רוברט מ. פירסיג
רוברט מיינרד פירסיג (Robert M. Pirsig; 6 בספטמבר 1928 – 24 באפריל 2017) היה סופר ופילוסוף אמריקאי. הוא מחברם של הספרים הפילוסופיים "זן ואמנות אחזקת האופנוע: בירור ערכים" (1974) ו-"ליילה: בירור מוסר" (1991), וכן כתב יחד עם רעייתו ועורכתו, וונדי פירסיג, את הספר "על איכות: בירור מצוינות: כתבים נבחרים ובלתי מפורסמים" (2022).
חיים מוקדמים, משפחה וחינוך
פירסיג נולד ב-6 בספטמבר 1928 במיניאפוליס שבמינסוטה, בנם של הרייט מארי סיובק ומיינארד פירסיג. הוא היה ממוצא גרמני ושוודי. אביו היה בוגר בית הספר למשפטים של אוניברסיטת מינסוטה, לימד בו החל מ-1934, כיהן כדיקן המוסד מ-1948 עד 1955 ופרש מהוראה בו ב-1970. פירסיג האב לימד לאחר מכן במכללת ויליאם מיטשל למשפטים עד פרישתו ב-1993.
כילד מחונן עם מנת משכל שנטען כי הגיעה ל-170 בגיל תשע, פירסיג דילג על מספר כיתות בבית הספר בלייק שבמיניאפוליס. במאי 1943, בגיל 14, הוענק לו תעודת בגרות על ידי אוניברסיטת היי סקול (ששמה שונה מאוחר יותר למרשל-יוניברסיטי היי סקול), שם ערך את שנתון בית הספר, "דה ביסבילה".
פירסיג למד ביוכימיה באוניברסיטת מינסוטה. בספרו "זן ואמנות אחזקת האופנוע", הוא מתאר את הדמות המרכזית, הנחשבת כמייצגת אותו עצמו, כסטודנט לא טיפוסי שהתעניין במדע כשלעצמו ולא כמסלול קריירה מקצועי.
במהלך לימודיו החל פירסיג להסתקרן מהריבוי של סיבות לכאורה לתופעה נתונה, והתמקד יותר ויותר בתפקיד שממלאות השערות בשיטה המדעית ובמקורות שמהם הן נובעות. עיסוקו בנושאים אלו הוביל לירידה בציוניו ולסילוקו מהאוניברסיטה.
בשנת 1946 התגייס פירסיג לצבא ארצות הברית והוצב בדרום קוריאה עד 1948. לאחר שחרורו מהצבא, חי במשך מספר חודשים בסיאטל שבוושינגטון, ולאחר מכן חזר לאוניברסיטת מינסוטה, שם קיבל תואר ראשון בשנת 1950. הוא ורעייתו עבדו במועדון נבדה ברינו שבנבדה, וחסכו מספיק כסף כדי לעבור לאקאיוקן שבמקסיקו, מתוך כוונה לכתוב ספר גדול.
לאחר מכן למד פילוסופיה באוניברסיטה ההינדית בנאראס בהודו ובוועדה לניתוח רעיונות וחקר שיטות באוניברסיטת שיקגו. בשנת 1958 קיבל תואר שני בעיתונאות מאוניברסיטת מינסוטה.
קריירה
בשנת 1958 הפך למרצה באוניברסיטת מונטנה סטייט בבוזמן, ולימד קורסים בכתיבה יוצרת במשך שנתיים. הוא היה חברם של בוב דו-ויז וג'ני דו-ויז שם. זמן קצר לאחר מכן לימד באוניברסיטת אילינוי בשיקגו.
יצירתו המפורסמת ביותר של פירסיג מורכבת משני ספרים: הספר המוכר יותר "זן ואמנות אחזקת האופנוע" (1974) וספר ההמשך שלו "ליילה: בירור מוסר" (1991).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →באמצע שנות ה-60 עד סופן עבד פירסיג ככותב טכני עבור חברת "נורת'רן פאמפ" (שהפכה ל-"נורת'רן אורדננס"). ב-1968 עלה בדעתו הרעיון לכתוב מאמר על האופן שבו הוא מתקן אופנועים וכיצד הדבר מתקשר למה שידע על רעיונות דתיים של זן. הדבר התפתח לתקציר עבור רומן. פירסיג נתקל בקשיים במציאת מוציא לאור בשלב זה, והציע את הרעיון לספרו ל-121 מוציאים לאור שונים. הוא שלח להם מכתב מקדים יחד עם שני עמודי דוגמה; עשרים ושניים מהם הגיבו בחיוב. חברת ויליאם מורו ושות' העניקה לפירסיג מקדמה בסך 3,000 דולר עבור הפרויקט. ביולי 1968 יצא לטיול בדרכים עם בנו כריס, טיול שתרם רבות לתוכן הספר.
