ריימונד ויליאמס: תרבות היא עניין יומיומי
בבוקאז' של נורמנדי בקיץ 1944, קצין נגד-טנקים בן 22 בדיוויזיית המשמר המשוריינת איבד קשר עם שניים מארבעת הטנקים שתחת פיקודו במהלך לחימה נגד שריון של הוואפן-אס-אס. הוא המשיך דרך בלגיה והולנד אל תוך גרמניה, סייע בשחרור מחנה נאצי, והזדעזע מהפצצות השטיח על המבורג. ארבע-עשרה שנים לאחר מכן, אותו אדם פרסם ספר ששינה לצמיתות את המשמעות של המילה "תרבות" בעולם דובר האנגלית.
פנדי
ריימונד הנרי ויליאמס (Raymond Henry Williams) נולד ב-31 באוגוסט 1921 בפנדי (Pandy) שבמונמות'שייר, ליד אברגאווני (Abergavenny), בן לעובד רכבת שהיה גם מזכיר מפלגת הלייבור המקומית. ארץ הגבול בין ויילס לאנגליה — על חוותיה, תאי האיתות שלה ואנשי הרכבת המאוגדים שבה — סיפקה לו גם את השקפתו הפוליטית ולימים גם את חומר הגלם ליצירותיו הבדיוניות. הוא עבר מבית הספר היסודי קינג הנרי ה-VIII באברגאווני לטריניטי קולג', קיימברידג', בשנת 1939, הצטרף שם למפלגה הקומוניסטית, וכתב יחד עם סטודנט אחר בשם אריק הובסבאום (Eric Hobsbawm) חוברת מפלגתית על מלחמת רוסיה-פינלנד. חברותו במפלגה פשוט פקעה כאשר התגייס בסוף 1940, שכן הדוקטרינה המפלגתית באותה עת אסרה על שירות צבאי.
הוא מעולם לא איבד את תחושת היותו אורח במוסד שהעסיק אותו. "זו לא הייתה קיימברידג' שלי," כתב מאוחר יותר. "זה היה ברור מההתחלה."
המלחמה והאגודה לחינוך עובדים (WEA)
הוא חזר ב-1946, קיבל את התואר שלו באנגלית, ואז עשה את הדבר שעיצב את חייו האינטלקטואליים יותר ממה שעשתה קיימברידג': במשך חמש-עשרה שנים הוא לימד מבוגרים שלא היו סטודנטים מן המניין. כמורה מטעם המשלחת ללימודי חוץ של אוקספורד, הוא ניהל שיעורי ערב של האגודה לחינוך עובדים (Workers' Educational Association) במזרח סאסקס בנושאי ספרות, דרמה וסביבה, כשהוא מנהל ויכוחים על ספרים עם אנשים שסיימו קודם לכן יום עבודה. הוא גם ייסד וערך את כתב העת קצר הימים Politics and Letters (פוליטיקה ומכתבים) בין השנים 1946 ל-1948. ב-1951 סירב להתגייס למלחמה בקוריאה כסרבן מצפון ושוחרר במאי.
תרבות וחברה
הספר Culture and Society (תרבות וחברה, 1958) עקב אחר המילה "תרבות" דרך בורק, קולרידג', קרלייל, ארנולד, מוריס, אליוט ואורוול, והדגים כיצד המושג הומצא כתגובה לתיעוש — וכי כל מסורת התלונות האנגלית על "חברת ההמונים" היא בעצמה תוצר תרבותי היסטורי. הספר The Long Revolution (המהפכה הארוכה) הופיע ב-1961, ועימו הטיעון שתרבות אינה אוצר של יצירות מופת מוגמרות, אלא דרך חיים שלמה, הנוצרת ללא הרף על ידי כולם. תרבות, לפי ניסוחו, היא עניין יומיומי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →באותה שנה בחר בו ג'יזס קולג' (Jesus College) כעמית. הוא הפך לקורא (Reader) בדרמה ב-1967, וב-1974 לפרופסור הראשון לדרמה באוניברסיטת קיימברידג', משרה שבה החזיק עד 1983. הוא גם שימש כפרופסור אורח למדע המדינה בסטנפורד ב-1973.
שיטת מילות המפתח
ספרו הנפוץ ביותר החל כרשימה. Keywords: A Vocabulary of Culture and Society (מילות מפתח: אוצר מילים של תרבות וחברה, 1976, מורחב ב-21 ערכים ב-1983) בוחן מונחים — אסתטי, בורגני, תרבות, הגמוניה, אורגני, רומנטי, אלימות, עבודה — ומראה כי טיעון פוליטי חבוי בתוך ההיסטוריה של כל אחד מהם. הוא הבהיר במפורש שזו אינה לקסיקוגרפיה: בעוד שה-OED (מילון אוקספורד) היה פילולוגי ואטימולוגי, הוא חיפש משמעויות והקשרים. השיטה עברה הכללה. The Country and the City (הכפר והעיר, 1973) מציב לסירוגין פרקים של ביקורת ספרות והיסטוריה חברתית כדי להראות שהפסטורליה האנגלית תמיד תארכה את תור הזהב האבוד שלה לדור שקדם לסופר.
לצד זאת הוא בנה את המערך התיאורטי שהפך למטריאליזם תרבותי, תוך הסתמכות על גראמשי (Gramsci): ההבחנה בין צורות תרבותיות דומיננטיות, שיוריות (residual) ומתהוות (emergent), ו"מבנה הרגש" — הרעיון, שפותח לראשונה באמצע שנות ה-50 ונוסח מחדש ב-Marxism and Literature (מרקסיזם וספרות, 1977) כעקרון מסמן, שהחוויה החיה של תקופה מעוצבת לפני שהיא מנוסחת כאידיאולוגיה.
