אופל וייטלי: הילדה שבנתה מחדש את יומנה מתוך קופסת כובעים
בשנת 1919 נכנסה אישה בת עשרים ואחת למשרדו של אלרי סדג'וויק, עורך ה-Atlantic Monthly, כשהיא נושאת קופסת כובעים מלאה באלפי פיסות נייר – השרידים הקרועים, לדבריה, של יומן שניהלה כילדה קטנה במחנות כריתת העצים של אורגון, אשר נקרעו על ידי אחות אומנת קנאית. במהלך תשעת החודשים הבאים, בחדר שסדג'וויק סידר לה בברוקליין, מסצ'וסטס, היא הרכיבה אותו מחדש, פיסה אחר פיסה, לכתב יד שה-Atlantic יפרסם ושיהפוך אותה למפורסמת לזמן קצר, שנויה במחלוקת לצמיתות, ובסופו של דבר למטופלת בבית חולים פסיכיאטרי אנגלי שבו הצוות כינה אותה "הנסיכה".
ילדות במחנות כריתת העצים
אופל איירין וייטלי נולדה ב-11 בדצמבר 1897 בקולטון, וושינגטון, הראשונה מבין חמישה ילדים של צ'ארלס אדוארד וליזי וייטלי. לצ'ארלס היו שורשים צרפתיים-קנדיים, ועבודת המשפחה הובילה אותם דרך מחנות כריתת עצים באורגון הכפרית, שם גדלה אופל בעוני רב. מגיל שש לערך ניהלה יומן של תצפיותיה על בעלי חיים וצמחים, שנכתב בחלקו בעפרונות צבעוניים ובכתיב פונטי פרטי שהמציאה בעצמה. מורים שפגשו אותה הבחינו במשהו יוצא דופן מספיק כדי שאחד מהם ידאג שהספרייה תשאיל לה ספרים הרבה מעבר לגילה; אותו מורה, לפי דיווחים מאוחרים יותר, כינה אותה גאונה בגלוי.
פיית השמש שהרצתה על גיאולוגיה
הבשלות המוקדמת של וייטלי לא נשארה כלואה ביומן. בגיל שלוש-עשרה היא כבר נתנה הרצאות פומביות על גיאולוגיה, היסטוריה של הטבע וביולוגיה, ותושבים בקהילתה באורגון החלו לכנות אותה "פיית השמש". בגיל שבע-עשרה נבחרה למפקחת המדינה של אגודת הצעירים של המאמץ הנוצרי (Christian Endeavor). פרופסור לגיאולוגיה מאוניברסיטת אורגון הרחיק לכת ואמר שהיא יודעת על הנושא שלו "יותר מסטודנטים רבים שסיימו את המחלקה שלי". בשנת 1918 הוציאה לאור בעצמה את The Fairyland Around Us, ספר השוזר היסטוריה טבעית מדעית עם תצפיות מיסטיות דמויות משל, והוא זכה לשבחים מדמויות בולטות כמו תיאודור רוזוולט, ויליאם הווארד טאפט וסופרת הילדים קייט דאגלס ויגין.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הרכבה מחדש של ילדות קרועה
ספר זה, ותקוותה של וייטלי למצוא מוציא לאור גדול יותר לספר המשך, הם שהביאו אותה למשרדו של סדג'וויק בבוסטון ב-1919. במקום לקחת את כתב היד החדש, שאל סדג'וויק על יומן הילדות שהזכירה, ווייטלי הפיקה את השברים מקופסת הכובעים. השחזור שבא בעקבות זאת היה, לפי כל עדות, עמלני: התאמת פיסות נייר מכוסות בכתב פונטי של ילדה, שחזור נרטיב שנכתב שנים קודם לכן על ידי אדם שכבר לא היה לגמרי אותה ילדה. פרקים בהמשכים החלו להופיע ב-Atlantic Monthly במרץ 1920 ונמשכו עד אוגוסט, והביאו למגזין גל של מנויים חדשים; מהדורת הספר, The Story of Opal: The Journal of an Understanding Heart, הופיעה בספטמבר באותה שנה.
מאבק על השאלה האם משהו מזה היה אמיתי
הצלחתו של היומן עוררה חשדנות מיידית. ספקנים טענו שאף ילדה לא הייתה יכולה להפיק כתיבה בעלת תחכום לירי כה מתמשך, ושוייטלי, כעת מבוגרת, חיברה או קישטה אותו בכבדות לאחר מעשה. סדג'וויק הגן על העבודה בפומבי כ"ללא ספק עבודתה של ילדה". עשורים לאחר מכן, הביוגרף שלה בנג'מין הוף טען לאותנטיות על בסיס שניים – שזיוף הונאה כה מורכבת היה דורש בעצמו הישג בלתי סביר של בנייה, וכי ניתוח כימי של שברי הנייר הצביע על חומרים המתוארכים לפני מלחמת העולם הראשונה, דבר העקבי עם טענתה של וייטלי לכתיבת הילדות. חוקרים אחרים היו פחות בטוחים: ההיסטוריונית ג'ניפר צ'יימברס כתבה שדעות בנושא נותרו חלוקות בחדות, עם "ספרים שלמים ועבודות דוקטורט" המתווכחים על שני הצדדים, בעוד החוקרת קתרין הלוורסון הצביעה על ידו העורכת הכבדה של סדג'וויק בעיצוב הטקסט שפורסם והעברת התרחשותו לנוף מומצא וציורי יותר מזה שוייטלי גדלה בו בפועל. המבקרת אן הולברט הציבה את וייטלי בין קבוצה של סופרות צעירות מתחילת המאה ה-20 שהכישרון שלהן היה פחות שליטה טכנית בפרוזה ויותר מה שהולברט מכנה "חוכמה אינטואיטיבית" – דרך למסגר את כוחו של היומן כאמיתי גם אם לעולם לא ניתן יהיה לקבוע את מקורו המדויק.