פירסיג הקדיש כמעט ארבע שנים להשלמת "זן ואמנות אחזקת האופנוע", כשהוא כותב את רוב הספר בזמן שהתגורר מעל חנות נעליים בדרום מיניאפוליס, תוך עבודה ככותב טכני עבור חברת האניוול. בסופו של דבר, עורך בהוצאת ויליאם מורו קיבל את כתב היד המושלם; "זן ואמנות אחזקת האופנוע" פורסם ב-1974. המלצתו הפנימית של המוציא לאור של פירסיג ציינה: "הספר הזה מבריק מעבר לכל דמיון, הוא כנראה יצירת גאונות, ואני מתערב שהוא יזכה למעמד של קלאסיקה". הספר הוא בחינה של המושג הייחודי של פירסיג לאיכות, וכיצד הוא מתייחס למציאות. לכאורה מדובר בנרטיב בגוף ראשון המבוסס על טיול אופנועים שהוא ובנו הצעיר כריס ערכו ממיניאפוליס לסן פרנסיסקו, אך זוהי בחינה של המטאפיזיקה העמוקה של התרבות המערבית. הוא נותן לקורא גם סיכום קצר של תולדות הפילוסופיה, כולל פרשנותו לפילוסופיה של אריסטו כחלק ממחלוקת מתמשכת בין אוניברסליסטים, המודים בקיומם של מושגים אוניברסליים, לבין הסופיסטים, שזכו להתנגדות מצד סוקרטס ותלמידו אפלטון. פירסיג מוצא באיכות משמעות מיוחדת וקרקע משותפת בין תפיסות עולם מערביות למזרחיות. פירסיג תיאר את פיתוח רעיונותיו ואת כתיבת ספרו בהרצאה במכללת מיניאפוליס לאמנות ועיצוב ב-20 במאי 1974.
בביקורת הספר שלו, ג'ורג' שטיינר השווה את כתיבתו של פירסיג לדוסטויבסקי, ברוך, פרוסט וברגסון, וציין כי "הטענה עצמה תקפה... האנלוגיות למובי דיק ניכרות לעין".
פירסיג היה סגן נשיא המרכז למדיטציית זן במינסוטה מ-1973 עד 1975 ושימש גם במועצת המנהלים שלו.
בשנת 1974 הוענקה לפירסיג מלגת גוגנהיים. הדבר אפשר לו לעבוד על ספר המשך. עבור ספר זה הוא פיתח מטאפיזיקה מבוססת ערך, "מטאפיזיקה של איכות", המאתגרת את תפיסת המציאות שלנו כמורכבת מסובייקט ואובייקט.
בשנת 1991 פורסם הספר "ליילה: בירור מוסר" על ידי הוצאת בנטם בוקס. הפעם המספר הוא 'הקפטן' של סירת מפרש, וממשיך מהנקודה שבה הסתיים "זן ואמנות אחזקת האופנוע". "ליילה" לא זכה להצלחה מסחרית כמו ספרו הראשון, אך פירסיג חש שהוא היה הספר החשוב יותר. הוא נותר מתוסכל ממה שראה כחוסר מעורבות ברעיונות הפילוסופיים שהציג, כולל רעיונות של ויליאם ג'יימס סידיס וג'יימס ורן דוסנברי.
חיים אישיים ומוות
רוברט פירסיג נישא לננסי אן ג'יימס ב-10 במאי 1954. נולדו להם שני בנים: כריס, שנולד ב-1956, ותאודור (טד), שנולד ב-1958.
פירסיג סבל מהתמוטטות נפשית ובילה תקופות באשפוזים בבתי חולים פסיכיאטריים בין 1961 ל-1963. הוא אובחן כסובל מסכיזופרניה וטופל בטיפול בנזעי חשמל (ECT) בהזדמנויות רבות, טיפול שהוא דן בו ב-"זן ואמנות אחזקת האופנוע". ננסי ביקשה להתגרש בתקופה זו; הם נפרדו רשמית ב-1976 והתגרשו ב-1978. ב-28 בדצמבר 1978 נישא פירסיג לוונדי קימבל בטרמונט שבמיין.
