מלגת נסיעה שהוענקה לו בשנת 1878 עבור הציור "קורבן הבל" (O Sacrifício de Abel) השיקה את רודולפו אמואדו (Rodolfo Amoedo) בנתיב שהגדיר את הקריירה שלו באמנויות היפות. צייר, מעצב ומחנך ברזילאי זה מילא תפקיד מרכזי בסצנה האקדמית של מולדתו, ושימש גשר בין המסורות האסתטיות של אירופה של המאה ה-19 לבין הנוף התרבותי המתפתח של ברזיל.
שנים מעצבות והכשרה אירופית
אמואדו, שנולד בסלבדור בשנת 1857, עבר לריו דה ז'ניירו כדי לרכוש הכשרה רשמית. בשנת 1873 הוא נכנס לליסאו דה ארטס אי אופיסיוס דו ריו דה ז'ניירו (Liceu de Artes e Ofícios do Rio de Janeiro) תחת ויקטור מירלס (Victor Meirelles), ובהמשך עבר לאקדמיה האימפריאלית לאמנויות יפות (Academia Imperial de Belas Artes). שם למד אצל ז'ואאו זפרינו דה קוסטה (João Zeferino da Costa), אגוסטיניו ז'וזה דה מוטה (Agostinho José da Mota) ופרנסיסקו מנואל צ'אבס פיניירו (Francisco Manuel Chaves Pinheiro). הפרס שקיבל בשנת 1878 מימן תקופה של שמונה שנים בפריז, שם למד באקדמיה ז'וליאן (Académie Julian) ובהמשך בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות יפות (École des Beaux-arts). במהלך תקופה זו, הוא למד אצל פול בודרי (Paul Baudry), אלכסנדר קבנל (Alexandre Cabanel) ופיווי דה שאבאן (Puvis de Chavannes), והשתתף בסלון בין השנים 1882 ו-1884, תוך התמקדות באינדיאניזמו (Indianismo), מיתולוגיה ונושאים מקראיים.
קריירה אקדמית ותרומות פדגוגיות
עם שובו לברזיל, הפך אמואדו לחבר סגל בבית הספר הלאומי לאמנויות יפות (Escola Nacional de Belas Artes). כפרופסור, הוא הדגיש שליטה טכנית ועודד את תלמידיו לחקור מגוון אמצעים, כולל אנקאוסט, טמפרה וצבעי מים. הוא מילא תפקידים מנהליים משמעותיים במוסד, וכיהן הן כמנהל בפועל והן כסגן מנהל. השפעתו התפשטה לדור של אמנים בולטים, בהם אליזאו ויסקונטי (Eliseu Visconti), קנדידו פורטינרי (Cândido Portinari), לוסיליו דה אלבוקרקי (Lucílio de Albuquerque) והאחים ז'ואאו וארתור טימותיאו דה קוסטה (João and Arthur Timóteo da Costa).
יצירות מרכזיות ועבודות ציבוריות
אמואדו שמר על תפוקה פורייה, ותרם יצירות משמעותיות לקאנון הברזילאי כגון "קורבן הבל", "חדשות רעות" (Más Notícias), "מרבה" (Marabá), "מחזור הזהב" (Ciclo do Ouro) ו"הטמואיו האחרון" (The last Tamoio). כישוריו הטכניים הובילו להזמנות רבות לעבודות דקורטיביות ציבוריות. בשנת 1909 יצר לוחות עבור בית המשפט העליון הפדרלי (Supremo Tribunal Federal). עבודתו מעטרת גם את הספרייה הלאומית (Biblioteca Nacional) ואת התיאטרון העירוני של ריו דה ז'ניירו (Theatro Municipal do Rio de Janeiro), שם השלים לוחות דקורטיביים בשנת 1916. בשנת 1908 זכה במדליית זהב בתערוכה הלאומית לציון המאה הראשונה לפתיחת נמלי ברזיל (Exposição Nacional Comemorativa do 1º Centenário da Abertura dos Portos do Brasil).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עובדות מהירות
- נולד: 1857, סלבדור, ברזיל - נפטר: 1941, ריו דה ז'ניירו, ברזיל - עיסוקים עיקריים: צייר, מורה באוניברסיטה, מעצב - השכלה: אקדמיה ז'וליאן, בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות יפות, פריז - יצירות בולטות: "הטמואיו האחרון", "מרבה", "חדשות רעות", "מחזור הזהב" - זרם אמנותי: אוריינטליזם - שיוך מוסדי: בית הספר הלאומי לאמנויות יפות
שאלות שקוראים שואלים
### אילו מבני ציבור מרכזיים כוללים את הלוחות הדקורטיביים שלו?
הלוחות שלו ממוקמים בבית המשפט העליון הפדרלי, בספרייה הלאומית ובתיאטרון העירוני של ריו דה ז'ניירו.
### מי היו כמה מתלמידיו הבולטים?
תלמידיו כללו את קנדידו פורטינרי, אליזאו ויסקונטי, לוסיליו דה אלבוקרקי והאחים ארתור וז'ואאו טימותיאו דה קוסטה.