זיהוי הגורם המשחרר תירוטרופין (thyrotropin-releasing factor) על ידי צוות המחקר של רוז'ה גימן בשנת 1969 סיים תקופה של אי-ודאות כלכלית עזה והזניק אותו לקדמת הבמה של הנוירואנדוקרינולוגיה. פריצת דרך זו, שנבעה מעיבוד של למעלה משני מיליון בלוטות היפותלמוס של כבשים, אישרה כי ההיפותלמוס מווסת את בלוטת יותרת המוח באמצעות הורמונים ספציפיים, ממצא שעיצב מחדש מיסודו את ההבנה העכשווית של מערכות הבקרה הפיזיולוגיות בבני אדם.
השכלה מוקדמת ויסודות אקדמיים
רוז'ה גימן (Roger Guillemin), שנולד בדיז'ון שבצרפת בשנת 1924, למד בליסיי קרנו לפני שהחל בלימודי רפואה באוניברסיטת דיז'ון ב-1943. הוא השלים את לימודי הרפואה שלו באוניברסיטת ליון ב-1949. לאחר תקופה קצרה שבה עסק ברפואה בכפר קטן בבורגונדי, הוא עבר למונטריאול. שם עבד עם הנס סלייה (Hans Selye) במכון לרפואה וכירורגיה ניסויית של אוניברסיטת מונטריאול, וקיבל תואר דוקטור ב-1953. מאוחר יותר, בשנת 1965, הפך לאזרח ארצות הברית.
החיפוש אחר גורמים משחררים
בשנת 1954 זיהה גימן כי תאי בלוטת יותרת המוח זקוקים לקלט מההיפותלמוס כדי לייצר הורמונים. הוא עבר למכללת ביילור לרפואה ביוסטון כדי להרחיב מחקר זה. ב-1957 החל בשיתוף פעולה עם אנדרו שאל (Andrew Schally), אם כי חיכוכים אישיים ומקצועיים הובילו להפרדה רשמית כעבור חמש שנים. שני המדענים חיפשו את בידוד הגורמים המשחררים באופן עצמאי, ולעתים קרובות התחרו על מענקים ממשלתיים. הצוות של גימן זיהה בסופו של דבר את ההורמון המשחרר תירוטרופין וההורמון המשחרר גונדוטרופין, הצלחות שהקנו להם את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1977, בו חלקו עם רוזלין יאלו (Rosalyn Sussman Yalow).
תקופת כהונה במכון סאלק
גימן הצטרף למכון סאלק ללימודים ביולוגיים בשנת 1970 ועמד בראש המעבדות לנוירואנדוקרינולוגיה עד 1989. במהלך תקופה זו הוא גילה את הסומטוסטטין והיה בין החוקרים הראשונים שבודדו אנדורפינים. הוא המשיך להיות מעורב במוסד זמן רב לאחר שלב המחקר העיקרי שלו, וכיהן כנשיא זמני של מכון סאלק ב-2007. הקריירה שלו כללה גם תפקיד כמנהל מחקר ב-CNRS החל מ-1960 ותפקיד סגל בקולז' דה פראנס.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הכרה ומורשת
תרומותיו המדעיות זכו להערכה רבה, כולל פרס אלברט לסקר למחקר רפואי בסיסי בשנת 1975 והמדליה הלאומית למדעים בשנת 1976. הוא היה חבר בארגונים יוקרתיים כגון האקדמיה הצרפתית למדעים, האקדמיה הלאומית למדעים והאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. הוא שמר על תפקיד פעיל בהסברה עולמית, ובמיוחד חתם על עצומה בנוגע לפנצ'ן לאמה ה-11. גימן הלך לעולמו בסן דייגו בשנת 2024 בגיל 100.
עובדות מהירות
- נולד: 1924, דיז'ון, צרפת - נפטר: 2024, סן דייגו, קליפורניה - פרס נובל: פיזיולוגיה או רפואה, 1977 - דוקטורט: אוניברסיטת מונטריאול, 1953 - המדליה הלאומית למדעים: 1976 - אזרח ארה"ב: 1965 - תחום עיקרי: נוירואנדוקרינולוגיה
שאלות נפוצות של קוראים
### מה הייתה החשיבות של מחקר ההיפותלמוס של גימן?
הוא הוכיח שההיפותלמוס שולט בבלוטת יותרת המוח באמצעות שחרור של הורמונים ספציפיים, מה שאיפשר מיפוי של מערכות בקרה ביולוגיות מורכבות.
### האם רוז'ה גימן עבד לבד?
לא, הוא הוביל צוותי מחקר גדולים, בעיקר במכון סאלק, ושיתף פעולה עם דמויות כמו אנדז'יי שאל (Andrzej Schally), אם כי שותפויות אלו התאפיינו לעתים קרובות בתחרות מקצועית עזה.