ראלף באנץ'
ראלף ג'ונסון באנץ' (Ralph Johnson Bunche; 7 באוגוסט 1904 – 9 בדצמבר 1971) היה מדען מדינה ודיפלומט אמריקאי, שזכה בפרס נובל לשלום לשנת 1950 על תיווכו בסוף שנות ה-40 בסכסוך הישראלי-ערבי. הוא חתן פרס נובל השחור הראשון והאדם הראשון ממוצא אפריקאי שזכה בפרס נובל. הוא היה מעורב בהקמת האומות המאוחדות (או"ם) ובניהולן המוקדם, כיהן כתת-מזכיר כללי ובמשך תקופה קצרה כמזכיר כללי בפועל בשנת 1953, ומילא תפקיד מרכזי בתהליך הדה-קולוניזציה ובמבצעי שמירת שלום רבים של האו"ם.
באנץ' שירת במשלחת ארצות הברית לוועידת דמברטון אוקס בשנת 1944 ולוועידת האומות המאוחדות לארגון בינלאומי בשנת 1945, שבה גובשה מגילת האו"ם. לאחר מכן שירת במשלחת האמריקאית למושב הראשון של העצרת הכללית של האומות המאוחדות בשנת 1946 והצטרף לאו"ם כראש מחלקת הנאמנות, ובכך החל סדרה ארוכה של תפקידי פתרון בעיות ואחריות הקשורים לדה-קולוניזציה. בשנת 1948 הפך באנץ' למתווך בפועל במזרח התיכון, וניהל משא ומתן על הסכמי שביתת נשק בין מצרים לישראל. על הצלחה זו הוענק לו פרס נובל לשלום בשנת 1950.
באנץ' המשיך לשרת באו"ם, עבד על משברים בסיני (1956), בקונגו (1960), בתימן (1963), בקפריסין (1964) ובבחריין (1970), ודיווח ישירות למזכיר הכללי של האו"ם. הוא עמד בראש קבוצות מחקר שעסקו במשאבי מים במזרח התיכון. בשנת 1957 קודם לתפקיד תת-מזכיר כללי לעניינים פוליטיים מיוחדים, כשהוא נושא באחריות ראשית לתפקידי שמירת שלום. בשנת 1965 פיקח באנץ' על הפסקת האש לאחר המלחמה בין הודו לפקיסטן. הוא פרש מהאו"ם ביוני 1971 ומת שישה חודשים לאחר מכן.
בשנת 1963 הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית על ידי הנשיא ג'ון פ. קנדי. באו"ם זכה באנץ' לפרסום כה רב, עד שמגזין "אבוני" (Ebony) הכריז עליו כאדם האפרו-אמריקאי המשפיע ביותר במחצית הראשונה של המאה ה-20, וכי "במשך כמעט עשור, הוא היה האפרו-אמריקאי המפורסם ביותר בזמנו, הן [בארצות הברית] והן בחוץ לארץ."
חיים מוקדמים וחינוך
באנץ' נולד בדטרויט, מישיגן, בשנת 1904 ונטבל בכנסייה הבפטיסטית השנייה של העיר. כשהיה ראלף ילד, עברה משפחתו לטולידו, אוהיו, שם חיפש אביו עבודה. הם חזרו לדטרויט בשנת 1909 לאחר לידת אחותו גרייס, בעזרתה של דודתם מצד האם, אתל ג'ונסון. אביהם לא חי שוב עם המשפחה לאחר שעזבו את אוהיו ולא היה "מפרנס טוב". עם זאת, הוא עקב אחריהם כשעברו לניו מקסיקו.
בשל הידרדרות הבריאות של אמו ודודו, עברה המשפחה לאלבקרקי, ניו מקסיקו, בשנת 1915. אמו, "אישה בעלת נטייה מוזיקלית שתרמה רבות למה שבנה כינה משק בית 'הומה מרעיונות ודעות'", מתה בשנת 1917 משחפת, ודודו מת זמן קצר לאחר מכן. לאחר מכן, גודל באנץ' על ידי סבתו מצד אמו, לוסי טיילור ג'ונסון, לה ייחס את נטיעת הגאווה בגזעו והאמונה בעצמו.
בשנת 1918 עברה לוסי טיילור ג'ונסון עם שני הנכדים לבית משפחת באנץ' לשכונה בדרום-מרכז לוס אנג'לס.
