ניקול דייוויד: תשע שנים בראש העולם
בספטמבר 2015, דירוג הסקווש העולמי לנשים השתנה בפסגה בפעם הראשונה מזה מאה ושמונה חודשים רצופים. ניקול דייוויד מפננג החזיקה במקום הראשון ללא הפסקה אחת מאז ינואר 2006 — תשע שנים, דרך ארבע הגנות על תואר אליפות העולם, עונה ללא הפסד ורצף ניצחונות של חמישים ושישה משחקים — ונדרשה רנים אל ולילי ממצרים כדי לסיים זאת. דייוויד הודתה מאוחר יותר שקנה המידה של מה שעשתה נרשם רק לאחר שזה נגמר. "מעולם לא הבנתי את זה במלואו עד שכבר לא הייתי שם," אמרה.
משק בית בפננג של שחקני סקווש
ניקול אן דייוויד נולדה ב-26 באוגוסט 1983 בפננג, למשפחה שהפיקה שחקני סקווש כפי שמשפחות אחרות מפיקות רופאים. אמה, אן מארי דייוויד, הייתה מורה סינית-מלזית ממוצא הוקיין-האקה; אביה, דזמונד, מהנדס הודי-מלזי מרקע טמילי. שתי אחיותיה, ליאן ושריל, שיחקו את המשחק ברצינות. היא הרימה מחבט בגיל חמש.
היא הייתה גם, בכל קנה מידה, סטודנטית רצינית. בבתי הספר קונבנט גרין ליין בפננג היא קיבלה שבעה ציוני A בבחינות ה-PMR שלה ושבעה שוב ב-SPM — עובדה שכדאי להחזיק בה, כי הבחירה שעשתה אז הייתה לעזוב את המסלול הזה עבור ספורט שלא היה לו מעמד אולימפי, כספי פרסים מוגבלים וכמעט ללא תקדים מלזי ברמה העולמית.
אלופת העולם לנוער הצעירה ביותר
השיא לנוער הכריז עליה מוקדם. ב-1999, בגיל חמש עשרה, דייוויד הפכה לאישה הצעירה ביותר שזכתה אי פעם באליפות העולם לנוער. היא זכתה בה שוב ב-2001, אחת משחקניות בודדות שלקחו את התואר פעמיים. היא הפכה למקצוענית בשנת 2000 וזכתה בתואר ה-WISPA הראשון שלה בתוך חודש מלעשות זאת.
המעבר למשחק הבוגרים לא היה מיידי, וזה חלק מהסיפור. נדרש עד 2005 כדי שתזכה באליפות העולם בפעם הראשונה — וברגע שעשתה זאת, הספורט פחות או יותר היה שייך לה בעשור הבא.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שמונה תארים עולמיים
דייוויד זכתה באליפות העולם שמונה פעמים: 2005 ו-2006, אז חמש ברציפות מ-2008 עד 2012, ואז שוב ב-2014. אף שחקן, גבר או אישה, לא זכה בו שמונה פעמים לפני כן. היא הוסיפה חמישה תארי אליפות בריטניה, עשרה אליפויות הונג קונג ותשע אליפויות אישיות באסיה. הקריירה שלה הסתיימה עם שמונים ואחד תארים מקצועיים מתוך מאה ושניים גמרים, ו-567 ניצחונות מתוך 680 משחקים.
הרצף יוצא הדופן ביותר הגיע ב-2008, אז עברה את כל העונה ללא הפסד, זכתה בעשרה תארים והרכיבה רצף ניצחונות של חמישים ושישה משחקים שנמשך שבעה-עשר חודשים. בינואר 2006 היא הפכה למלזית הראשונה ולאישה האסייתית הראשונה שדורגה במקום הראשון בעולם; לאחר מכן נשארה בתוך חמשת הראשונים בעולם במשך 143 חודשים ללא הפסקה.
ברמה רב-ספורטיבית היא הייתה בלתי נלאית באותה מידה: חמש מדליות זהב במשחקי אסיה, שתי מדליות זהב במשחקי חבר העמים ושלוש מדליות זהב במשחקי העולם. ב-2021 משחקי העולם כינו אותה הספורטאית הגדולה ביותר בכל הזמנים בהצבעה ציבורית עולמית — פרס שמדד מסירות לא פחות מהישגים, אך שאף שחקן סקווש אחר לא התקרב לזכייה בו.
