח על משימות מאוישות. הוא מחזיק בתואר גיבור ברית המועצות ובעיטור לנין ממדינה אחת ובתואר גיבור הפדרציה הרוסית מיורשתה — שילוב יוצא דופן כמעט באופן ייחודי — לצד מדליות טיסות החלל של נאס"א (NASA) לשנים 1994 ו-1998.
מדוע סרגיי מכונה גאון
אף תיאוריה אינה נושאת את שמו וגם לא שום המצאה, והמקורות אינם מתעדים מישהו שכינה אותו במילה זו בכתב. הטענה לכינוי נשענת על שתי יכולות ספציפיות, ושתי אלו ניתנות להוכחה.
הראשונה היא שיקול דעת הנדסי מבצעי — היכולת להסיק מסקנות נכונות לגבי מכונה מורכבת בסביבה בלתי סלחנית, בזמן אמת, עם מידע חלקי. הוא עשה זאת עוד לפני שטס אי פעם: הצלת סאליוט 7 דרשה למצוא דרך להתקרב ולעגון עם תחנה מתה, דוממת ושאינה משתפת פעולה, בעיה שלא הייתה לה ספר לימוד. לאחר מכן הוא בילה 803 ימים ביישום אותה יכולת כאיש צוות, כשהוא מוצב שוב ושוב למשימות שבהן רוב הסיכויים שדברים ישתבשו או שמעולם לא נוסו — הטיסה הראשונה של רוסי במעבורת, טיסת ההרכבה הראשונה של תחנת החלל הבין-לאומית, הצוות הראשון של תחנת החלל הבין-לאומית. תוכניות שולחות את המאבחן האמין ביותר שלהן למשימות כאלה, לא את הטייס המעוטר ביותר שלהן.
השנייה היא מזג בתנאים ששום אימון לא מדמה. במהלך אותם 311 ימים, הפחד הספציפי לא היה כשל מכני אלא נטישה: המדינה האחראית להחזרתו חדלה להתקיים, והתשובה לשאלה "מתי אני חוזר למטה?" הפכה לבלתי ידועה באמת. הוא לא התדרדר, לא איבד את התחנה, וחזר וטס ארבע פעמים נוספות. זוהי צורה של מיומנות פסיכולוגית שנראית לא ראויה לציון רק בגלל שהוא גרם לה להיראות כזו.
טענת הנגד הכנה היא שחלק ניכר מזה היה שיבוץ ולא גאונות. מישהו היה חייב להיות על סיפון מיר ב-1991; התהודה ההיסטורית היא תאונה של תזמון, לא הישג. שיאי סיבולת משקפים הזדמנויות טיסה לא פחות מיכולת, ו-803 הימים שלו נשברו מאז — הוא מדורג כעת במקום הרביעי. הוא לא זכה לקרדיט על תגלית מדעית. מה שניתן להגן עליו ללא הגזמה הוא מצומצם אך עדיין מהותי: קריקאלב היה המהנדס המבצעי המהימן ביותר בעקביות בדור הקוסמונאוטים שלו, וארגונים משני הצדדים של יריבות מתפרקת המשיכו להגיע לאותה מסקנה באופן בלתי תלוי.
מורשת
האנדרטה האמיתית של קריקאלב היא תחנת החלל הבין-לאומית, שהוא עזר להרכיב, היה הראשון לאכלס אותה ומאוחר יותר פיקד עליה. הוא החוט העובר מתקופת סאליוט דרך מיר, דרך ההפשרה בין המעבורת למיר, ועד למוצב הבין-לאומי הקבוע — האדם היחיד שנכח כמעט בכל נקודת מפנה במעבר הזה. כאשר הסדר הפוליטי שיצר אותו נעלם, הוא היה שלוש מאות קילומטרים מעליו, שומר על החומרה בחיים עד שמישהו יבין מי הולך להחזיר אותו הביתה.