פ. ל. טרוורס: האישה שסירבה לסוכר
במסיבה שלאחר הקרנת הבכורה של הסרט "מרי פופינס" בשנת 1964, בחדר מלא באנשים ששיבחו זה את זה, הכריזה מחברת הספר בקול רם: "ובכן. הדבר הראשון שצריך להיעלם הוא קטע האנימציה". תגובתו של וולט דיסני הפכה לפולקלור הוליוודי: "פמלה, הספינה הזו כבר הפליגה". היא מעולם לא התירה עיבוד קולנועי נוסף במהלך חייה, ואף רשמה את האיסור בצוואתה.
מריבורו
היא נולדה בשם הלן לינדון גוף (Helen Lyndon Goff) ב-9 באוגוסט 1899 במריבורו, קווינסלנד. אמה, מרגרט אגנס מורהד, הייתה ממוצא סקוטי-אירי ואחותו של בויד דאנלופ מורהד, ראש ממשלת קווינסלנד בשנים 1888–1890. אביה, טרוורס רוברט גוף, נולד בלונדון למשפחה ממוצא אירי ועבד כמנהל בנק עד שאלכוהוליזם גרם לו לאבד את עבודתו והוא הורד לדרגת פקיד. הוא מת בביתם בינואר 1907, כשהייתה בת שבע. לדבריה, היא נאבקה להשלים עם עובדה זו במשך שש השנים הבאות. כל מי שקרא על משפחת בנקס, עם האב הנעדר, המוטרד והבלתי יציב כלכלית, קרא למעשה את התוצאה.
היא גדלה בין מריבורו, בריזביין, אלורה ובוארל שבניו סאות' ויילס, ומ-1912 למדה בפנימייה בבית הספר נורמהרסט בסידני. היא ידעה לקרוא בגיל שלוש. היא בנתה את מה שתיאור אחד מכנה צורה של עצמאות וחיי דמיון ייחודיים, כשהיא מבלה שעות רבות בהעמדת פנים שהיא תרנגולת אם. לדודתה הגדולה הלן מורהד, מווולהרה שבסידני, היה הרגל לומר: "ספיט ספוט (Spit spot), למיטה".
הפיכה לפמלה לינדון טרוורס
החל מ-1921 עבדה כשחקנית שייקספירית תחת שם שהרכיבה לעצמה: טרוורס על שם אביה המנוח, ופמלה מכיוון שחשבה שזה שם "יפה" ש"זורם" איתו. היא גם פרסמה שירה ועיתונות, ב-The Bulletin באוסטרליה וב-The Sun בניו זילנד. ב-9 בפברואר 1924 עזבה את אוסטרליה לאנגליה והשתקעה בלונדון. היא חזרה לארץ מולדתה פעם אחת בלבד, בשנות ה-60.
ייטס, גורדייף והעיסוק הרציני במיתוס
באירלנד בשנת 1925 פגשה את המשורר ג'ורג' ויליאם ראסל, שכתב תחת שם העט Æ וערך את ה-Irish Statesman. דרכו פגשה את ויליאם בטלר ייטס (W. B. Yeats) ואת המעגל שסביבו, שטיפחו את התעניינותה וידיעותיה במיתולוגיה עולמית. זו לא הייתה העמדת פנים ספרותית. היא המשיכה ללמוד אצל קרל גוסטב יונג בשווייץ, ואחרי ביקור בפונטנבלו, הפכה לתלמידתו של המיסטיקן גאורגי איבנוביץ' גורדייף. מ-1976 ועד מותה ערכה את Parabola: the Magazine of Myth and Tradition. האומנת עם תיק השטיח נכתבה על ידי אישה שבילתה את חייה בחקר דתות השוואתיות.
מרי פופינס
הדמות הופיעה לראשונה ב-1926, בסיפור קצר בשם "מרי פופינס ואיש הגפרורים" שפורסם ב-The Sun בכרייסטצ'רץ', שכבר הכיל את האומנת ואת ברט. בחורף 1933, כשחיה בבית קוטג' בעל גג קש בסאסקס עם חברתה מאדג' ברננד, היא החלה לכתוב את הספר. "מרי פופינס" פורסם בלונדון ב-1934 והיה הצלחתה הספרותית הראשונה. האיורים היו של מרי שפרד, שהייתה אז בת עשרים ושלוש, והובאה לאחר שאביה, א. ה. שפרד, לא היה זמין. בעקבותיו הגיעו שבעה ספרי המשך, האחרון ב-1988, כשטרורס הייתה בת שמונים ותשע: שיחה בת חמישים וארבע שנים עם דמות אחת בלבד.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בתוכנית הרדיו Desert Island Discs במאי 1977 אמרה שהשם "מ. פופינס" הגיע מסיפורים שהמציאה לאחיותיה בילדותה, ושהיא עדיין מחזיקה בספר מאותה תקופה שבו השם כתוב בפנים.
דיסני
בנותיו של וולט דיסני היו מעריצות של הספרים, והחל משנות ה-40 הוא רדף אחר הזכויות. היא התנגדה במשך שני עשורים. ב-1961 טסה ללוס אנג'לס בכרטיס במחלקה ראשונה ששולם על ידי דיסני, ולבסוף מכרה את הזכויות, במידה רבה בשל מצבה הכלכלי הקשה. היא הועסקה כיועצת ושנאה את התוצאה: ריכוך דמותה של פופינס, ובעיקר את האנימציה, ששימושה גרם לה לפסול כל עיבוד נוסף. כאשר נוהל משא ומתן על המחזמר הבימתי, היא התנתה שרק כותבים בריטים יהיו מעורבים ולא איש מהפקת הסרט המקורי, תוך שהיא אוסרת במפורש על האחים שרמן לכתוב שירים חדשים. היא הכניסה תנאים אלו לצוואתה האחרונה.