בשנת 1979 נדקר למוות בנו כריס, שהופיע באופן בולט ב-"זן ואמנות אחזקת האופנוע", במהלך שוד מחוץ למרכז הזן של סן פרנסיסקו; הוא היה בן 22 במותו. פירסיג דן בטרגדיה זו באחרית דבר למהדורות מאוחרות יותר של "זן ואמנות אחזקת האופנוע", וכתב כי הוא ואשתו השנייה וונדי קימבל החליטו לא לבצע הפלה בילד שהרו ב-1980, מכיוון שהאמין שילד זה שטרם נולד – שהפך לימים לבתם נל – היה המשך ל"דפוס החיים" שכריס אייש.
ב-24 באפריל 2017, לאחר תקופה של הידרדרות בבריאותו, מת פירסיג בגיל 88 בביתו בסאות' ברוויק שבמיין.
מורשת והכרה
פירסיג קיבל מלגת גוגנהיים ב-1974 עבור עיון כללי, מה שאיפשר לו מאוחר יותר להשלים את ספרו השני. אוניברסיטת מינסוטה העניקה לו פרס הישג מצטיין ב-1975. הוא זכה בפרס לספרות מהאקדמיה האמריקאית והמכון לאמנויות וספרות ב-1979.
ב-15 בדצמבר 2012 העניקה אוניברסיטת מונטנה סטייט לפירסיג תואר דוקטור לשם כבוד בפילוסופיה במהלך טקס הסיום של הסתיו. פירסיג כובד גם בנאום סיום של פרופסור מייקל סקסון מהנהלת האוניברסיטה. פירסיג היה מדריך לכתיבה במה שהיה אז מכללת מונטנה סטייט משנת 1958 עד 1960.
פירסיג לא נסע לבוזמן בדצמבר 2012 כדי לקבל את הפרס, ככל הנראה עקב מצבו הבריאותי הרעוע. עם זאת, ב-"זן ואמנות אחזקת האופנוע", כותב פירסיג על תקופתו במכללת מונטנה סטייט כעל חוויה לא נעימה במיוחד, וכי הדבר הגביל את יכולתו ללמד כתיבה ביעילות ולפתח את הפילוסופיה והכתיבה שלו.
בדצמבר 2019 רכש המוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקאית של מכון סמית'סוניאן בוושינגטון הבירה את אופנוע ההונדה CB77 סופר הוק של פירסיג משנת 1966, שעליו נערכה הרכיבה ב-1968 עם בנו כריס. התרומה כללה כתב יד של "זן ואמנות אחזקת האופנוע", מהדורה ראשונה חתומה של הספר, וכלים וביגוד מהנסיעה. בשנת 2020 רכש המוזיאון חומרים נוספים ממשפחת פירסיג הקשורים לתחומי העניין הימיים שלו ולרקע שלו. באפריל 2024 הוצג האופנוע של פירסיג לציבור לראשונה אי פעם, לרגל יום השנה החמישים ל-"זן ואמנות אחזקת האופנוע". בתערוכה, "אמריקה בתנועה", הוצג גם כתב היד המקורי של הספר, מכונת הכתיבה הידנית של פירסיג ומחשב אפל II. בעת איסוף חומרים לתערוכה נמצא רומן גרפי מאת פירסיג. תחת הכותרת "דוקטור שנאבל", הוא עוסק במגפת הדבר שפקדה את אירופה בשנות ה-1300.
בשנת 2020 נאסף ארכיון רוברט מ. פירסיג על ידי ספריית הוטון באוניברסיטת הרווארד, קיימברידג', מסצ'וסטס; אוסף נוסף שוכן בספריית אוניברסיטת מונטנה סטייט.
מאמר משנת 2021 ב-"כתב העת הבינלאומי ללימודי אופנועים" מפרט את יחסיו ההיסטוריים הקרובים של הסופר עם אופנועים מגיל ארבע ועד זמן קצר לפני מותו.
השימוש שלו במחשב אפל II ומערכת היחסים שלו עם החברה הובילו לכך שהוא כובד בחדר ישיבות על שמו, 'חדר הישיבות פירסיג', באחד ממשרדי חברת אפל בקופרטינו.