מדוע ניקול מכונה גאון
סקווש מתגמל סוג מסוים מאוד של אינטליגנציה וכדאי להיות מדויקים לגבי זו של דייוויד, כי המילה "גאון" המיושמת על ספורטאי היא בדרך כלל עצלנית. המשחק שלה לא היה משחק של כוח מכריע או של המנצח המרהיב. זה היה משחק של התשה שנבנה על תנועה וגיאומטריה: להגיע לכדור מוקדם מספיק כדי שכל חבטה תשוחק מתוך שיווי משקל, להחזיר את הכדור לאותה קומץ של מקומות בלתי ניתנים להתקפה — הפינות האחוריות, הניק, צמוד לקיר הצדדי — ולגרום ליריב, במהלך שעה, לפתור בעיה בלתי פתירה שוב ושוב עד שהם נשברים. זהו הישג פיזי בראש ובראשונה. הוא נשען על כיסוי מגרש, על התאוששות ל-T אחרי כל חבטה, ועל בסיס כושר שאפשר לה לשחק באותה צורה בדקה התשעים כמו בראשונה.
מה שמפריד את זה מכושר גרידא הוא הקריאה. שחקן סקווש חייב להחליט, בשבריר שנייה, איפה היריב נמצא, איפה הוא עומד להיות, ואיזו מתוך חמש חבטות זמינות משאירה אותם במצב הגרוע ביותר — בזמן ששני השחקנים תופסים את אותה קופסה קטנה והכדור יכול לנוע לכל אחד מארבעת הקירות. היתרון של דייוויד היה עקביות השיפוט הזה תחת עייפות: בחירת החבטה שנשארת נכונה כשהרגליים נגמרו. ההסבר שלה עצמה לשלטון של תשע השנים אינו טקטי אלא פסיכולוגי — היא תיארה את מוחה וגופה כמי ש"נלחמו כדי להישאר בשיא המשחק שלי במשך זמן כה רב" — והעמידות של קבלת ההחלטות שלה היא מה שהשיא באמת מודד.
טיעון הנגד הישר: זה לא אינטלקט במובן שהמילה נושאת בדרך כלל, ודייוויד מעולם לא טענה אחרת. זו תפיסה מאומנת ומשמעת עצמית קיצונית בספורט עם מאגר שחקני עילית קטן, ולדור המצרי שבסופו של דבר החליף אותה היה משחק התקפי יצירתי יותר משלה. מה שראוי למילה אינו הברקה בכל ראלי בודד. זה שהיא מצאה דרך להיות צודקת יותר פעמים מכל אחד אחר, במשך מאה ושמונה חודשים ברציפות, שזה דבר נדיר הרבה יותר מחבטה מרהיבה.
מעבר למגרש
דייוויד פרשה בפברואר 2019, מסיימת בסוף עונת ה-PSA 2018/19 בגיל שלושים וחמש. מנכ"ל ה-PSA אלכס גוף כינה אותה "ללא ספק אחת משחקניות הסקווש הגדולות בכל הזמנים." היא כבר הוכנסה להיכל התהילה של פדרציית הסקווש העולמית ב-2011 — בעודה בשיא הקריירה שלה — ונכנסה להיכל התהילה של ה-PSA ב-2024.
עבודתה לאחר הפרישה התנהלה לאורך שלושה קווים שהציבה בפרישתה: קידום המשחק ברחבי העולם עם ה-PSA, תמיכה במלזים צעירים דרך קרן ניקול דייוויד, ודיבור וכתיבה תחת הכותרת "טיפוח אמונה". האחרון שבהם חשוב לה ביותר. לאחר שבילתה קריירה בכך שאמרו לה שהספורט ששלטה בו הוא בלתי נראה, היא בילתה את פרישתה בטענה שילד מלזי עם מחבט יש לו לאן ללכת.
מורשת
מלזיה מעולם לא הפיקה מספר אחת בעולם בספורט גלובלי אישי לפני ניקול דייוויד, ואסיה מעולם לא הפיקה אחת בסקווש נשים. לאחר שקיבלה תואר דאטוק בבית ונבחרה לאקדמיית הספורט העולמית לוריוס בחוץ, היא הפכה ספורט מיעוט לקיבעון לאומי במשך עשור. הדבר השימושי ביותר בשיא שלה הוא מה שהוא מסרב לרומנטיזציה: שמונה תארים עולמיים ותשע שנים בפסגה נבנו על הגעה לכדור מוקדם, חבטתו למקום הנכון, ועשיית זאת שוב למחרת במשך שני עשורים.