אוניסאבורו דגוצ'י (Onisaburo Deguchi): הנביא שיצר 3,000 קערות
הוא השתחרר מהכלא בסוף שנת 1944, אדם מבוגר שבילה כשיש שנים וחצי במעצר בגין הפשע של הנהגת דת שגויה. בתוך חמישה-עשר חודשים יצר אוניסאבורו דגוצ'י יותר משלושת אלפים קערות תה מסוג ראקו. הוא תיאר כיצד עשה זאת: הוא דקלם את תפילת ה-kannagara השינטואיסטית אלפי פעמים, והקערות, לדבריו, היו עשויות מאש, מים ואדמה, וספוגות בכוח רוחו. מבקר אמנות כינה אותן Yōwan – קערות מנצנצות – לאחר מותו. ארנולד טוינבי, במבטו עליהן, אמר שאפשר לראות בהן את התגלמות העקרונות של עולם אחד ואת יופיו של גן עדן.
קיסאבורו אואדה (Kisaburō Ueda)
הוא נולד בשם קיסאבורו אואדה ב-21 באוגוסט 1871 במחוז טנבה, במה שהוא כיום מחוז קיוטו, בתוך הדור האחרון של היפנים שגדלו תחת הסדר הישן והדור הראשון שגדל תחת מדינת מייג'י. הוא למד את לימודי הרוח של הונדה צ'יקאטסו ולמד טכניקות של תיווך בסיאנסים מנגסאווה קאצוטאטה בשימיזו, שיזואוקה – חניכות בזרם של אזוטריקה שינטואיסטית שהמדינה המודרניסטית דחקה באופן פעיל.
ב-1 במרץ 1898, בעקבות שליח נזיר, הוא עלה להר טקאקומה שליד קאמיאוקה וערך שבוע של אימון סגפני קפדני. הוא יצא משם כשהוא טוען להתגלויות ולמסע אל עולם הרוחות. כל מה שבנה לאחר מכן נשען על אותו שבוע.
אומוטו (Oomoto)
מאוחר יותר ב-1898 הוא פגש את נארו דגוצ'י, אישה איכרה אנאלפביתית שהחלה בכתיבה אוטומטית תחת מה שתיארה כהשתלטות אלוהית וסביבה החלה להתגבש תנועה קטנה. הם ייסדו את ה-Kinmeikai ב-1899. בשנת 1900 נישא קיסאבורו לבתה החמישית של נארו, סומי, אימץ את שם המשפחה דגוצ'י והפך למנהיג המשותף של התנועה. נארו נותרה המייסדת; הוא נטל את התואר Seishi, מורה קדוש. השילוב היה מבני ופורה: ההתגלויות שלה סיפקו את הסמכות, והכישרון הארגוני והספרותי שלו סיפק את כל השאר. התנועה שינתה את שמותיה שוב ושוב ככל שגדלה – Kinmei Reigakkai ב-1899, Dai Nihon Shūseikai ב-1908, Taihonkyō ב-1913, Kōdō Ōmoto ב-1916.
שמונים ואחד כרכים
פריונו של אוניסאבורו היה בסדר גודל שקשה להאמין לו. Reikai Monogatari – סיפורי עולם הרוחות – משתרע על פני שמונים ואחד כרכים המתארים את מסעותיו דרך המישורים הרוחניים. ה-Three Mirrors (שלוש מראות) כוללים 844 פרקים בסך הכל: מראת המים עם 249, מראת הירח עם 212, מראת הירקן עם 383. ישנו ה-Michi no Shiori משנת 1905, Michi no Hikari, וכרך אחר כרך של מאסות ושירת טנקה מעבר לכך. חלק גדול מזה הוא הכתיב.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →התיאולוגיה שמתחת הייתה אוניברסליסטית באופן רדיקלי לזמנה ולמקומה. אלוהים, הוא לימד, הוא הרוח החודרת את היקום כולו, וכל הדתות נובעות מאותו שורש. בשנת 1923 הוא למד אספרנטו ושילב אותה בפרקטיקת האומוטו, כשהוא מתרגם את עבודותיו לאספרנטו, פורטוגזית ואנגלית – ניסיון מכוון להפוך דת יפנית חדשה לנגישה לעולם ברגע שבו יפן פנתה לכיוון ההפוך.