באנץ' היה תלמיד מבריק, נואם, אתלט ונואם טקס הסיום של מחזורו בתיכון ג'פרסון. הוא למד באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) כסטודנט למדעי המדינה, וסיים בהצטיינות יתרה (summa cum laude) וחבר באחוות פי בטא קפא בשנת 1927 כנואם המצטיין של כיתתו. באמצעות הכסף שגייסה הקהילה עבור לימודיו, מלגת רוזנוולד לשנה אחת מהפילנתרופ ג'וליאן רוזנוולד, שאפשרה לו לנסוע לאפריקה כדי ללמוד מינהל בטוגולנד ובדהומיי, ומלגת מחקר לתואר מתקדם באוניברסיטת הרווארד, הוא קיבל דוקטורט במדעי המדינה.
קריירה אקדמית
באנץ' קיבל תואר שני במדעי המדינה בשנת 1928 ודוקטורט בשנת 1934, בעודו כבר מלמד במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת הווארד, מכללה היסטורית שחורה. באותה תקופה היה נהוג שמועמדים לדוקטורט יתחילו ללמד לפני סיום עבודת הדוקטורט שלהם. הוא היה האפרו-אמריקאי הראשון שקיבל דוקטורט במדעי המדינה מאוניברסיטה אמריקאית. עבודת הדוקטורט של באנץ' מ-1934, "מינהל צרפתי בטוגולנד ובדהומיי", זכתה בפרס טופאן לעבודת הדוקטורט הטובה ביותר בפוליטיקה השוואתית במחלקה לממשל באוניברסיטת הרווארד. העבודה בחנה את שיטת המנדטים של חבר הלאומים, בטענה שהשיטה אינה ניתנת להבחנה מאימפריאליזם רשמי.
בין השנים 1936 ל-1938 למד ראלף באנץ' אנתרופולוגיה וערך מחקר פוסט-דוקטורט באוניברסיטת נורת'ווסטרן באוונסטון, אילינוי, ובבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE), ולאחר מכן באוניברסיטת קייפטאון בדרום אפריקה.
הוא פרסם את ספרו הראשון, "מבט עולמי על הגזע" (A World View of Race), בשנת 1936, בטענה ש"גזע הוא מושג חברתי שניתן להשתמש בו, ואכן משתמשים בו ביעילות, כדי לעורר ולתרץ רגשות [וכן] מכשיר מעורר הערצה לטיפוח דעות קדומות קבוצתיות". בשנת 1940 שימש באנץ' כעמית מחקר ראשי במחקר הציון דרך של הסוציולוג השוודי גונאר מירדאל על דינמיקה גזעית בארצות הברית, "דילמה אמריקאית: בעיית הכושים והדמוקרטיה המודרנית".
במשך יותר משני עשורים (1928–1950) שימש באנץ' כראש המחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת הווארד, שם גם לימד. יתרה מכך, הוא תרם לבית הספר ליחסים בינלאומיים של הווארד בעבודתו הנוגעת להשפעה שהייתה לגזענות ולאימפריאליזם על מערכות כלכליות גלובליות ויחסים בינלאומיים. הוא גם התקבל לאחוות פי סיגמא אלפא, אגודת הכבוד הלאומית למדעי המדינה, בשנת 1956.
באנץ' נבחר לחברה הפילוסופית האמריקאית בשנת 1950. הוא היה החבר השחור הראשון שהתקבל לחברה מאז הקמתה ב-1743. בשנים 1953–1954 כיהן כנשיא האגודה האמריקאית למדעי המדינה. הוא שירת כחבר בחבר הנאמנים של אלמה מאטר שלו, אוניברסיטת הרווארד (1960–1965), כחבר במועצת המכון לחינוך בינלאומי, וכנאמן של מכללת אוברלין, אוניברסיטת לינקולן ובית הספר ניו לינקולן.
