פאול ארליך (Paul Ehrlich): הכימאי שכוון למחלה
תרכובת 606 נקראה כך כי היא הייתה הנגזרת הארסנית ה-606 שמעבדתו של פאול ארליך סינתזה ובחנה. רוב החוקרים היו עוצרים אי שם במאות הנמוכות. ארליך לא עצר, וב-1909, יחד עם עוזרו היפני סהאצ'ירו האטה (Sahachiro Hata), הוא מצא את התרכובת שהשמידה את הספירוכטה של העגבת מבלי להרוג את המטופל. הוא טען במשך שנים שדבר כזה חייב להיות קיים – Zauberkugel (כדור קסם), חומר שיחפש את הטפיל ויתעלם מהפונדקאי. סלווארסן (Salvarsan) הוכיח שהוא צדק והניח את היסודות לכימותרפיה.
צבעים
ארליך נולד ב-14 במרץ 1854 בסטרלן (Strehlen), שלזיה, בנו של איסמר ארליך, בעל פונדק, מזקק וראש הקהילה היהודית המקומית. הוא למד רפואה בברסלאו (Breslau) משנת 1872, ולאחר מכן בשטרסבורג, פרייבורג ולייפציג, וקיבל את הדוקטורט שלו ב-1878 תחת יוליוס קוהנהיים (Julius Cohnheim) עם דיסרטציה בנושא "תרומות לתיאוריה ולפרקטיקה של צביעה היסטולוגית".
כותרת זו הכילה את כל הקריירה שלו בעוברה. גרמניה של שנות ה-70 של המאה ה-19 החזיקה בתעשיית צבעים סינתטיים מהמתקדמות בעולם, וארליך היה מוקסם מעובדה שהתעשייה התייחסה אליה כאל מטרד טכני: צבעים הם סלקטיביים. צבע מסוים צובע סוג אחד של תא ומשאיר את שכנו ללא פגע. עבור ארליך, זה לא היה מטרד אלא מסר. סלקטיביות מרמזת על זיקה (affinity); זיקה מרמזת על מבנים כימיים ספציפיים על התא שאליהם הצבע נקשר; ואם מולקולה יכולה למצוא תא מסוים ברקמה, אזי באופן עקרוני ניתן לבנות מולקולה שתמצא טפיל מסוים בגוף.
התוצאה המיידית הייתה מעשית. שיטות הצביעה שלו אפשרו להבדיל בין סוגי תאי דם לבנים השונים לראשונה, מה שיצר למעשה את ההמטולוגיה כדיסציפלינה אבחנתית; הוא גילה תאי פיטום (mast cells); וב-1881 הוא ייצר את הריאגנט של ארליך, מבחן שהבדיל בין טיפוס לבין שלשול רגיל. הוא הוסמך להוראה באוניברסיטה (Habilitation) בשאריטה (Charité) בברלין ב-1886 והצטרף למכון של רוברט קוך (Robert Koch) למחלות זיהומיות ב-1891.
שרשראות צד
מאותה אינטואיציה נולדה תאוריית החיסון שלו. ארליך הציע שהתא נושא מבני שטח – שרשראות צד – שנקשרים לרעלנים באמצעות התאמה כימית, ושתא המגורה על ידי רעלן מייצר עודף של שרשראות צד אלו, שמשתחררות לדם ומסתובבות כקולטנים חופשיים. שרשראות הצד המסתובבות הללו הן נוגדנים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →התמונה הספציפית הוחלפה מאז. הרעיון המרכזי לא: שהחיסון הוא עניין של צורות מולקולריות משלימות שננעלות זו בזו, ושפני התא נושאים קולטנים שהם נקודת המגע בין הגוף לבין כל מה שפועל עליו. זהו הבסיס המושגי של פרמקולוגיית קולטנים, כלומר של רוב התרופות הנמצאות בשימוש כיום.
לתיאוריה היה גם יישום מסחרי מיידי. משנת 1894 עבד ארליך עם אמיל פון בהרינג (Emil von Behring) על נוגדן לדיפתריה, וארליך הוא שפתר את הבעיה שעמדה בין התגלית לתרופה: כיצד למדוד את עוצמת הנסיוב כך שרופא יוכל לתת מינון ידוע. סטנדרטיזציה הפכה ייצור המוני לאפשרי. בהרינג, על פי רוב הדיווחים, תמרן את ארליך אל מחוץ לרווחים, והידידות מעולם לא התאוששה לחלוטין.
