רנאטו סורו: הסרדיני שנתן את האינטרנט בחינם
באוקטובר 1999 חברת אינטרנט שמרכזה היה בקליארי — על אי שרוב האיטלקים חשבו עליו כיעד תיירותי — נסחרה לראשונה בבורסה של מילאנו. ההנפקה הייתה מוצלחת פי ארבעים. היא העריכה את טיסקאלי בכ-14 מיליארד אירו, ולתקופה קצרה ומטורפת הפכה אותה לחברה היקרה ביותר באיטליה, יותר מפיאט. מייסדה עדיין החזיק בשני שלישים ממנה, מה שהפך אותו לאיש העשיר במדינה. שמונה עשרה חודשים קודם לכן הוא מכר את ביתו כדי לממן את העסק שקדם לכך.
בנו של סוחר קמח מסאנלורי
רנאטו סורו נולד ב-6 באוגוסט 1957 בסאנלורי, בדרום סרדיניה. אמו ניהלה חנות מכולת; אביו עבד כמנהל בבית ספר. הוא עזב את האי למילאנו ולמד כלכלה בבוקוני, אוניברסיטת העסקים הדורשת ביותר באיטליה, וסיים את לימודיו ב-1980.
עבודתו הראשונה הייתה כסוחר אג"ח בבנק מסחרי, ושם — מול מסכי בלומברג, צופה בנתונים זורמים ברשת — הוא הבין לראשונה מה עלול להיות האינטרנט לבסוף. זו הייתה המרתו המוקדמת ביותר באופן יוצא דופן. הוא לא פעל מיד; במקום זאת עבר לנדל"ן, פיתח מרכזי קניות ברחבי אירופה ובמיוחד בצ'כיה, מה שהכניס לו כסף לכיס ולימד אותו איך לבנות דברים בשווקים זרים.
פראג, ומכירת הבית
ב-1995 חזר סורו לסרדיניה ופגש את ניקולה גראוזו, שניהל את Voice Online, אחד מספקי שירותי האינטרנט הראשונים באיטליה. סורו לקח זיכיון להקים את Voice Online בצ'כיה, ומימן אותו בכ-200,000 דולר מכספו. זה עבד באופן מרשים: הפעילות הצ'כית לקחה לבסוף כ-70% מהשוק שלה, וב-1998 הוא מכר אותה לדויטשה בנק תמורת 10 מיליון דולר.
בחזרה לאיטליה, הוא מצא שטלקום איטליה בלעה את עסקי Voice Online המקומי. אז הוא התחיל מחדש. ב-1997, בקליארי, הוא ייסד את Telefonica della Sardegna — מכר את ביתו כדי לממן אותה. החברה קיבלה רישיון להשכיר קווי טלפון מטלקום איטליה, ולאחר מכן התרחבה לאומית על ידי השקת כרטיסי חיוב טלפוניים ראשונים באיטליה, ותפסה כ-30% מהשוק החדש הזה.
המודל
התובנה המכרעה הגיעה מבריטניה. צופה בהצלחת Freeserve בבריטניה, סורו ראה שגישה לאינטרנט לא חייבת להימכר לצרכנים כלל. במרץ 1999 הוא השיק את טיסקאלי על פי עקרון הפוך: המנוי יהיה חינם, וההכנסה תגיע מחברת הטלפונים. הוא ניהל משא ומתן על עסקה שבמסגרתה טלקום איטליה מסרה לו 50% מתשלומי הטלפון של המנויים בתמורה לשירות החינם.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →זה היה הצלחה מיידית, והשפעתו על איטליה הייתה מבנית. שיעורי אימוץ האינטרנט קפצו, ומתחרים — כולל טלקום איטליה עצמה — נאלצו לנטוש את המנויים התשלומיים ולהעתיק אותו. סורו השתמש בתשתית ובמערכת החיוב של המונופול הקיים כמנוע ההכנסה שלו, והמונופול הסכים לכך.
לאחר מכן באה ההנפקה באוקטובר 1999, ההצלחה פי ארבעים, וההערכה של 14 מיליארד אירו. עד ספטמבר 2001 דיווח פורבס על שווי הנכסים האישי של סורו מעל 4 מיליארד דולר.
רכישת אירופה, והחשבון
מה שבא אחריו היה אחד ממסעות הרכישה התוקפניים ביותר תקופת הדוט-קום. במהלך 2000 טיסקאלי ספגה את DataComm בשוויץ, A Telecom בצרפת, Nikoma Beteiligungs בגרמניה, Link Line ו-Interweb בבלגיה, CD Telekomunikace בצ'כיה. בדצמבר 2000 היא קנתה את המפעיל ההולנדי World Online תמורת 5.9 מיליארד אירו, מה שהעלה את טיסקאלי לעמדת מנהיגות באירופה עם יותר מ-3.5 מיליון מנויים בחמש-עשרה מדינות. ב-2001 היא הוסיפה את Freesurf של צרפת, ספק שירותי האינטרנט השני בגודלו במדינה, תמורת 615 מיליון דולר, ואת Springboard Internet Services של בריטניה, כולל LineOne, תמורת 100 מיליון אירו.
