ניקולה לאוד: מהגמר של ילדת הפלא ועד לכיסא המגישה
בשנת 2008, הנערה בת ה-15 שפעם זכתה בתואר "המוזיקאי הצעיר של ה-BBC" (BBC Young Musician of the Year), חזרה לאותה תחרות בקארדיף – הפעם כשהיא אוחזת במיקרופון ולא בכינור, ומנחה לצד אחרים את גמר הקונצ'רטו שבו ניצחה שמונה-עשרה שנים קודם לכן. מעטים הזוכים בתחרות נוער ממשיכים לספר את ההיסטוריה שלה מהצד השני של המצלמה.
התחלה בלונדון
ניקולה לאוד נולדה בשנת 1975 בלונדון. בשנת 1990, בהיותה בת 15 בלבד, היא זכתה בתחרות "המוזיקאי הצעיר של ה-BBC" בכינור, והצטרפה לשושלת מצומצמת של נגני כלי קשת בריטים שזכו לחשיפה לאומית בעודם בבית הספר. הניצחון הציב אותה, בגיל שבו רוב בני גילה ניגשו למבחני דמה, מול קהל טלוויזיוני כסולנית בשלה.
פאוק, ג'וליארד ועיצובה של כנרת
ההכשרה הטכנית והמוזיקלית של לאוד עברה דרך שניים מהשמות המכובדים ביותר בהוראת כלי קשת בינלאומית. היא למדה באקדמיה המלכותית למוזיקה (Royal Academy of Music) בלונדון אצל הכנר יליד הונגריה ג'רג' פאוק (György Pauk), מגדולי הפדגוגים בדורו, לפני שחצתה את האוקיינוס כדי להמשיך את לימודיה בבית הספר ג'וליארד (Juilliard School) בניו יורק, שם עבדה עם הכנר הטייוואני-אמריקאי צ'ו-ליאנג לין (Cho-Liang Lin). השילוב בין יסודות של קונסרבטוריון לונדוני לבין ליטוש בג'וליארד העניק ללאוד רקע מקצועי שהציב אותה בשורה הראשונה של נגני כלי קשת צעירים בעולם, גם בעת שנותרה מזוהה עם התחרות הבריטית שפרסמה אותה לראשונה.
הערכתו של פאוק לתלמידתו נותרה כאחת העדויות הישירות הבודדות שנרשמו: הוא תיאר אותה כ"מוזיקלית מאוד, בעלת כישרון ונוכחות פנטסטיים – אחת הכנרות הבריטיות המוכשרות ביותר שפגשתי מעודי". דברים אלו, שנאמרו על ידי מורה שעיצב דורות של כנרים, נשאו משקל רב בתחום שבו שבחים כאלה ניתנים לעיתים רחוקות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בשנת 2003, האקדמיה המלכותית למוזיקה העניקה לה את תואר ה-ARAM – עמיתת האקדמיה המלכותית למוזיקה – ובכך מיסדה את הקשר של המוסד לסטודנטית לשעבר שכבר בנתה לעצמה פרופיל ציבורי הרחק מעבר לכותלי האקדמיה.
סולנית, נגנית מוזיקה קאמרית ומופע משלה
הקריירה של לאוד לאחר שנות ג'וליארד עקבה אחר המסלול המקובל של סולנית בריטית צעירה: הופעות עם תזמורות מרכזיות בבריטניה, הופעות במוזיקה קאמרית ומוניטין של פרשנית ולא רק של זוכת תחרות. אך בשנת 2001 היא חרגה לחלוטין מהתבנית הזו, כשיצרה והופיעה במופע יחיד ששילב רפרטואר קלאסי עם ג'אז ומוזיקה לסרטים – שילוב יוצא דופן לנגנית שהוכשרה במסורת הקונסרבטוריון הקפדנית של פאוק ולין. המופע סימן מקרה נדיר של זוכת תחרות שהפכה לסולנית קלאסית ובוחרת במכוון לבנות מופע חוצה ז'אנרים במקום להסתפק במסלול הסטנדרטי של תזמורות ורסיטלים שרוב זוכי "המוזיקאי הצעיר" הולכים בו.