שנות מלחמת העולם השנייה
בשנים 1941–1943 עבד באנץ' בסניף המחקר והניתוח (R&A) של המשרד לשירותים אסטרטגיים (OSS), שירות הביון של ימי המלחמה, כאנליסט חברתי בכיר לענייני קולוניאליזם. בשנת 1943 הועבר מה-OSS למחלקת המדינה. הוא מונה לסגן ראש חטיבת ענייני האזורים התלויים תחת אלג'ר היס. יחד עם היס הפך באנץ' לאחד ממנהיגי המכון ליחסים פסיפיים (IPR). הוא השתתף בתכנון המוקדם של האומות המאוחדות בוועידת סן פרנסיסקו בשנת 1945. בשנת 2008 פרסם הארכיון הלאומי ומינהל הרשומות קובץ PDF בן 51 עמודים של רשומות ה-OSS שלו, הזמין ברשת.
האומות המאוחדות
לקראת סוף מלחמת העולם השנייה בשנת 1944, השתתף באנץ' בתכנון האומות המאוחדות בוועידת דמברטון אוקס, שנערכה בוושינגטון די. סי. הוא היה יועץ למשלחת ארצות הברית לוועידת האמנה של האומות המאוחדות שנערכה בשנת 1945, שבה נוסח מסמך הממשל. יחד עם הגברת הראשונה אלינור רוזוולט, מילא באנץ' תפקיד מכריע ביצירה ובאימוץ של ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם בשנת 1948. באנץ' דחק באפרו-אמריקאים לתפוס משרות באו"ם. "על הכושים להזדרז ולהתכונן להשגת כמה מהמשרות במערך של האומות המאוחדות", הוא ייעץ. "הולכות להיות כל מיני משרות ועל הכושים לנסות להשיג משרות בכל הרמות. ארגון כלשהו צריך לעבוד על זה עכשיו."
על פי מסמך האומות המאוחדות "ראלף באנץ': בעל חזון לשלום", במהלך 25 שנות שירותו באומות המאוחדות, הוא
> ... דגל בעקרון של זכויות שוות לכולם, ללא קשר לגזע או אמונה. הוא האמין ב'טוב המהותי של כל האנשים, וכי שום בעיה ביחסי אנוש אינה בלתי פתירה'. דרך מועצת הנאמנות של האו"ם, באנץ' הכין את הבמה הבינלאומית לתקופה של שינוי מהיר, פירוק מערכות קולוניאליות ישנות באפריקה ובאסיה, והדרכת עשרות מדינות מתעוררות בתהליך המעבר לעצמאות בעידן שלאחר המלחמה.
### דה-קולוניזציה
עבודתו של באנץ' לסיום הקולוניאליזם החלה מוקדם בקריירה האקדמית שלו. עם הזמן הוא הפך לחוקר מוביל ומומחה להשפעת הקולוניאליזם על עמים כבושים. הוא פיתח קשרים קרובים עם מנהיגים ואינטלקטואלים אנטי-קולוניאליים רבים מהקריביים ומאפריקה, במיוחד במהלך מחקרי השדה שלו ותקופתו בבית הספר לכלכלה של לונדון. באנץ' אופיין מדיניות כלכלית במושבות ובמנדטים כמנצלת, וטען כי המעצמות הקולוניאליות הציגו באופן שגוי את טבע שלטונן. הוא טען כי נציבות המנדטים הקבועה זקוקה לסמכויות מורחבות כדי לחקור כיצד נוהלו המנדטים.
עבודתו של באנץ' על דה-קולוניזציה הושפעה מעבודתו של ריימונד לסלי ביול. עם זאת, באנץ' לא הסכים עם ביול לגבי היתרונות היחסיים של השלטון הקולוניאלי הבריטי והצרפתי. באנץ' טען שהשלטון הבריטי לא היה פרוגרסיבי יותר מעמיתו הצרפתי, וטען שהוא מתאפיין בפטרונות במקרה הטוב ובעליונות לבנה במקרה הרע. בנאום בקליבלנד אמר באנץ': "העולם המודרני הגיע להכרה שיש סוגיה מוסרית גדולה הכרוכה בהמשכיות המערכת הקולוניאלית".
