הפרסום של "הדימוי והמראה של גוף האדם" (The Image and Appearance of the Human Body) בשנת 1935 סינתז שנות מחקר רבות לכדי מושג שנותר עמוד תווך יסודי במחשבה הרפואית והפסיכולוגית המודרנית. פול פרדיננד שילדר (Paul Ferdinand Schilder) הגיע לגיבוש זה באמצעות שילוב המודלים היציבתיים של סר הנרי הד (Sir Henry Head) עם התיאוריות ממוקדות האגו של זיגמונד פרויד (Sigmund Freud), ובכך שינה מהיסוד את תפיסות הקליניקה לגבי האני האנושי.
יסודות אקדמיים ועבודה קלינית
נולד ב-1886 בווינה, שילדר קיבל את התואר השני ברפואה מאוניברסיטת וינה ב-1909. הוא הרחיב את אופקיו האילקטואליים על ידי השלמת דוקטורט בפילוסופיה ב-1917, תוך התבססות על עבודתו שכותרתה "הערכה עצמית אישית" (Self-Esteem and Personality). קריירה המוקדמת שלו כללה תקופה כעוזר רופא במרפאה הפסיכיאטרית בלייפציג מ-1912 עד 1914, ולאחר מכן שירות בבתי חולים שונים לאורך מלחמת העולם הראשונה. עד 1918, הוא חזר למרפאה הפסיכיאטרית בווינה, ויזם מאמצים לקראת קבלת פרופסורה בנוירולוגיה ובפסיכיאטריה, תואר שהשיג ב-1925.
תיאוריה פסיכואנליטית וחיכוך מקצועי
שילדר הצטרף לאגודה הפסיכואנליטית של וינה ב-1919. למרות חברותו, הוא שמר על עצמאות מובהקת, ונודע בסירובו לעבור אנליזה אישית – בחירה שיצרה חיכוך ישירות עם זיגמונד פרויד. הוא הטיל ספק פומבי בדוקטרינות הפסיכואנליטיות המקובלות, במיוחד בנוגע לדחף המוות, ועבר לשלב מושגים אנליטיים בפרקטיקה פסיכיאטרית רחבה יותר. סטייה זו מהדוגמה הקונבנציונלית הובילה לעוינות גוברת מצד הממסד האקדמי, מה שהניע את התפטרותו מהמרפאה ב-1928 כדי להרצות באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבטימור למשך סמסטר אחד בלבד.
התפתחות הטיפול הקבוצתי ומעבר דירה
ב-1929, שילדר לקח על עצמו תפקיד מנהיגותי לטיפול בחולי אמבולטורי (חולי חוץ) עם פוזיזות במסגרת האגודה הווינאית לפני שעבר לניו יורק בהמשך אותה שנה. הוא הבטיח לעצמו תפקידים באוניברסיטת ניו יורק ובבית החולים בלפיו, שם שימש כמנהל קליני. לצד אשתו השנייה, לורטה בנדר (Lauretta Bender), הוא חלוץ בצורות מוקדמות של טיפול קבוצתי, וטיפל בילדים פסיכוטיים ובחולי חוץ נוירוטיים. שיטותיו החדשניות משכו ביקורת מצד עמיתים כמו אוטו פניכל (Otto Fenichel), אך ביססו אותו כאב מייסד של פרקטיקה זו. הוא נשאר פעיל במחקר עד למותו ב-1940, שהתרחש בתאונת דרכים זמן קצר לאחר שביקר את אשתו ובתם שזה עתה נולדה במרפאה.
מינוח קליני ותפוקה מדעית
שילדר היה מחברם של כ-300 עבודות מדעיות, כולל ספרו משנת 1942 "הנפש" (Mind), אשר אסף את מאמריו המוקדמים על פסיכואנליזה של זמן, מרחב וגיאומטריה. תרומותיו לנוירופתולוגיה הובילו לכך שמספר מצבים נשאו את שמו, כולל מחלת שילדר (Schilder's disease) – וריאנט של טרשת נפוצה הידוע גם כטרשת מיאלינוקלאסטית מפושטת – וכן תסמונת אדיסון-שילדר, מחלת שילדר-פואה ותסמונת שילדר-סטנגל. המתודולוגיה הקלינית שלו אופיינה בגישה קפדנית, המשלבת בדיקות היסטולוגיות-נוירופתולוגיות עם ביקורות ביקורתיות על הספרות הרפואית הקיימת.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עובדות מהירות
- נולד: 1886, וינה - נפטר: 1940, העיר ניו יורק - תואר רפואי (MD): אוניברסיטת וינה, 1909 - דוקטורט (PhD): 1917 - ספר בולט: הדימוי והמראה של גוף האדם (The Image and Appearance of the Human Body), 1935 - תחומים עיקריים: נוירולוגיה, פסיכיאטריה, פסיכואנליזה, פילוסופיה - תפקיד בקריירה: מנהל קליני בבית החולים בלפיו - אזרחות: אוסטריה, גרמניה
שאלות שקוראים שואלים
### האם פול שילדר עבר פסיכואנליזה?
לא, הוא נותר חבר באגודה הפסיכואנליטית של וינה מבלי לעבור בעצמו אנליזת הכשרה כלשהי.
### מהי מחלת שילדר?
זוהי וריאנט נדיר של טרשת נפוצה המכונה גם טרשת מיאלינוקלאסטית מפושטת.
### מה הייתה תרומתו העיקרית לתיאוריה הפסיכולוגית?
הוא הציג את מושג תמונת הגוף, וחקרא כיצד יחידים מתייחסים לעצמם ולעולם דרך מספר רב-פנים של דימויי גוף נפרדים.