אוזי אוסבורן: הקול שכבש את הריף
ב-5 ביולי 2025, כשהוא חלש מכדי לעמוד בשל מחלת פרקינסון, הופיע אוזי אוסבורן (Ozzy Osbourne) בהופעתו האחרונה כשהוא יושב על כס מלכות שחור בווילה פארק שבברמינגהאם, מרחק הליכה קצר מהרחוב שבו גדל, כשלהקת בלאק סבאת' (Black Sabbath) בהרכבה המקורי מנגנת מאחוריו. ארבעים אלף איש נכחו באצטדיון והשידור החי הגיע לשיא של 5.8 מיליון צופים. "תנו לטירוף להתחיל," אמר להם. הוא הלך לעולמו שבעה עשר ימים לאחר מכן, בגיל שבעים ושש, כשכל הכנסות הכרטיסים מועברות למחקר על מחלת הפרקינסון ולשני בתי חולים לילדים.
אסטון
ג'ון מייקל אוסבורן נולד ב-3 בדצמבר 1948 בבית החולים ליולדות מרסטון גרין שבוורוויקשייר וגדל ברחוב לודג' מספר 14 באסטון, צפון ברמינגהאם, הרביעי מבין שישה ילדים. אביו ג'ק היה חרט בחברת ג'נרל אלקטריק; אמו ליליאן עבדה במפעל לוקאס. הוא סבל מדיסלקציה בתקופה שבה לא היה שם ללקות זו ולא היו לה פתרונות, עבר התעללות מינית בידי בריונים בבית הספר בגיל אחת עשרה, וניסה להתאבד יותר מפעם אחת כנער. הוא עזב את בית הספר בגיל חמש עשרה.
העבודות שבאו לאחר מכן היו אלו שהיו זמינות: פועל בניין, עוזר אינסטלטור, חניך כלי עבודה, מכוון צופרי מכוניות, עובד בבית מטבחיים. בגיל שבע עשרה הוא הורשע בשוד חנות בגדים, ומכיוון שאביו סירב לשלם את הקנס הוא בילה שישה שבועות בכלא וינסון גרין. מה ששינה את מסלול חייו היה השמיעה של השיר "She Loves You" בגיל ארבע עשרה. הוא קעקע את האותיות O-Z-Z-Y על פרקי אצבעותיו בעצמו, בעזרת מחט תפירה וגרפיט של עיפרון.
מ"פולקה טאלק" לבלאק סבאת'
גיזר באטלר (Geezer Butler) גייס אותו בסוף שנת 1967 ללהקה בשם רייר בריד (Rare Breed), ששרדה שתי הופעות בלבד. לאחר שהוקמו מחדש עם טוני איומי (Tony Iommi) בגיטרה וביל וורד (Bill Ward) בתופים, הם עברו דרך שמות כמו פולקה טאלק בלוז (Polka Tulk Blues) וארת' (Earth) לפני שהחליטו, באוגוסט 1969, על השם בלאק סבאת' – שנקרא על שם סרט אימה.
מה שעשו לאחר מכן תואר, בביטוי של רשת CBS News, כ"מפץ הגדול של ההבי מטאל." איומי כתב את הריפים, מונמכים, איטיים וכבדים יותר מכל מה שהרוק-בלוז הפיק עד אז; באטלר כתב את המילים; אוסבורן שר. חלוקת העבודה הייתה ברורה והיא נשמרה באלבומים Black Sabbath ו-Paranoid (שניהם מ-1970), Master of Reality (1971), Vol. 4 (1972), Sabbath Bloody Sabbath (1973) ו-Sabotage (1975). הביקורת לא הייתה אחידה בטובה באותה תקופה – לסטר בנגס, בביקורתו על Master of Reality במגזין Rolling Stone, ביטל את האלבום כ"נאיבי, פשטני, חזרתי, ושירה ירודה לחלוטין," והמגזין עצמו דירג אותו מאוחר יותר במקום ה-298 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פוטר
עד האלבום Never Say Die! ב-1978 הלהקה הייתה, לדברי איומי, "מסוממת מאוד וצורכת הרבה סמים." ב-27 באפריל 1979 איומי, יחד עם באטלר וורד, פיטרו את אוסבורן בשל חוסר אמינות. הגנתו של אוסבורן הייתה שכל השאר נטלו בדיוק את אותה הכמות שהוא נטל. הוא לקח 96,000 ליש"ט כחלקו, בילה שלושה חודשים בחדר מלון עם קוקאין ואלכוהול מתוך הנחה שזו המסיבה האחרונה שלו, והתכונן לחזור לברמינגהאם מובטל.
הוא ניצל על ידי מנהל חברת התקליטים דון ארדן (Don Arden), שהחתים אותו ושלח את בתו שרון ללוס אנג'לס כדי לטפל בו. שרון הפכה למנהלת שלו, ולאחר מכן ב-1982 לאשתו – הם נישאו ב-4 ביולי כדי שלא יוכל לשכוח את התאריך.
בליזארד אוף אוז
הלהקה שהיא הרכיבה סביבו הייתה מרשימה: בוב דייזלי (Bob Daisley) בבס ובמילים, לי קרסלייק (Lee Kerslake) בתופים, דון איירי (Don Airey) בקלידים, וגיטריסט בן עשרים ושתיים מלהקת קווייאט רייט (Quiet Riot) בשם רנדי רודס (Randy Rhoads). האלבום Blizzard of Ozz (1980) הגיע למעמד של פלטינה מרובעת ללא סינגל שנכנס ל-40 הגדולים. Diary of a Madman (1981) נותר האלבום המועדף על אוסבורן עצמו. ב-19 במרץ 1982, רודס נהרג בפלורידה כאשר מטוס קל שביצע תמרונים מעל אוטובוס הלהקה פגע בו והתרסק, יחד עם הטייס ומעצב התלבושות של הלהקה. אוסבורן שקע בדיכאון שמעולם לא תיאר במלואו.