ההיסטוריונית סוזן פדרסן מתארת את באנץ' כ"אדריכל" משטר הנאמנות של האומות המאוחדות. באנץ' היה מחבר עיקרי של הפרקים במגילת האו"ם על שטחים ללא שלטון עצמי ונאמנות. מאוחר יותר הוא היה ראש מחלקת הנאמנות של האו"ם.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →### הסכסוך הישראלי-ערבי ופרס נובל לשלום
החל משנת 1947, באנץ' היה מעורב במאמצים לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי. הוא שירת כעוזר לוועדה המיוחדת של האומות המאוחדות לענייני פלסטין (UNSCOP), ולאחר מכן כמזכיר ראשי של ועדת האו"ם לפלסטין. הוועדה טיילה ברחבי הארץ ביוני–יולי 1947, שם התקבלה בברכה על ידי הקהילה היהודית. במהלך תקופה זו נפגשה הוועדה גם בחשאי עם מנחם בגין, לימים ראש ממשלת ישראל, שהיה אז מבוקש על ידי הבריטים. באנץ' תיאר את הטיול הזה כ"הרפתקה המרגשת ביותר שלי בארץ ישראל".
בשנת 1948 נסע למזרח התיכון כעוזר ראשי לרוזן השוודי פולקה ברנדוט, שמונה על ידי האו"ם לתווך בסכסוך. גברים אלו בחרו באי רודוס כבסיס ומטה עבודה. בספטמבר 1948 נרצח ברנדוט בירושלים על ידי חברי מחתרת לח"י היהודית, שהונהגה על ידי יצחק שמיר והתייחסה לחבריה כטרוריסטים והודתה בביצוע פיגועי טרור.
לאחר ההתנקשות הפך באנץ' למתווך הראשי של האו"ם; הוא ניהל את כל המשא ומתן העתידי ברודוס. הנציג לישראל היה משה דיין; הוא דיווח בזיכרונותיו שחלק גדול מהמשא ומתן העדין שלו עם באנץ' נוהל מעל שולחן ביליארד בזמן ששניהם שיחקו. באופטימיות, באנץ' הזמין קדר מקומי ליצור צלחות זיכרון ייחודיות הנושאות את שמו של כל מנהל משא ומתן. כאשר נחתם ההסכם, העניק באנץ' את המתנות הללו. לאחר שפתח את שלו, שאל דיין את באנץ' מה היה קורה אילו לא היה מושג הסכם. "הייתי שובר את הצלחות על הראשים הארורים שלכם", השיב באנץ'. על השגת הסכמי שביתת הנשק ב-1949, קיבל באנץ' את פרס נובל לשלום בשנת 1950.
באנץ' המשיך לעבוד עבור האומות המאוחדות, בתיווך באזורים מוכי סכסוכים אחרים, כולל קונגו, תימן, קשמיר וקפריסין. באנץ' מונה לתת-מזכיר כללי של האומות המאוחדות בשנת 1968. בעודו באו"ם, יצר באנץ' קשר קרוב עם חברו ועמיתו, השגריר צ'ארלס ו. יוסט, שאיתו עבד בוועידת היסוד של האו"ם.
באנץ' היה מעורב באופן פעיל בתנועות לשחרור השחורים בימיו שלפני האו"ם, כולל עמדות הנהגה בארגוני זכויות אזרח שונים וכאחד החוקרים המובילים בנושא הגזע בארצות הברית והקולוניאליזם בחו"ל. במהלך תקופתו באומות המאוחדות, נותר באנץ' תומך קולני של תנועת זכויות האזרח בארצות הברית, למרות שפעילותו הייתה מוגבלת במקצת על ידי הקודים השולטים בעובדי מדינה בינלאומיים. הוא השתתף בצעדה לוושינגטון בשנת 1963, שם נשא מרטין לותר קינג הבן את נאום "יש לי חלום", וגם, בצעידה יד ביד עם קינג, בצעדה מסלמה למונטגומרי בשנת 1965, שתרמה להעברת חוק זכויות ההצבעה ההיסטורי של 1965 ואכיפה פדרלית של זכויות הצבעה. כתוצאה מפעילותו בתקופה שלפני המלחמה, היה באנץ' נושא לדיון בוועדה לפעילות אנטי-אמריקאית של בית הנבחרים. עם זאת, הוא מעולם לא היה קומוניסט או מרקסיסט, ולמעשה ספג התקפות כבדות מאוד מהעיתונות הפרו-סובייטית במהלך הקריירה שלו.
