נורמן הוורת' (Norman Haworth)
סר וולטר נורמן הוורת' (Sir Walter Norman Haworth), עמית החברה המלכותית (FRS) (19 במרץ 1883 – 19 במרץ 1950), היה כימאי בריטי שנודע בעיקר בזכות עבודתו פורצת הדרך על חומצה אסקורבית (ויטמין C) בעת שעבד באוניברסיטת ברמינגהאם. הוא קיבל את פרס נובל לכימיה לשנת 1937 "על מחקריו בנושא פחמימות וויטמין C". הפרס חולק עם הכימאי השווייצרי פאול קארר (Paul Karrer) על עבודתו בתחום ויטמינים אחרים.
הוורת' פענח את המבנה הנכון של מספר סוכרים, והוא מוכר בקרב כימאים אורגניים בזכות פיתוח היטל הוורת' (Haworth projection), המתרגם מבני סוכר תלת-ממדיים לצורה גרפית דו-ממדית נוחה.
קריירה אקדמית
לאחר שעבד במשך תקופה מגיל ארבע-עשרה במפעל הלינוליאום המקומי "ריילנדס" שניהל אביו, הוא למד ועבר בהצלחה את בחינת הכניסה לאוניברסיטת מנצ'סטר בשנת 1903 כדי ללמוד כימיה. הוא רדף אחר עיסוק זה למרות חוסר עידוד פעיל מצד הוריו. הוא קיבל תואר בהצטיינות יתרה בשנת 1906. לאחר שקיבל תואר שני בהנחיית ויליאם הנרי פרקין הבן (William Henry Perkin Jr.), הוא זכה במלגת מחקר מטעם הוועדה המלכותית לתערוכה של 1851 ולמד באוניברסיטת גטינגן, שם קיבל את הדוקטורט שלו במעבדה של אוטו ואלאך (Otto Wallach) לאחר שנת לימודים אחת בלבד. תואר דוקטור למדעים (DSc) מאוניברסיטת מנצ'סטר הגיע בשנת 1911, שלאחריו שירת זמן קצר באימפריאל קולג' בלונדון כמדגים בכיר בכימיה.
בשנת 1912 הפך הוורת' למרצה ביונייטד קולג' של אוניברסיטת סנט אנדרוז בסקוטלנד והחל להתעניין בכימיה של פחמימות, שנחקרה בסנט אנדרוז על ידי תומאס פרדי (Thomas Purdie) (1843–1916) וג'יימס אירווין (James Irvine) (1877–1952). הוורת' החל את עבודתו על סוכרים פשוטים בשנת 1915 ופיתח שיטה חדשה להכנת אתרים מתילִיים של סוכרים באמצעות מתיל סולפט ואלקלי (הידועה כיום כמתילציה של הוורת'). לאחר מכן החל במחקרים על התכונות המבניות של הדו-סוכרים. הוורת' ארגן את המעבדות באוניברסיטת סנט אנדרוז לייצור כימיקלים ותרופות עבור הממשלה הבריטית במהלך מלחמת העולם הראשונה (1914–1918).
הוא מונה לפרופסור לכימיה אורגנית בארמסטרונג קולג' (ניוקאסל על הטיין) של אוניברסיטת דרהאם בשנת 1920. בשנה שלאחר מכן מונה הוורת' לראש המחלקה לכימיה בקולג'. בתקופת שהותו בצפון-מזרח אנגליה הוא נשא לאישה את ויולט צ'ילטון דובי (Violet Chilton Dobbie).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בשנת 1925 מונה לפרופסור מייסון לכימיה באוניברסיטת ברמינגהאם (תפקיד שבו החזיק עד 1948). בין תרומותיו המתמשכות למדע הייתה אישור המבנה של מספר סוכרים פעילים אופטית: עד שנת 1928, הוא הסיק ואישר, בין היתר, את המבנים של מלטוז, צלוביוז, לקטוז, גנטיובוז, מליביוז, גנטיאנוז, רפינוז, וכן את המבנה הטאוטומרי של טבעת הגלוקוזיד בסוכרי אלדוז. בשנת 1929 הוא פרסם ספר לימוד קלאסי בשם "ההרכב של סוכרים" (The Constitution of Sugars).
בשנת 1933, בעבודה עם סגן מנהל המחקר דאז (לימים סר) אדמונד הירסט (Edmund Hirst) וצוות שהובל על ידי הסטודנט הבתר-דוקטורנטי מוריס סטייסי (Maurice Stacey) (שבשנת 1956 עלה לאותה קתדרת מייסון), ולאחר שהסיק כראוי את המבנה הנכון ואת האופי האופטי-איזומרי של ויטמין C, דיווח הוורת' על סינתזה של הוויטמין. הוורת' קיבל את דגימת הייחוס הראשונית שלו של "ויטמין C מסיס במים" או "חומצה הקסורונית" (השם הקודם של התרכובת כפי שהופקה ממוצרים טבעיים) מהפיזיולוג ההונגרי אלברט סנט-גיירגי (Albert Szent-Györgyi), שגילה את תכונות הוויטמין שלו יחד עם צ'ארלס גלן קינג (Charles Glen King), וגילה לאחרונה כי ניתן להפיק אותו בכמויות גדולות מפלפל פפריקה הונגרי. לכבוד התכונות נוגדות הצפדינה של התרכובת, הוורת' וסנט-גיירגי הציעו את השם החדש "חומצה א-סקורבית" (a-scorbic acid) למולקולה, כאשר חומצה L-אסקורבית הוא שמה הכימי הרשמי. במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא היה חבר בוועדת מוד (MAUD Committee) שפיקחה על המחקר בפרויקט פצצת האטום הבריטי.
הוקרה
זכרו של הוורת' מונצח באוניברסיטת ברמינגהאם בבניין הוורת', המאכלס את רוב בית הספר לכימיה של אוניברסיטת ברמינגהאם. בבית הספר קיימת קתדרת הוורת' לכימיה, שבה החזיק פרופסור נייג'ל סימפקינס (Nigel Simpkins) משנת 2007 ועד פרישתו בשנת 2017, ופרופסור ניל צ'מפנס (Neil Champness) מאז 2021.
בשנת 1977 הנפיק הדואר המלכותי (Royal Mail) בול דואר (אחד מסדרה של ארבעה) המציג את הישגו של הוורת' בסינתזה של ויטמין C ואת פרס נובל שלו.
הוא גם פיתח שיטה פשוטה לייצוג המבנה התלת-ממדי של סוכרים על גבי נייר. הייצוג, המשתמש בפרספקטיבה, ידוע כיום כהיטל הוורת', ועדיין נעשה בו שימוש נרחב בביוכימיה.
חיים אישיים
בשנת 1922 הוא נשא לאישה את ויולט צ'ילטון דובי, בתו של סר ג'יימס ג'ונסטון דובי (Sir James Johnston Dobbie). נולדו להם שני בנים, ג'יימס ודייוויד.
הוא נבחר לעמית החברה המלכותית (FRS) בשנת 1928.
הוא קיבל תואר אבירות ברשימת כיבוד השנה החדשה לשנת 1947.
הוא נפטר בפתאומיות מהתקף לב ב-19 במרץ 1950, ביום הולדתו ה-67.