טלוויזיה והוויכוח עם מקלוהן
Television: Technology and Cultural Form (טלוויזיה: טכנולוגיה וצורה תרבותית, 1974) הוא ספרו המשפיע ביותר באופן שקט. נגד הדטרמיניזם הטכנולוגי של מרשל מקלוהן, ויליאמס התעקש שצורת השידור נבחרה חברתית, ולא הוכתבה על ידי המכשיר. הוא העניק לדיסציפלינה שניים ממונחיה הקבועים: "זרימה" (flow), התצפית שחוויית הטלוויזיה היא של רצף מתמשך ולא של תוכניות נפרדות, ו"הפרטה ניידת" (mobile privatisation), המצב המודרני המוזר של נסיעה למרחקים תוך כדי הישארות בבית. לגבי סיבתיות באופן כללי הוא היה זהיר: "דטרמיניזם הוא תהליך חברתי אמיתי, אך לעולם אינו קבוצת סיבות השולטת או חוזה הכל לחלוטין."
רומנים וויילס
הוא כתב ספרות בדיונית לאורך כל חייו וראה בה עיסוק מרכזי ולא תחביב. Border Country (ארץ הגבול, 1960), על אקדמאי מקיימברידג' החוזר לאביו עובד הרכבת הגוסס בוויילס, הוא הדבר הקרוב ביותר לאוטוביוגרפיה שכתב; בעקבותיו הגיעו Second Generation (דור שני, 1964), The Volunteers (המתנדבים, 1978), The Fight for Manod (המאבק על מנוד, 1979) ו-Loyalties (נאמנויות, 1985). הוא עדיין כתב את People of the Black Mountains (אנשי ההרים השחורים), היסטוריה ניסיונית של חיים רגילים סביב הגבעות שלו מהתקופה הפלאוליתית ואילך, כאשר מת בסאפרן וולדן ב-26 בינואר 1988; אשתו ג'וי הכינה את שני הכרכים לפרסום. הוא עזב את הלייבור ב-1966 על רקע טיפול הממשלה בשביתת הימאים, כתב את ה-May Day Manifesto (מניפסט אחד במאי) ב-1967 עם א. פ. תומפסון וסטיוארט הול, הצטרף לקמפיין הסולידריות עם וייטנאם, ובשנות ה-80 הצטרף למפלגת פלייד קמרי (Plaid Cymru), כשהוא מגיע למסקנה שלא יהיה סוציאליזם אחד אלא רבים.
מדוע ריימונד מכונה גאון
המילה נשמעת מוזר כשמחילים אותה על ויליאמס, ומעריציו בוחרים לרוב במילה "מייסד": לימודי התרבות כדיסציפלינה, והמטריאליזם התרבותי כשיטה, שניהם מתחילים אצלו. היכולת הספציפית שווה הגדרה מדויקת, כי היא יוצאת דופן. ויליאמס היה מסוגל לראות שוויכוח פוליטי שלם ולא פתור חבוי בתוך ההיסטוריה היומיומית של מילה, והיה יכול להמציא מושג למשהו שכולם הבחינו בו ואף אחד לא נתן לו שם. "מבנה רגש", "דומיננטי, שיורי ומתהווה", "זרימה", "הפרטה ניידת" — אלו אינם קישוטים אלא כלי עבודה, והם אומצו כי ביצעו עבודות שאף אוצר מילים קיים לא יכול היה לעשות. כ-750,000 עותקים מספריו נמכרו במהדורות בריטיות בלבד, נתון יוצא דופן עבור תיאורטיקן מרקסיסטי.
לטיעון הנגדי ההוגן יש שלושה חלקים. ראשית, מקוריותו היא מושגית ולא אמפירית: הוא לא גילה דבר, ושיטתו היא סינתזה ותיאור מחדש, רבת עוצמה אך בלתי ניתנת להפרכה באופן שמרגיז מדעני חברה. שנית, הפרוזה שלו קשה לעיכול: Marxism and Literature כתוב בצפיפות ונועד למעשה למומחים, והדחיסות המעניקה למושגיו את משקלם מרחיקה את רוב הקוראים. שלישית, הוא תיקן את עצמו ללא הרף: המבקר ברוס רובינס (Bruce Robbins) קורא את הספר המאוחר Culture כביקורת עצמית מרומזת על עמדותיו הקודמות — עמדה כנה של ויליאמס, אך קשה ליישובה עם מערכת סדורה כלשהי. הוא לא היה פילוסוף שיטתי אלא אדם שהמשיך למצוא את הטיעון החבוי ביומיומי, וזו מתנה צרה ונדירה יותר.
מורשת
ויליאמס העניק לדור של אקדמאים רשות לחקור ברצינות טלוויזיה, פרסום וספרות פופולרית, והעניק לשמאל החדש הבריטי אוצר מילים שהוא עדיין משתמש בו. "אגודת ריימונד ויליאמס" נוסדה בתוך שנה ממותו והיא מפרסמת כתב עת למטריאליזם תרבותי; קרן על שמו מממנת חינוך מבוגרים, דבר שהוא היה מעריך יותר מהקתדרה בקיימברידג'. בנו של עובד הרכבת, שמעולם לא הרגיש שקיימברידג' היא שלו, סיים את דרכו בכך ששינה את מהות המקצוע שבה.