באנץ' חי בשכונת קיו גארדנס בקווינס, ניו יורק, בבית שנרכש מכספי פרס הנובל שלו, מ-1953 ועד מותו. כמו אנשים רבים אחרים בעלי צבע, באנץ' המשיך להיאבק נגד גזענות ברחבי ארצות הברית ולעיתים בשכונתו שלו. בשנת 1959 נמנעה ממנו ומבנו, ראלף הבן, חברות במועדון הטניס וסט סייד בשכונת פורסט הילס בקווינס. לאחר שהנושא זכה לסיקור לאומי בעיתונות, המועדון הציע לבאנץ' התנצלות והזמנה לחברות. הפקיד שדחה אותם התפטר. באנץ' סירב להצעה, באומרו שהיא לא מבוססת על שוויון גזעי ושהיא יוצאת דופן המבוססת רק על יוקרתו האישית. במהלך הקריירה שלו באו"ם, דחה באנץ' מינויים מהנשיאים הארי טרומן וג'ון קנדי, בשל חוקי ג'ים קרואו שעדיין היו בתוקף בוושינגטון די. סי. ההיסטוריון ג'ון הופ פרנקלין זוקף לזכותו את "יצירת קטגוריה חדשה של מנהיגות בקרב אפרו-אמריקאים" בשל יכולתו הייחודית "לקחת את הכוח והיוקרה שצבר... כדי לטפל בבעיות הקהילה שלו".
באנץ' גינה את מהומות ווטס, מה שהוביל לביקורת מצד תנועת הכוח השחור. הוא התייחס לביקורת ברצינות ובעקבות התאבדות בתו החל להזדהות עם המהומות, וכינה אותן דחייה אלימה של סמכות לא צודקת.
נישואים ומשפחה
בזמן שלימד באוניברסיטת הווארד בשנת 1928, פגש באנץ' את רות האריס, שהייתה מורה לכיתה א' בוושינגטון די. סי. מאוחר יותר הם התחילו לצאת והתחתנו ב-23 ביוני 1930. לזוג היו שלושה ילדים: ג'ואן האריס באנץ' (1931–2015), ג'יין ג'ונסון באנץ' (1933–1966), וראלף ג'. באנץ' הבן (1943–2016). נכדו, ראלף ג'. באנץ' השלישי, הוא המזכיר הכללי לשעבר של הארגון לעמים ולאומות לא מיוצגות (UNPO), ארגון חברות בינלאומי שהוקם כדי להקל על קולותיהם של עמים ואומות לא מיוצגים ומודרים ברחבי העולם.
ב-9 באוקטובר 1966, בתם ג'יין באנץ' פירס נפלה או קפצה מגג בניין הדירות שלה בריברדייל, ברונקס; מותה נחשב להתאבדות. היא לא השאירה מכתב. לה ולבעלה ברטון פירס, בוגר קורנל ומנהל יחסי עבודה, היו שלושה ילדים. דירתם הייתה בקומה הראשונה של הבניין.
מוות
באנץ' התפטר מתפקידו באו"ם עקב בריאות לקויה, אך הדבר לא פורסם, שכן המזכיר הכללי או תאנט קיווה שהוא יוכל לחזור בקרוב. בריאותו לא השתפרה, ובאנץ' מת ב-9 בדצמבר 1971, מסיבוכים של מחלות לב, כליות וסוכרת. הוא היה בן 67. הוא קבור בבית הקברות וודלון בברונקס, ניו יורק.
כבוד
### פרסים
- בשנת 1949 הוענק לו מדליית ספינגרן מה-NAACP.
- בשנת 1950 הוענק לו פרס נובל לשלום, על עבודתו בפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי בפלסטין
- בשנת 1951 הוענק לבאנץ' פרס הבאפלו הכסוף על ידי תנועת הצופים של אמריקה על עבודתו בצופיות והשפעתו החיובית על העולם
- בשנת 2002 כלל החוקר מולפי קטה אסנטה את ראלף באנץ' ברשימת 100 האפרו-אמריקאים הגדולים ביותר שלו.
- בשנת 2004 זכה ראלף באנץ' לאחר מותו בפרס ויליאם ג'. דונובן מחברת OSS.
- מלגה ב-UCLA נקראה על שמו. ועדת ראלף באנץ', במועדון מלגאי הבוגרים של איגוד בוגרי UCLA, נקראת על שמו.