מאחורי המיקרופון
משנת 2008 ואילך, הפרופיל הציבורי של לאוד עבר לכיוון שידורי הטלוויזיה. היא החלה להגיש עבור ה-BBC באותה שנה, כשהבולטת שבהופעותיה הייתה הנחיה משותפת של גמר הקונצ'רטו בתחרות "המוזיקאי הצעיר של ה-BBC" בקארדיף – אותו אירוע, כמעט שני עשורים לאחר מכן, שהפך אותה לדמות ציבורית בנערותה. היא הופיעה גם בסרט תיעודי שציין שלושים שנה לתחרות, מה שהעניק לה נקודת מבט כפולה ונדירה כזוכת עבר וכמתעדת של היסטוריית התחרות. באותה שנה היא סיפקה פרשנות לתחרות "המוזיקאים הצעירים של האירוויזיון" (Eurovision Young Musicians) ב-BBC Four, ובכך הרחיבה את תפקידה כמשדרת מהתחרות המקומית למקבילתה הבינלאומית.
המסלול הזה אינו שגרתי בקרב זוכי "המוזיקאי הצעיר של ה-BBC": במקום להישאר סולנית מופיעה בלבד, לאוד הפכה לאחד הקולות המוסדיים של התחרות, כמי שסומכים עליה שתספר ותיתן הקשר להישגים של הדור הבא של ילדי הפלא שצעדו באותה דרך שבה היא צעדה ב-1990.
חיים אישיים
בשנת 2012 נישאה לאוד לרופרט אלאסון (Rupert Allason), חבר פרלמנט לשעבר הידוע יותר כמחבר ספרי ריגול תחת שם העט נייג'ל ווסט (Nigel West). הנישואים חיברו בין כנרת שגדלה בתוך מערכת הקונסרבטוריונים לבין דמות ציבורית מתחום שונה לחלוטין בחיים הציבוריים הבריטיים – פוליטיקה וכתיבת מודיעין ולא מוזיקה.
מדוע ניקולה מכונה גאונה
המילה "גאון" יושבת בקושי על הרקורד של לאוד, והחומרים הזמינים אינם מראים שמישהו השתמש בה לגביה באופן ישיר. מה שהמורה שלה פאוק אמר – שהיא ניחנה ב"כישרון ונוכחות פנטסטיים" ודורגה בין הכנרות הבריטיות המוכשרות ביותר שפגש – מתאר משהו הקרוב יותר למיומנות יוצאת דופן ושליטה בימתית מאשר למקוריות אינטלקטואלית גולמית: שנים של משמעת פיזית הנדרשת כדי לנצח בתחרות לאומית בגיל 15, ששוכללו עוד יותר תחת שניים מהמשטרים הפדגוגיים התובעניים ביותר בעולם הכינור. הטיעון הכנה נגד התווית "גאונה" הוא פשוט – זכייה בתחרות נוער, מרשימה ככל שתהיה, היא מדד לווירטואוזיות מוכנה בתוך רפרטואר קבוע ושיפוט של פאנל, ולא עדות לסוג של פריצת דרך יצירתית ייחודית שהמילה בדרך כלל מרמזת עליה. מה שיוצא דופן אצל לאוד הוא פחות כל טענה לגאונות ויותר המסלול: זוכת פרס בנערותה שהמשיכה להמציא מחדש את הקשר שלה לאותו מוסד, ובסופו של דבר סיפרה את ההיסטוריה שלו במקום פשוט להרחיב את מקומה בתוכו.
מורשת
משמעותה המתמשכת של לאוד עשויה להיות פחות בדיסקוגרפיה או בהיסטוריית הקונצרטים שלה ויותר במערכה השנייה הלא שגרתית שבנתה: זוכת "המוזיקאי הצעיר" שהפכה לאחת ממספרות הסיפורים של התחרות עצמה, תוך שהיא מגשרת בין שידור ה-1990 שהפך אותה למפורסמת לבין הסרט התיעודי לציון 30 שנה שהביט לאחור על כך.