עד 1977 היא נרגעה מעט. "ראיתי אותו פעם או פעמיים, ולמדתי לחיות איתו", אמרה ל-BBC. "הוא זוהר והוא סרט טוב ברמה שלו, אבל אני לא חושבת שהוא דומה מאוד לספרים שלי". הסרט גם הפך אותה לעשירה; עזבונה הוערך למטרות צוואה בספטמבר 1996 בסכום של 2,044,708 ליש
קמילוס
היא מעולם לא נישאה. היא חיה עם מאדג' ברננד בדירה בלונדון מ-1927 עד 1934, ואחר כך ב-Pound Cottage ליד מייפילד במזרח סאסקס. בגיל ארבעים אימצה תינוק מאירלנד, קמילוס טרוורס, ולא סיפרה לו שנולד כתאום. הוא גילה זאת בגיל שבע-עשרה, כשעזרו אנתוני, שגדל באירלנד על ידי משפחתו של המסאי יוברט באטלר, הופיע בביתה בצ'לסי ודרש לראות אותו. טרוורס סירבה ואיימה לקרוא למשטרה. קמילוס פגש את אחיו לאחר מכן בפאב בקינגס רוד.
במהלך המלחמה עבדה עבור משרד המידע הבריטי, בילתה חמש שנים בארצות הברית ופרסמה את הספר I Go by Sea, I Go by Land ב-1941. היא בילתה שני קיצים בחיים בקרב בני הנאוואחו, ההופי והפואבלו, ולמדה את המיתולוגיה שלהם. היא הייתה סופרת אורחת ברדקליף בשנים 1965–1966 ובסמית' ב-1966, והרצתה בסקריפס ב-1970. היא מונתה למסדר האימפריה הבריטית (OBE) בראש השנה של 1977, וקיבלה את העיטור בארמון בקינגהאם מדוכס קנט.
מדוע פמלה נחשבת לגאונה
המקרה הוא אמיתי ואינו נוגע לקסם. טרוורס לקחה את המנגנון של המיתולוגיה ההשוואתית, שלמדה מהמעגל של ייטס, מיונג ומגורדייף, ובנתה עליו ספר ילדים מבלי להסביר מעולם מה היא עושה. מרי פופינס אינה אומנת; היא מבקרת מיתית מהסוג העתיק ביותר, המגיעה ללא הזמנה, משבשת את משק הבית, מבצעת נפלאות שאותן היא מכחישה בתוקף, ועוזבת כשהרוח משתנה. הסירוב להסביר הוא ההנדסה. ילדים קוראים את הספרים כהרפתקאות ומבינים, בלי שיאמרו להם, שהם פגשו משהו בעל סמכות על העולם. זוהי השפעה קשה מאוד להפקה, וזו הסיבה שהדמות שרדה רצף של חמישים וארבע שנים מבלי להפוך לרכה מדי.
שיפוטה לגבי דיסני, שהתקבל באותו זמן כגחמנות של אישה זקנה וקשה, היה למעשה אבחנה מדויקת. המתקת דמותה של פופינס הסירה את הדבר שהפך אותה למפחידה, והחלק המפחיד היה העניין. היא צדקה, והחזיקה בעמדה זו למשך שארית חייה במחיר חברתי ניכר.
הטיעון שכנגד הוא משמעותי. גוף עבודתה הוא מהותית דמות אחת; מחוץ לספרי פופינס וכמה עבודות עיתונאיות, שירה וכרך אחד מזמן המלחמה, התפוקה דלה, והמנגנון המיסטי יכול להיתפס כהאדרה עצמית של אישה שהמציאה את שמה שלה. גרוע מכך, התיעוד הפרטי מערער על הציבורי: מחברת הספרות הקסומה המפורסמת ביותר הפרידה בין אחים תאומים, שיקרה לבנה במשך שבע-עשרה שנים ואיימה לקרוא למשטרה על האח השני. היא עצמה לא בטחה בכל עניין ההערכה, ואמרה שהיא מזדהה ביותר עם "אנונימי" ככותבת והטילה ספק אם ביוגרפיות מועילות בכלל.
מורשת
טרוורס מתה בלונדון ב-23 באפריל 1996, בגיל תשעים ושיש, ונקברה בכנסיית סנט מרי הבתולה בטוויקנהאם. מקום הולדתה במריבורו הוא כיום מוזיאון בשם "בנק הסיפורים" (The Story Bank), העיירה מקיימת פסטיבל שנתי למרי פופינס, וב-2018 נקרא מכתש על כוכב חמה על שמה. אמה תומפסון גילמה אותה בסרט "להציל את מיסטר בנקס" ב-2013 וכינתה אותה "תענוג מבורך לגלם", תוך שהיא מציינת שמעולם לא גילמה מישהי "סותרת או קשה כל כך". אמילי בלאנט לקחה את תיק השטיח ב-2018, חמישים וארבע שנים אחרי ג'ולי אנדרוז. קטע האנימציה עדיין נמצא בסרט.