הטענה המלכותית ובית החולים לחולי נפש
לצד מחלוקת היומן התנהלה שנייה, מוזרה יותר. וייטלי החלה להתעקש, והמשיכה להתעקש על כך כל חייה, שהיא אינה באמת בתם של בני הזוג וייטלי אלא בתם הביולוגית של החוקר והנטורליסט הצרפתי אנרי, נסיך אורליאן, שמת במשלחת בשנת 1901 – ושהיא הושמה בסתר אצל המשפחה מאורגון כתינוקת. היא אימצה את השם פרנסואז מארי דה בורבון-אורליאן והגנה על הטענה בפירוט; עמית אחד מהמאמץ הנוצרי, ג'. אוורט בייקר, נזכר מאוחר יותר שאמה המאמצת של וייטלי אמרה לו בפרטיות שאופל אינה בתה הביולוגית, מה שהעניק לסיפור חוט של עמימות שהוא מעולם לא איבד לחלוטין. וייטלי נסעה להודו בשנות ה-20 בעקבות הסיפור ובסופו של דבר השתקעה בלונדון, שם נסיבותיה ובריאותה הנפשית הידרדרו יחד. בשנת 1948 מצאו אותה הרשויות האנגליות חיה בדירת מרתף עלובה מוקפת באלפי ספרים, והיא אושפזה בבית החולים נאפסברי, שם הצוות, שהתייחס לטענה המלכותית כאל מאפיין קבוע של מחלתה ולא כאל מעשה, החל לכנות אותה "הנסיכה". הוף יטען מאוחר יותר שוייטלי סבלה מסכיזופרניה ושהיא נענשה לאורך כל חייה – בנזיפות, בספקנות ובמוסדיות – על מצב ולא על הונאה.
מדוע אופל מכונה גאונה
המילה הוצמדה לוייטלי מוקדם, על ידי מורה שראתה ילדה קטנה טורפת ספרים המיועדים לסטודנטים באוניברסיטה, והיא נדבקה בגלל ריכוז יוצא דופן באמת של כישרונות: זיכרון תצפיתי מדויק לעולם הטבע, יכולת להחזיק ולשאת הרצאות מדעיות ברמה של מבוגרים כבר בתחילת גיל ההתבגרות, וסגנון פרוזה, ללא קשר לתאריך כתיבתו בפועל, המסוגל לרגש את קהל הקוראים והעורך של מגזין לאומי מרכזי. מה ששומר על הטענה כנה ולא סנטימנטלית הוא שלא ניתן להפריד אותה לחלוטין משאלת האותנטיות במרכז חייה: אם היומן הוא במידה רבה עבודתה ללא עזרה של ילדה בגיל שש עד שתים-עשרה, זהו אחד המקרים המתועדים המדהימים ביותר של בשלות מוקדמת ספרותית שנרשמו; אם הוא שוכתב במידה רבה על ידי וייטלי המבוגרת או עוצב על ידי עריכתו של סדג'וויק, אז מה שנראה כגאונות הוא מלאכת יד ושיתוף פעולה הלובשים תחפושת של ילדה, והעדות האמיתית והבלתי מעורערת לכישרונותיה מצטמצמת להרצאות ולספר הטבע שפורסם בעצמה שקדמו לכל קופסת כובעים. כך או כך, משהו במוחה פעל מחוץ לכיול רגיל – האם זה מתואר בצורה הטובה ביותר כמתנה אינטלקטואלית, המצאה יצירתית, או, כפי שטען הוף, הביטויים המוקדמים של מצב פסיכיאטרי שצרך אותה מאוחר יותר, נותר לא פתור באמת ולא עניין של איפוק.
מורשת
וייטלי מתה ב-16 בפברואר 1992 בבית החולים נאפסברי, עדיין תחת חסות מערכת בריאות הנפש האנגלית שהחזיקה אותה במשך למעלה מארבעה עשורים; היא קבורה בבית הקברות הייגייט תחת מצבה הנושאת את שני שמותיה והכתובת "דיברתי כילדה". בשנת 1986 פרסם הוף את The Singing Creek Where the Willows Grow, המשלב את טקסט היומן המלא שלה עם ביוגרפיה, והוא זכה בפרס הספר הלאומי בשנת 1988 – הוכחה לכך שלא משנה מה קרה בחדר ההוא בברוקליין ב-1920, הכתיבה עצמה המשיכה למצוא קוראים שמוכנים להתווכח על מקורה.