אוזימנדיאס: האדם החכם ביותר בעולם והלוגיקה הנוראה שלו

הוא יפה, שליו ונערץ על הכל — גיבור-על בדימוס שהפך למיליארדר ופילנתרופ, וזוכה לתואר האדם החכם ביותר בעולם. וזה עתה הוא רצח מיליוני אנשים. הגאונות של Watchmen (השומרים), הרומן הגרפי המכונן שנחשב במידה רבה לטוב ביותר בתחומו, היא בכך שהוא גורם לקורא להבין בדיוק מדוע עשה זאת, ומסרב לומר אם הוא צדק. אדריאן וייט (Adrian Veidt), שנלחם בעבר בפשע בתור אוזימנדיאס, הוא אחד הדיוקנאות המטרידים והפרובוקטיביים ביותר של גאונות בספרות: מוח כה מבריק, שהוא מגיע באמצעות הסקה לוגית למעשה זוועה שהוא מאמין בכנות שהוא הצלת האנושות.

הפולימאת שעיצב את עצמו

האינטלקט של וייט הוא מוחלט ומעוצב בעצמו. הוא נולד לעושר, אך ויתר על כל הונו בירושה כשהיה צעיר — כדי להוכיח שהישגיו הם שלו, ולא של משפחתו — ולאחר מכן בנה מחדש הון ומוניטין גדולים אף יותר מכלום, בזכות גאונותו בלבד. הוא פולימאת במובן המלא של המילה: אמן של מדע, עסקים, היסטוריה, פוליטיקה ואסטרטגיה, בקיא בחוכמת הקדמונים ובטכנולוגיות העתיד, ומאומן פיזית לרמת כמעט-שלמות. הוא מעצב את עצמו לפי דמויותיה הגדולות של ההיסטוריה ולוקח את שם הגיבור שלו מהפרעה רעמסס ה-II, ששמו ביוונית היה אוזימנדיאס — שם שדרכו, בשירו המפורסם של שלי, נושא אזהרה חבויה לגבי ההבל שבמפעלים האדירים ביותר.

זהו הגאון הבדיוני הנדיר שמתואר כמי שהוא באמת האדם האינטליגנטי ביותר בעולמו, ו-Watchmen מתייחס לכך ברצינות. וייט חושב בקנה מידה שאף אחד סביבו לא יכול להשתוות אליו, מתכנן שנים קדימה, מעבד פוליטיקה גלובלית כמו לוח שחמט, ומוציא לפועל תוכנית מורכבת להדהים ללא רבב. הוא, בכל מדד של אינטלקט גולמי, המוח המסוגל ביותר בסיפור.

הלוגיקה של הזוועה

וכאן נמצא הליבה המטלטלת של הרומן. וייט, הסוקר עולם על סף השמדה גרעינית, מגיע למסקנה שרק אויב משותף יכול לאחד את מעצמות-העל הנלחמות ולמנוע את הכחדת האנושות. לכן הוא מהנדס אחד כזה: קטסטרופה בעיצובו שלו שהורגת מיליונים ברגע אחד, מבויימת להיראות כמתקפה חיצונית, ומחושבת כדי להפחיד את אומות העולם לכדי שלום. הוא מבצע רצח המונים — החמור שבפשעים — מתוך שכנוע כנה ומנומק בקפדנות שזו הדרך היחידה להציל מיליארדים רבים נוספים. ובאחד התפניות המטרידות ביותר בספרות, הסיפור רומז שתוכניתו עשויה אכן לעבוד.

זהו המימוש האולטימטיבי של הדילמה "המטרה מקדשת את האמצעים", ו-Watchmen מסרב לפתור אותה. וייט אינו נבל צוחק; הוא הומניטרי לפי אמות המידה של עצמו, מיוסר ממה שעשה, בוכה גם כשהוא מתעקש שזה היה הכרחי. שאלתו המצמררת — "עשיתי את הדבר הנכון, לא כן? הכל הסתדר בסוף" — נותרת ללא מענה, והרומן מותיר את הקורא לכוד באותו סחרחורת מוסרית. האם גאון מוצדק בהטלת הפתרון שלו על עולם טיפש מדי מכדי להציל את עצמו? האם אינטליגנציה, רחבה ככל שתהיה, מעניקה את הזכות להחליט מי יחיה ומי ימות למען טובת הכלל? הספר גורם לנו לחוש את הפיתוי של הלוגיקה הזו, ואת האימה שבה, בעת ובעונה אחת.

הסכנה שבמוח העליון

מה שהופך את אוזימנדיאס לכל כך חשוב הוא שהוא מגלם את הסכנה הספציפית שבמוח מבריק המשוכנע בצדקתו שלו. הטרגדיה שלו אינה טמטום אלא ההפך: הוא כל כך הרבה יותר חכם מכל השאר, עד שהוא מגיע להאמין שהשיפוט שלו צריך לגבור על כל מוסר רגיל, שהמונים אינם ראויים לאמון כדי להציל את עצמם, ושרק לו יש את החזון לעשות את מה שחייב להיעשות. זו אותה ודאות גורלית שחוזרת על עצמה לאורך גלריית הגאונים האפלים — השכנוע שאינטלקט עליון מעניק את הזכות לשחק אלוהים. Watchmen מציג זאת לא כרוע קריקטורי אלא כפילוסופיה אמיתית וכמעט משכנעת, וזה בדיוק מה שהופך את זה למפחיד כל כך.

מדוע זה חשוב

אוזימנדיאס חשוב כי הוא יושב במרכז יצירה שהפכה קומיקס לספרות רצינית והציגה אחת מחידות המוסר העמידות ביותר של הספרות. דרכו, Watchmen אילץ קהל רחב להתמודד עם אתיקה תועלתנית בקיצוניותה — לשאול האם מספר כלשהו של חיים ניצולים יכול להצדיק חיים שניטלו במכוון, והאם אי פעם יש לסמוך על האדם החכם ביותר בעולם שיבצע את החישוב הזה לבדו.

התהודה העמוקה יותר שלו היא כמחקר המכריע של גאונות ויהירות (היבריס). אוזימנדיאס הוא המוח המבריק כל כך שהוא משכנע את עצמו שגאונות היא רישיון, שהבנת העולם מעניקה לאדם זכות לעצב אותו מחדש בכוח. שמו, השאול משירו של אדם על עריץ שנפל שאנדרטותיו התפוררו לאבק, נושא את האזהרה שהדמות אינה יכולה לשמוע: ששום אינטלקט, רחב ככל שיהיה, אינו חכם מספיק כדי לשאת את כובד ההחלטה על גורל האנושות — ושהגאון המסוכן מכולם הוא זה שבטוח שהוא יודע הכי טוב.