מונגוליה וקשר האייקידו
בשנת 1924 הזמין קפטן הצי בדימוס יוטארו יאנו, מאגודת הדרקון השחור האולטרה-לאומנית, את אוניסאבורו למשלחת למונגוליה. הוא יצא לדרך, כשהוא לוקח קבוצה של תלמידי אומוטו שכללה את מורהיי אושיבה. אושיבה ייסד מאוחר יותר את האייקידו, ואוניסאבורו נותר ידוע לקוראים מערביים כמורו הדתי – המקור לאוצר המילים הפילוסופי של הרמוניה ואהבה אוניברסלית שמבדיל את האייקידו מאמנויות לחימה אחרות.
המדינה מתערבת
הבעיה של האומוטו הייתה שהיומרות שלה היו גדולות מדי. מנהיג שהתלבש בתלבושת מהודרת, טען להתגלמויות של אלים ולימד שעידן חדש מגיע, היה בלתי נסבל עבור ממשלה מיליטריסטית ואולטרה-לאומנית גוברת, שלגיטימיות שלה נשענה על האלוהות של הקיסר. אוניסאבורו דוכא ב-1921 ואז, באופן קטסטרופלי, בתקרית האומוטו השנייה של 1935: הוא נעצר, הוחזק כשש שנים וחצי, מבני התנועה פוצצו, ופרסום עבודותיו הופסק. הוא ניווט את הלחץ בדיסקרטיות אסטרטגית שראוותנותו הסתירה, והוא שרד את זה. לאחר ששוחרר בסוף 1944, הוא פנה לחימר.
מדוע אוניסאבורו מכונה גאון
המילה משמשת לגבי אוניסאבורו מסיבה יוצאת דופן: נפח יצירתי עצום במדיה שאינה תואמת. שמונים ואחד כרכים של Reikai Monogatari, 844 פרקים של Three Mirrors, אלפי קליגרפיות וציורים, טנקה, ניסויים בקולנוע ובפיסול, ואז, בגיל שבעים ושלוש ומיד לאחר השחרור ממעצר, יותר משלושת אלפים קערות תה בחמישה-עשר חודשים. המקסימה שלו הייתה שאמנות היא אם הדת, והוא התכוון לכך כשיטת עבודה ולא כאמירה – היצירה הייתה התיאולוגיה.
שבחו של טוינבי על ה-Yōwan הוא האישור החיצוני החזק ביותר שקיים, והוא אמיתי: היסטוריון רציני של ציוויליזציות, במבטו על עבודתו של מנהיג כת יפני, תיאר זאת בשפה של יופי אוניברסלי. אספנים וחוקרי קרמיקה התייחסו מאז לקערות כחפצים משמעותיים בזכות עצמם, ללא תלות באומוטו.
יש לומר בגלוי גם את הצד שכנגד. אוניסאבורו היה יזם דתי שטען להתגלמות אלוהית, חיזר אחרי פרסום ונסע למונגוליה בהזמנת אגודה אולטרה-לאומנית. נפח אינו שווה לעומק, ורבים מהכתבים הם התגלויות שהוכתבו במהירות ולא מחשבה מנומקת; ספקן קורא שמונים ואחד כרכים של יומן מסע בעולם הרוחות ככפייה, לא כקומפוזיציה. מה ששורד את הספקנות הזו הוא הקדרות, שנוצרה ללא לחץ מוסדי, על ידי אדם שלא נותר לו מה להרוויח – מזוגגת, זוהרת ושונה פורמלית מכל דבר במסורת הראקו שהוא שאל ממנה. תהיה המילה לכך אשר תהיה, זה לא היה רגיל.
מורשת
אוניסאבורו נפטר ב-19 בינואר 1948, בגיל 76, ונקבר בבית העלמין אוקוצוקי באיאבה שבקיוטו, בתל קבורה ליד נארו וסומי. האומוטו שרדה אותו ונותרה פעילה, כשהיא עדיין מלמדת שאמנות ואמונה אינן ניתנות להפרדה. השפעתו הגיעה רחוק ביותר דרך ערוצים שלא שלט בהם: דרך אושיבה לאייקידו ומשם לפרקטיקה הפיזית של מיליונים; דרך תנועת האספרנטו; ולאחרונה, דרך עולם המוזיאונים, שהחל להציג את ה-Yōwan כאמנות ולא כחפצי דת – ביניהם הביאנלה של סיאול Mediacity, שהציגה את הקערות המנצנצות שבעים ושבע שנים לאחר שהאדם שהתפלל עליהן מת.