הוא המשיך במשך ארבעה עשורים נוספים: Bark at the Moon (1983), No More Tears (1991), פרס גראמי ב-1994, שלושה עשר אלבומי סולו ששבעת הראשונים שבהם הגיעו למעמד רב-פלטינה. פסטיבל אוזפסט (Ozzfest), יצירתה של שרון לאחר שפסטיבל לולפלוזה (Lollapalooza) סירב להם, התקיים מדי שנה החל מ-1996 ומשך יותר מארבעה מיליון איש. התוכנית משפחת אוסבורן (The Osbournes) ב-MTV החל מ-2002 הפכה זמר הבי מטאל לאב בסיטקום. ב-2003 השיר "Changes", דואט עם בתו קלי, העניק לו את המקום הראשון הראשון שלו בבריטניה – שלושים ושלוש שנים אחרי שהשיר "Paranoid" נכנס למצעדים לראשונה, פער שיא.
מדוע אוזי נחשב לגאון
כל תיאור כן חייב להתחיל בציון מה שזה לא. אוסבורן היה דיסלקטי, עזב את בית הספר בגיל חמש עשרה, ריצה מאסר בגין פריצה, והודה בסרט תיעודי משנת 2011 שהוא לא זוכר מתי נולדו שניים מילדיו. הוא לא כתב מוזיקה. בבלאק סבאת', איומי הלחין את הריפים ובאטלר כתב את המילים. בלהקת הסולו, רודס, דייזלי ומאוחר יותר זאק ויילד (Zakk Wylde) עשו את ההלחנה – ודייזלי, קרסלייק ופיל סוסאן (Phil Soussan) תבעו בגין מניעת קרדיט ותמלוגים, תיק שהושלך על ידי בתי המשפט אך עצם קיומו מעיד על מקור הכתיבה. אין כאן טענה אינטלקטואלית ובקושי טענה הלחנתית.
מה שהיה לו זה כלי נגינה ואינסטינקט. הגיטרה של איומי תפסה כמות עצומה של תדרים נמוכים שאף להקת רוק קודמת לא מילאה; זמר בלוז-רוק קונבנציונלי היה נעלם מתחתיה. הטנור הדק, האפי והצורם של אוסבורן מברמינגהאם ישב בצורה נקייה על גבי החומה הזו במקום להילחם בה, והוא סיפק את המלודיות הקוליות – החלק בשיר של בלאק סבאת' שכל מאזין יכול לשיר בחזרה. זה היה פתרון מבני לבעיה שאף אחד לא נתקל בה לפני כן, שהושג באינסטינקט ולא בתיאוריה, וכל סולן מטאל מאז עבד ביחס אליו.
אנשי המקצוע שהיו להם הכי הרבה סיבות להיות מסויגים היו הנדיבים ביותר. רוני ג'יימס דיו (Ronnie James Dio), שנשכר להחליפו, אמר בפשטות: "אני לא הייתי, ולעולם לא אהיה, אוזי אוסבורן. הוא היה הסולן וכותב השירים באותה תקופה שעזר ליצור את הלהקה הזו ולהפוך אותה למה שהיא." הניסוח של דייב נאבארו (Dave Navarro) – "בלאק סבאת' הם הביטלס של ההבי מטאל" – מציב את ההמצאה במקום שהיא שייכת לו, בלהקה, ואוסבורן היה רבע ממנה. ג'ק בלאק כינה אותו "הפרונטמן הגדול בהיסטוריה של הרוק אנד רול." האקדמיה הבריטית לפזמונאים העניקה לו פרס אייבור נובלו (Ivor Novello) על מפעל חיים בשנת 2015.
הנתון המאכזב הוא שמגזין Rolling Stone דירג אותו במקום ה-112 ברשימת 200 הזמרים הגדולים ביותר לשנת 2023 – מכובד, אך רחוק מהצמרת. זה נכון למדי. הוא לא היה זמר טכני דגול, לא מלחין, ועל פי הודאתו העליזה, לא הוגה דעות. היה לו גוון קול שלאף אחד אחר לא היה, אוזן למנגינה, אישיות בלתי ניתנת להכחדה, וסיבולת לעמוד – או לשבת – חמישים ושש שנים אחרי להקת פולקה טאלק.
מורשת
הוא מכר יותר ממאה מיליון אלבומים במהלך הקריירה שלו בבלאק סבאת' ובקריירת הסולו שלו, והוכנס להיכל התהילה של הרוק אנד רול פעמיים, עם הלהקה ב-2006 ולבד ב-2024. המיתולוגיה – היונה, העטלף בדה מוין, המעצר באלאמו, האשמות בשטניזם מצד אנשי דת בשתי יבשות – הסתירה אדם שהחזיק תנ"ך לידו בסוף ימיו ואמר למראיין בשנת 2018, "אני אף פעם לא מדבר על דת. אני לא מבין דת מאורגנת. אבל אני שואף להיות טוב, למרות שלפעמים מרגיש טוב להיות רע." הז'אנר שהוא עזר להמציא בחדר חזרות בברמינגהאם ב-1969 הוא כיום גלובלי. כל להקה שמנגנת אותו פועלת בעקבות ארבעה גברים מובטלים מאסטון, שאחד מהם לא ידע לקרוא תווים ובכל זאת שר.