ניקולה קביבו
ניקולה קביבו (Nicola Cabibbo; 10 באפריל 1935 – 16 באוגוסט 2010) היה פיזיקאי איטלקי הידוע בעיקר בזכות עבודתו על הכוח הגרעיני החלש, ובפרט הצגת זווית קביבו. הוא התעניין במדע מגיל צעיר ולמד פיזיקה באוניברסיטת סאפיינצה ברומא, וסיים את לימודיו ב-1958 עם תזה שהושלמה תחת ברונו טושק.
חיים מוקדמים וחינוך
ניקולה קביבו נולד ב-10 באפריל 1935 ברומא, איטליה, להורים מסיציליה; אביו, עמנואלה, היה עורך דין ואמו הייתה עקרת בית. הוא התעניין במתמטיקה, פיזיקה ואסטרונומיה מגיל צעיר ובנה מכשירי רדיו בעצמו. למרות שגדל במהלך מלחמת העולם השנייה, לימודיו בבית הספר היסודי נמשכו ללא הפרעה, ולאחר מכן למד בתיכון ליצ'או טורקואטו טאסו (Liceo Torquato Tasso). שם, ספר לימוד שכותרתו 'מהי מתמטיקה?' עורר את התעניינותו של קביבו בלימודים מדעיים.
לאחר סיום המלחמה, קביבו פיתח עניין גם בספרות אמריקאית ולעיתים קרובות פקד את ספריית שגרירות ארצות הברית כדי לקרוא ולשאול ספרים. הסופרים האהובים עליו היו ארנסט המינגוויי, תיאודור דרייזר והרמן מלוויל, אך הוא נהנה גם ממדע בדיוני ומספרים על משלחות לאזור הארקטי.
קביבו נרשם לאוניברסיטת סאפיינצה ברומא ב-1952 וסיים תואר בפיזיקה ב-1958. התזה שלו, שהתמקדה באינטראקציות חלשות ובדעיכת מיואונים, הושלמה בהנחייתו של ברונו טושק ונעשתה בשיתוף פעולה עם הסטודנטים פרנצ'סקו קלוגרו ופאולו גידוני.
קריירה
לאחר סיום לימודיו, החל קביבו לעבוד במחלקה הרומאית של המכון הלאומי לפיזיקה גרעינית (Istituto Nazionale di Fisica Nucleare). שנתיים לאחר מכן, ב-1960, הוא נשכר במעבדות הלאומיות של פרסקאטי (Laboratori Nazionali di Frascati), והפך לפיזיקאי התאורטי הראשון שהוצב שם.
בשנת 1963, בזמן שעבד ב-CERN, מצא קביבו את הפתרון לחידת הדעיכות החלשות של חלקיקים מוזרים, וניסח את מה שנודע כאוניברסליות קביבו. בשנת 1967 התיישב ניקולה חזרה ברומא, שם לימד פיזיקה תאורטית והקים בית ספר גדול. הוא היה נשיא ה-INFN מ-1983 עד 1992, תקופה שבה נחנכה מעבדת גראן סאסו. הוא היה גם נשיא סוכנות האנרגיה האיטלקית, ENEA, מ-1993 עד 1998, וכיהן כנשיא האקדמיה האפיפיורית למדעים מ-1993 ועד מותו. בשנת 2004 בילה קביבו שנה ב-CERN כפרופסור אורח, והצטרף לשיתוף הפעולה NA48/2.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מחקר
עבודתו העיקרית של קביבו על האינטראקציה החלשה נבעה מהצורך להסביר שתי תופעות שנצפו:
- המעברים בין קווארקים למעלה ולמטה, בין אלקטרונים לנייטרינו אלקטרוני, ובין מיואונים לנייטרינו מיואוני היו בעלי סבירות דומה להתרחש (אמפליטודות דומות); ו-
- המעברים עם שינוי במוזרות היו בעלי אמפליטודות השוות לרבע מאלו ללא שינוי במוזרות.
קביבו התייחס לנושאים אלו, בעקבות מארי גל-מאן ומוריס לוי, על ידי פוסטולציה של אוניברסליות חלשה, הכוללת דמיון בעוצמת הצימוד של האינטראקציה החלשה בין דורות שונים של חלקיקים. הוא התייחס לנושא השני עם זווית ערבוב θC (הנקראת כיום זווית קביבו), בין הקווארקים למטה ומוזר. מדידות מודרניות מראות כי θC = 13.04°.
הוא זכה בפרס לפיזיקת חלקיקים באנרגיה גבוהה של החברה הפיזיקלית האירופית בשנת 1991, "על תאוריית האינטראקציות החלשות שהובילה למושג של ערבוב קווארקים". לפני גילוי הדור השלישי של הקווארקים, עבודה זו הורחבה על ידי מקוטו קוביאשי וטושיחידה מסקאווה למטריצת קביבו-קוביאשי-מסקאווה. בשנת 2008, קוביאשי ומסקאווה חלקו מחצית מפרס נובל לפיזיקה על עבודתם. פיזיקאים מסוימים חשו מרירות מכך שוועדת פרס נובל לא תגמלה את קביבו על חלקו החיוני. כשנשאל על תגובתו לפרס, העדיף קביבו לא להגיב. עם זאת, לפי מקורות קרובים אליו, הוא היה ממורמר.
מאוחר יותר, חקר קביבו יישומים של מחשבי-על לטיפול בבעיות בפיזיקה מודרנית עם הניסויים APE 100 ו-APE 1000.
קביבו תמך בניסיונות לשקם את הפילוסוף האיטלקי שהוצא להורג ג'ורדנו ברונו, תוך ציטוט ההתנצלויות על גלילאו גליליי כמודל אפשרי לתיקון העוולות ההיסטוריות שנעשו על ידי הכנסייה.
לאחר מותו ב-2011, העניק לו מכון פרנקלין את מדליית בנג'מין פרנקלין בפיזיקה.
חיים אישיים ומוות
בשנת 1962 נישא קביבו לפאולה יאנדולו, שהפכה לפרופסור לספרות צפון אמריקה באוניברסיטת סלרנו ולאחר מכן לספרות אמריקאית באוניברסיטת סאפיינצה ברומא. לזוג נולד בן, אנדראה, שנולד ב-1966 והוא ביולוג מולקולרי. קביבו מת ב-16 באוגוסט 2010 בבית החולים פאטבנפרטלי ברומא, בגיל 75, לאחר שאושפז עקב אי-ספיקה נשימתית. הוא סבל מגידול במשך מספר שנים.