פרנקפורט והניסיון ה-606
בשנת 1896 קיבל ארליך מכון משלו לחקר ובדיקת נסיובים בברלין-שטיגליץ; ב-1899 הוא עבר לפרנקפורט והפך למכון לתרפיה ניסויית, ומ-1906 הוא ניהל גם את בית גאורג שפייר (Georg Speyer House). שם הוא בנה משהו שלא היה קיים קודם לכן: מעבדת סינון בקנה מידה תעשייתי, מכונה לסינתזה של וריאציות כימיות ובדיקתן בזו אחר זו מול בעלי חיים נגועים.
מתילן כחול, צבע טקסטיל רגיל, הראה פעילות נגד טפילי מלריה. אדום טריפאן (Trypan red) תקף את הטריפנוסומות של מחלת השינה. לאחר מכן הגיעו התרכובות הארסניות, והעבודה הממושכת לאורך מאות ניסויים. תרכובת 606, ארספנאמין, הוזרקה לארנבות נגועות ולאחר מכן לחולים; חברת הוכסט (Hoechst) שיווקה אותה כסלווארסן מסוף 1910, כשה-ניאוסלווארסן (Neosalvarsan) הנסבל יותר הגיע ב-1912. יחד הם נותרו הטיפול הסטנדרטי לעגבת – מחלה שצילקה, שיגעה והרגה ברחבי אירופה במשך ארבע מאות שנה – עד להגעת הפניצילין בשנות ה-40.
ההצלחה לא הייתה נוחה. סלווארסן היה רעיל, קשה למתן וגרם לנפגעים; ארליך עמד בפני התקפות ציבוריות והאשמות, חלקן מונעות על ידי מוסרנים שהתנגדו לריפוי מחלת מין בכלל. הוא חלק את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1908 עם איליה מצ'ניקוב (Élie Metchnikoff) "כהוקרה על עבודתם בנושא חסינות", לאחר שכבר קיבל את מדליית הזהב הגדולה למדע של פרוסיה ב-1903. ב-1911 הוא מונה ליועץ חשאי, הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בפרוסיה; ב-1914 הוא קיבל את פרס קמרון באדינבורו ופרופסורה מלאה בפרנקפורט.
מדוע פאול נקרא גאון
התכונה המובחנת של ארליך הייתה טווח אנלוגי – היכולת לקחת עיקרון בשלמותו מתחום אחד לתוך תחום שונה לחלוטין ולמצוא שהוא עדיין עומד בנטל. הוא הבחין שצבע בוחר תא אחד ומתעלם מאחר, ומעובדת מעבדה רגילה זו הוא גזר, לאורך שלושה עשורים, גם תיאוריה של כיצד מערכת החיסון מזהה פולש וגם תוכנית לבניית תרופות המזהות פתוגן. אותו רעיון של זיקה כימית ספציפית עומד בבסיס תיאוריית שרשראות הצד, הסטנדרטיזציה של נסיובים, קונספט הקולטן וסלווארסן. מעט מדענים השיגו כל כך הרבה מתובנה בודדת, ועוד פחות מכך היה להם הכוח להפוך תובנה ל-606 ניסויים ממוספרים.
מקרה הנגד הוא אמיתי. תיאוריית שרשראות הצד כפי שניסח אותה שגויה בפרטיה. סלווארסן היה תרכובת מסוכנת שאת רעילותה הוא המעיט בערכה בציבור ושמה הטוב היה שנוי במחלוקת בצדק. שיטת הסינון, מבריקה כמנוע של תגלית, הייתה קרובה יותר לכוח גס שיטתי מאשר להסקה אלגנטית – ביקורת שנשמעה בזמנו, והוא היה מרוצה במידה רבה לקבל אותה, שכן העיקר היה למצוא את התרופה. וב-1914 הוא נתן את שמו למניפסט התשעים ושלושה, ההצהרה הידועה לשמצה של אינטלקטואלים גרמנים שהגנו על התנהלות מדינתם במלחמה. הוא היה מדען גדול, לא קדוש, והגדולה נעוצה בדיוק בסירוב לעצור ב-605.
מורשת
הוא התחתן עם הדוויג פינקוס (Hedwig Pinkus) ב-1883; נולדו להם שתי בנות, סטפני ומריאן. הוא סבל מהתקף לב ב-17 באוגוסט 1915 ומת כעבור שלושה ימים בבאד הומבורג, בגיל 61; הקיסר וילהלם השני כתב על "תהילתו הנצחית והכרת התודה של בני דורו ושל הדורות הבאים". המכון הפדרלי לחיסונים של גרמניה נושא את שמו, וכך גם סוג חיידקים, מכתש ירחי ואחד הפרסים המובילים ברפואה הגרמנית. הביטוי שטבע – כדור הקסם – הוא עדיין הקיצור הסטנדרטי למה שהפרמקולוגיה מנסה לבנות.