ניקול קידמן: השחקנית שמגלמת את ההסתרה
בספטמבר 2024 העניק פסטיבל הסרטים של ונציה את גביע וולפי לשחקנית הטובה ביותר לאישה בת 57 על גילום מנכ"לית שמפרקת את חייה ברומן עם מתמחה. היא לא נכחה לקבל את הפרס; אמה הלכה לעולמה זמן קצר לפני כן. ההופעה בסרט בייביגירל (Babygirl) הייתה מסוג התפקידים שקידמן עושה זה שלושים שנה וכמעט איש אינו מנסה לחקותם: מחקר על אישה מאופקת הצופה באובדן השליטה העצמית שלה, מצולמת בתקריב, ללא מקום להסתתר.
הוקולאני ומקלט הבמה
היא נולדה בשם ניקול מרי קידמן בהונולולו ב-20 ביוני 1967 – הוריה העניקו לה את השם ההוואי הוקולאני (Hōkūlani), "כוכב שמימי" – להורים ג'אנל, מדריכת סיעוד וחברה בלובי הנשים לבחירות, ואנתוני קידמן, ביוכימאי ופסיכולוג קליני. המשפחה חזרה לאוסטרליה כשהייתה בת שלוש והשתקעה בלונגוויל, פרבר של סידני.
היא למדה בתיאטרון פיליפ סטריט, לצד נעמי ווטס (Naomi Watts), ובתיאטרון האוסטרלי לצעירים, ותיארה את המשחק כ"מקלט". בעלת עור בהיר ושיער ג'ינג'י, היא נהגה לחזרות בחללים סגורים בעוד ילדים אחרים שהו בחוץ. היא עזבה את התיכון לפני סיומו כדי לעסוק במשחק במשרה מלאה. בשנת 1984 אובחנה אמה כחולה בסרטן השד, וקידמן הפסיקה לעבוד כדי ללמוד טיפול בעיסוי על מנת שתוכל לסייע בפיזיותרפיה שלה.
מ"סערה רגועה" להוליווד
את הופעת הבכורה שלה על המסך עשתה בגיל שש-עשרה בסרט חג מולד בבוש (Bush Christmas, 1983), זכתה בפרס מכון הקולנוע האוסטרלי הראשון שלה על המיני-סדרה וייטנאם (Vietnam, 1987) ובפרס שני על עיר האזמרגד (Emerald City, 1988). הסרט סערה רגועה (Dead Calm, 1989), לצד סם ניל (Sam Neill), היה הסרט שפרץ גבולות; המגזין וראייטי (Variety) ציין כי העניקה לדמותה "נחישות ואנרגיה אמיתיות".
הוליווד הגיעה תוך שנה, ורוב שנות ה-90 התאפיינו בעבודה לא אחידה אך בפרסום עצום. ימי הרעם (Days of Thunder, 1990) הוביל להיכרותה עם טום קרוז (Tom Cruise), לו נישאה בערב חג המולד באותה שנה. בילי באת'גייט (Billy Bathgate) הניב מועמדות ראשונה לפרס גלובוס הזהב; הסרט פיתוי קטלני (To Die For, 1995) של גאס ואן סנט (Gus Van Sant) זיכה אותה בפרס גלובוס הזהב, כשעיתון ה-סן פרנסיסקו כרוניקל (San Francisco Chronicle) מציין שהיא "מביאה לתפקיד רבדים של משמעות, כוונה ודחף". לאחר מכן הגיעו באטמן לנצח (Batman Forever), דיוקן של גברת (The Portrait of a Lady), החדר הכחול (The Blue Room) של דייוויד הר (David Hare) בלונדון – שהביא לה מועמדות לפרס אוליבייה – ו-עיניים עצומות לרווחה (Eyes Wide Shut) של קובריק.
השנה שבה הכל השתנה
נישואיה הסתיימו ב-2001. כך גם כל ספק לגבי יכולותיה. הסרט מולין רוז' (Moulin Rouge!) הביא לה מועמדות ראשונה לפרס אוסקר וגלובוס הזהב שני. הסרט האחרים (The Others), שיצא באותה שנה, הכניס מעל 210 מיליון דולר. בשנת 2002 גילמה את וירג'יניה וולף (Virginia Woolf) בסרט השעות (The Hours), וזכתה בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר – האוסטרלית הראשונה לעשות זאת – לצד פרס באפט"א, גלובוס הזהב ודוב כסף משותף. היא השתמשה בבמת האוסקר, בזמן תחילת מלחמת עיראק, כדי לומר בפשטות שאמנות היא דבר חשוב.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קידמן התבטאה בגלוי על רצף הסיבה והתוצאה. הגירושין, אמרה ב-2015, "הובילו אותי להתמקד... בקריירה שלי. מתוך הגירושין שלי הגיעה עבודה שזכתה לתשואות".
הבחירות הקשות
מה שעשתה עם החופש הזה הוא החלק המעניין ביותר בתיק העבודות שלה. היא פנתה ללארס פון טרייר (Lars von Trier) עבור דוגוויל (Dogville, 2003), סרט שצולם על במת סאונד עם סימוני גיר, במה שכינה המגזין רולינג סטון (Rolling Stone) "ההופעה המטלטלת ביותר מבחינה רגשית בקריירה שלה". היא עשתה את לידה (Birth), פרו (Fur), מרגוט בחתונה (Margot at the Wedding), מחילת ארנב (Rabbit Hole) – אותו גם הפיקה, מה שהעניק לה מועמדות רביעית לאוסקר כאם אבלה – ואת העיתונאי (The Paperboy), שהתחרה בפסטיבל קאן. על הבמה ב-2015 גילמה את הקריסטלוגרפית רוזלנד פרנקלין (Rosalind Franklin) במחזה פוטוגרף 51 (Photograph 51) בווסט אנד, וזכתה בפרס התיאטרון של איבנינג סטנדרד ובמועמדות שנייה לפרס אוליבייה.