עד סוף 2001 טיסקאלי טענה ליותר מ-16 מיליון מנויים רשומים ו-7.3 מיליון מנויים פעילים בשלוש-עשרה מדינות אירופיות — שלישית באיטליה, שנייה בצרפת ובבנלוקס, רביעית בגרמניה ובבריטניה — על מכירות שנתיות של 635 מיליון אירו, מתוכם 64% עדיין הגיעו מתשלומי גישה.
החשבון הגיע בתחילת 2002. טיסקאלי דיווחה על הפסדים העולים על 1.6 מיליארד אירו, כולל מיליארד אירו בהוצאות חריגות שנרשמו נגד אותן רכישות. סורו קיצץ בהוצאות ופישט את הארגון, וטיסקאלי טענה שהיא הספקית הראשונה באירופה שחוזרת לרווח ברבעון הראשון של 2002 — ניצול, אבל בגודל שונה לחלוטין ממה שההערכה של 1999 הבטיחה.
פוליטיקה
ב-2004 פנה סורו לחיים הציבוריים, נבחר לנשיא סרדיניה בראש קואליציית מרכז-שמאל. הוא נכנס לתפקידו ב-26 ביוני 2004 ופעל לתוכנית להתחדשות כלכלית אזורית שבמרכזה משיכת השקעות חיצוניות לאי. במאי 2008 הוא קנה את l'Unità, העיתון ההיסטורי של השמאל. הוא התפטר מהנשיאות ב-28 בנובמבר 2008, ובבחירות פברואר 2009 שלאחר מכן הוא הובס על ידי מועמד המרכז-ימין אוגו קפלאצ'י, ועזב את התפקיד רשמית ב-27 בפברואר 2009.
צל פלילי ארוך עקב אחריו. ב-5 במאי 2016 הוא נידון לשלוש שנות מאסר בגין העלמת מס של כ-2.6 מיליון אירו, בתיק שנגע להלוואה מ-Andalas Ltd לטיסקאלי. בית המשפט לערעורים באיטליה ביטל את העונש ב-8 במאי 2017, וזיכה אותו משלוש מתוך חמש ההאשמות.
למה קוראים לרנאטו גאון
היכולת המבדילה של סורו היא היפוך מודל עסקי: היכולת להסתכל על הנחת היסוד של הכנסה בתעשייה והפיכתה. כולם ב-1999 הניחו שספק אינטרנט מוכר גישה לצרכנים. סורו ראה שהכסף כבר זורם — דרך רשת הטלפונים, מנוטר לפי דקה — ושתפקיד הספק הוא לתפוס חלק מתשלום שהלקוח משלים בכל מקרה. שכנוע טלקום איטליה למסור לו חצי ממנו היה המעשה האמיתי של הדמיון, כי זה דרש מהמונופול לממן את ההפרעה של עצמו. היה לו ניסיון: הזיכיון הצ'כי וכרטיסי החיוב היו שני מקרים של איתור שוליים לא תפוסים ותנועה מהירה. הוא גם עשה את זה מקליארי, בכוונה לבנות חברה בקנה מידה אירופי על אי הפריפריה במקום מילאנו — סירוב אמיתי לכובד הכלכלי.
המקרה הנגדי משמעותי, וסורו היה מתקשה להתווכח עם זה. מודל הגישה החינמים לא היה המצאתו; זו הייתה של Freeserve, ותרומתו של סורו הייתה התאמה מהירה ומנוהלת היטב ולא יצירה. ההערכה של 14 מיליארד אירו הייתה תוצר של בועה, ששיקפה את מצב הרוח של השוק הרבה יותר מאשר את הכלכלה של החברה, וההון שהעניקה היה נייר. מסע הרכישות שבא אחריו הרס יותר ממיליארד אירו של ערך, ונראה, בדיעבד, כמו אדם שטעה בין שוק שור לבין שיפוטו. הקריירה הפוליטית שלו הסתיימה בהתפטרות ובתבוסה בבחירות, והתיק המס שלו, למרות שבוטל ברובו בערעור, לא היה זיכוי נקי. הפסק הדין הוגן אינו חזון אלא משהו יותר ספציפי: קורא מודלים עסקיים מהיר ואמיץ במיוחד, שההחלטה הטובה ביותר שלו נעשתה ב-1999, ועשור שלאחר מכן בדק עד כמה ניתן למתוח תובנה אחת מבריקה.
מורשת
טיסקאלי שרדה את המשבר שהרג את רוב בני דורה — עד תחילת 2002 היא טענה שהיא ספקית האינטרנט הראשונה באירופה שחוזרת לרווח. הסימן העמוק יותר שלו על איטליה הוא הקשה ביותר להערכה: למשך שנים סביב תחילת המילניום, בנו של סוחר קמח מסאנלורי הפך את החברה היקרה ביותר במדינה לחברה סרדינית, ואילץ את המונופול הלאומי של טלקומוניקציה לשנות איך אוכלוסייה שלמה מתחברת לאינטרנט.