תפקידו של ז'יגאן בדרמה משנת 1931 "הדרך לחיים" (Road to Life) ביסס את מיכאיל ז'ארוב (Mikhail Zharov) כנוכחות משמעותית בקולנוע הסובייטי המוקדם. באמצעות שילוב של נגינה בגיטרה, שירה ומבטא קולי מובחן, הוא הפך את דמות מנהיג הכנופיה לאב-טיפוס קולנועי נגיש שהדגים את הפוטנציאל הטכני של טכנולוגיית הקולנוע האודיו-ויזואלית המתהווה.
קריירה מוקדמת ויסודות תיאטרליים
נולד במוסקבה בשנת 1899, ז'ארוב התאמן תחת הבמאי תיאודור קומיסארז'בסקי (Theodore Komisarjevsky). הופעתו הקולנועית הראשונה התרחשה בפרויקט של יעקב פרוטאזאנוב (Yakov Protazanov) משנת 1924, "אליטה" (Aelita). הוא כונן שיתוף פעולה פורה עם פרוטאזאנוב, ועבד עמו על "האיש מהמסעדה" (The Man from the Restaurant) בשנת 1927 לצד מיכאיל צ'כוב (Mikhail Chekhov). בתקופה מעצבת זו, עבודתו הבימתית השתרעה על פני מוסדות אחדים, כולל תיאטרון מאיירהולד (Meyerhold State Theatre) בשנת 1921, התיאטרון האקדמי הממלכתי הרוסי לדרמה על שם קצ'אלוב (Kachalov State Academic Russian Bolshoi Drama Theatre) בשנת 1928, ושתי העסקאות נפרדות בתיאטרון הדרמה הרוסי הממלכתי של אזרבייג'ן בין השנים 1926 ל-1929.
מעבר לתיאטרון מאלי
בשנת 1931 הצטרף ז'ארוב לתיאטרון קאמרני (Kamerny Theatre) של אלכסנדר טאירוב (Alexander Tairov), ונשאר שם עד שנת 1938. מסלולו המקצועי השתנה משמעותית בשנת 1938 כאשר עבר לתיאטרון מאלי (Maly Theatre). הוא נותר קשור למוסד זה למשך שארית חייו. במהלך תקופתו במאלי, הוא התמקד ברפרטואר קלאסי והופיע בהפקות כגון "זאבים וכבשים", "רביזור", "לב אינו אבן" ו"הסערה".
שבחים קולנועיים ועבודה טלוויזיונית מאוחרת
הפילמוגרפיה של ז'ארוב כוללת גילומים היסטוריים מרכזיים, בעיקר דמות הנסיך מנשיקוב בסרטו של ולדימיר פטרוב (Vladimir Petrov) משנת 1937 "פיוטר הגדול" (Peter the Great) ודמות מליוטי סקוראטוב בהפקתו של סרגיי אייזנשטיין (Sergei Eisenstein) משנת 1945, "איוואן האיום" (Ivan the Terrible). בשלב מאוחר בקריירה שלו, הוא זכה להצלחה בטלוויזיה בתפקיד המיליציונר הכפרי אניסקין. דמות זו הופיעה ב"בלש הכפר" (The Village Detective) בשנת 1968, ולאחריו ב"אניסקין ופנטומאס" בשנת 1974 וב"אניסקין שוב" בשנת 1978.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אותות כבוד ומורשת
לאורך הקריירה שלו, קיבל ז'ארוב עיטורי מדינה רבים. אלו כוללים את עיטור הדגל האדום של העמל בשנת 1938 וב-1949, את עיטור לנין בשנת 1967 וב-1974, ואת מדליית הזהב "הפטיש והמגל" בשנת 1974. הוא הוכרז כאמן העם של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית (RSFSR) בשנת 1944. הוא גם החזיק בחברות באיגוד הקולנוענים של ברית המועצות ובקולקטיב התיאטרוני "בלו בלואוז" (Blue Blouse). ז'ארוב נפטר במוסקבה ב-15 בדצמבר 1981, ונטמן בבית העלמין נובודוויצ'יה.
עובדות מהירות
- נולד: 1899, מוסקבה - נפטר: 1981, מוסקבה - שיוך תיאטרלי עיקרי: תיאטרון מאלי (מ-1938) - פרס סטלין הממלכתי, דרגה 1: 1941 - אמן העם של ה-RSFSR: 1944 - גיבור העמל הסוציאליסטי (1974): הוענק עם מדליית הזהב "הפטיש והמגל" - מקום קבורה: בית העלמין נובודוויצ'יה - תפקיד טלוויזיוני בולט: אניסקין
שאלות נפוצות של קוראים
### מה היה התפקיד הפופולרי ביותר של ז'ארוב בשלב המאוחר של הקריירה שלו?
התפקיד הפופולרי ביותר שלו היה דמותו של אניסקין, מיליציונר כפרי משעשע ושנון בסדרת הטלוויזיה "בלש הכפר", "אניסקין ופנטומאס" ו"אניסקין שוב".
### היכן קבור מיכאיל ז'ארוב?
הוא קבור בבית העלמין נובודוויצ'יה במוסקבה.