היא גם לקחה בשמחה תפקידים מסחריים: סמנתה (Bewitched) זיכה אותה בפרס פטל הזהב, ו-אקוומן (Aquaman, 2018) הכניס מעל 1.1 מיליארד דולר.
מפיקה והפנייה לטלוויזיה
היא ייסדה את חברת Blossom Films בשנת 2010, והמחצית השנייה של הקריירה שלה נבנתה על כך. הסדרה שקרים קטנים גדולים (Big Little Lies, 2017) זיכתה אותה בפרס אמי לשחקנית ראשית ובפרס אמי שני כמפיקה של המיני-סדרה המצטיינת; ה-וושינגטון פוסט (The Washington Post) כתב ש"קידמן שייכת לפנתיאון השחקניות הגדולות". היית צריכה לדעת (The Undoing) הפכה לתוכנית הנצפית ביותר ב-HBO בשנת 2020. להיות הריקרדו (Being the Ricardos, 2021) – דמותה של לוסיל בול (Lucille Ball), עבור אהרן סורקין (Aaron Sorkin) – הניב גלובוס הזהב ומועמדות חמישית לאוסקר. תשעה זרים מושלמים (Nine Perfect Strangers), אקספייטס (Expats), ליאוניס (Lioness), הזוג המושלם (The Perfect Couple): כיום היא מייצרת את עבודתה בעצמה בהיקף תעשייתי.
ההתחייבות
בשנת 2017 התחייבה בפומבי לעבוד עם במאית בכל שמונה-עשר חודשים. עד פברואר 2025 עבדה עם תשע-עשרה במאיות בשמונה שנים. הלינה ריין (Halina Reijn), שביימה את בייביגירל, אמרה שקידמן "מיישמת את מה שהיא מטיפה לו בכל הנוגע לפמיניזם והעצמת נשים". מגזין טיים (Time) הכתיר אותה כ"אשת השנה" בשנת 2025.
מדוע קידמן מכונה גאונה
מריל סטריפ (Meryl Streep), שהעניקה לה את פרס מפעל החיים ה-49 של מכון הסרטים האמריקאי (AFI) בתיאטרון דולבי ב-27 באפריל 2024, שיבחה את "כישרונה העצום ומנעד עבודתה המרהיב". הקריטריון של ה-AFI הוא שכישרון המקבל "קידם באופן מהותי את אמנות הקולנוע". ה-ניו יורק טיימס (The New York Times) דירג אותה כשחקנית המסך החמישית בגדולתה במאה ה-21 בשנת 2020.
האיכות הספציפית מתוארת בצורה הטובה ביותר על ידי ה-ניו יורקר (The New Yorker): "משהו שעוותי, דרוך ובעל שליטה עצמית אצל קידמן... היא יכולה לעטות מסיכה ובו בזמן לאפשר לך להרגיש איך זה להתחבא מאחוריה". הפעולה הכפולה הזו – גילום דמות שמסתירה את עצמה תוך מתן אפשרות לקהל לראות את ההסתרה – היא הדבר הקשה ביותר במשחק קולנועי, וזהו רגסטריה הטבעי של קידמן. מדובר בהישג טכני ולא אינטלקטואלי, והיא מתארת זאת במונחים טכניים: "אני שחקנית אופי. הוכשרתי כשחקנית אופי. אני מאמינה בשינוי המראה, התנועה והדיבור". היא עזבה את הלימודים מוקדם; דבר בטענה זו לא נשען על מלומדות.
טיעון הנגד הכן הוא הכמות. קידמן עובדת יותר מכל שחקן במעמדה, ושיעור ההצלחות מעורב בהתאם – פרס פטל הזהב על סמנתה, קבלת פנים צוננת ל-גרייס ממונקו (Grace of Monaco), אקספייטס ו-הזוג המושלם, ומבקרים של ליאוניס התלוננו ש"פנים קפואות" הסיחו את הדעת מההופעה. ספקן יכול לטעון באופן סביר שהיא טכנאית מעולה שלא תמיד מקפידה על השימוש בטכניקה, ושהמוניטין שלה נישא על ידי כעשרה סרטים מתוך שמונים. התגובה היא שהעשרה הללו קיימים כלל, ושהיא ממשיכה ליצור את הסרטים המורכבים כשהיא לא חייבת.
מורשת
קידמן, שמונתה לעמיתת מסדר אוסטרליה בשנת 2006, זוכת אוסקר ופעמיים פרס אמי, והזוכה האוסטרלית הראשונה בפרס מפעל החיים של ה-AFI, בילתה ארבעה עשורים בסירוב להשתקע בפרסונה אחת. "אני עדיין ניגשת למשחק", אמרה לאחר כמעט ארבעים שנה, "כאילו בדיוק יצאתי מבית הספר למשחק". הדבר השימושי ביותר שבנתה עשוי להיות חברת ההפקה שמאפשרת לסרטים מורכבים של אחרים לצאת אל הפועל.