- מלגה במכללת קולבי נקראה על שמו
- בשנת 1963 הוענקה לבאנץ' מדליית החירות הנשיאותית. הוא היה המקבל הראשון שזכה במדליה עם ציון לשבח.
### אנדרטאות
- ב-11 בפברואר 1972, מקום הולדתו בדטרויט נרשם כאתר היסטורי של מישיגן. אלמנתו, רות באנץ', השתתפה בחשיפת שלט היסטורי ב-27 באפריל 1972.
- מכון ראלף באנץ' ללימודים בינלאומיים באוניברסיטת העיר ניו יורק, עוסק במחקר, הכשרת בוגרים וחינוך ציבורי בתחומי הלימודים הבינלאומיים ופתרון בעיות גלובליות עכשוויות. הוא נוסד בשנת 1973 כמכון ראלף באנץ' על האומות המאוחדות ושמו שונה בשנת 2001.
- ב-12 בינואר 1982, שירות הדואר של ארצות הברית הנפיק בול דואר בסך 20 סנט מסדרת "אמריקאים גדולים" לכבודו.
- בשנת 1996 העניקה אוניברסיטת הווארד למרכז לעניינים בינלאומיים שלה, מתקן פיזי ותוכניות מנהליות קשורות, את השם "מרכז ראלף ג'. באנץ' לעניינים בינלאומיים". המרכז הוא אתר להרצאות ולתכנות בעל אוריינטציה בינלאומית.
### מבנים
- באוניברסיטת קולגייט יש את בית ראלף ג'. באנץ', המהווה אפשרות דיור הזמינה לסטודנטים בשנה ג' וד' ויכול גם לשמש בית לקבוצות בעלות עניין מיוחד.
- אולם באנץ', שנקרא על שמו, ב-UCLA. פסלו של ד"ר באנץ' הוצב בכניסה
- ספריית ראלף ג'. באנץ' של מחלקת המדינה של ארצות הברית היא ספריית הממשל הפדרלי העתיקה ביותר. היא נוסדה על ידי מזכיר המדינה הראשון, תומאס ג'פרסון, בשנת 1789, ונקראה והוקדשה כספריית ראלף ג'. באנץ' ב-5 במאי 1997. היא ממוקמת בבניין הארי ס. טרומן, מטה מחלקת המדינה הראשי.
- שכונה במערב אוקלנד, מקום מושבו של תיכון ראלף באנץ', ידועה גם בשם "ראלף באנץ".
- בתי ספר יסודיים נקראו על שמו במידלנד, טקסס; מרקהם, אילינוי; פלינט, מישיגן; דטרויט, מישיגן; אקורס, מישיגן; קנטון, ג'ורג'יה; מיאמי, פלורידה; פורט ויין, אינדיאנה; טולסה, אוקלהומה; קרסון, קליפורניה; מטארי, לואיזיאנה; מחוז אן ארנדל, מרילנד וניו יורק; בתי ספר תיכוניים נקראו על שמו במערב אוקלנד, קליפורניה ובמחוז קינג ג'ורג', וירג'יניה (תיכון ראלף באנץ').
- מרכז השלום והמורשת ע"ש ד"ר ראלף ג'. באנץ', בית ילדותו עם סבתו, נרשם במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים ובנקודות ציון היסטוריות-תרבותיות של עיר לוס אנג'לס, HCM #159. הבניין שוחזר ומופעל כמוזיאון בית פרשני ומרכז קהילתי.
- בגלזגו, קנטקי, המרכז הקהילתי "מחוז החירות-ראלף באנץ'", לתמיכה ביחסי קהילה והבנה תרבותית, נקרא על שמו.
### פארקים
- פארק ראלף באנץ' נקרא על שמו בעיר ניו יורק; הוא ממוקם מעבר לשדרה הראשונה ממטה האומות המאוחדות.
- ליד פורט מאיירס, פלורידה, חופים שחורים היסטוריים בעידן ההפרדה הגזעית, נקראו חוף באנץ' (Bunche Beach)
- שכונת באנץ' פארק בעיר מיאמי גארדנס, פלורידה, נקראה על שמו.
- דרך ראלף באנץ' בניירובי, קניה, נקראת על שמו.
- באנץ' פארק בפורט וורת', טקסס, נקרא על שמו בשנת 1954.
מקומות היסטוריים
כמה ממעונותיו של באנץ' רשומים במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים