מיכאל ווסקרנסקי

מיכאל ווסקרנסקי (Mikhail Voskresensky): מצפונו של קונסרבטוריון

בגיל שמונים ושש, עם קריירה שנבנתה לאורך שישה עשורים בתוך קונסרבטוריון מוסקבה (Moscow Conservatory), עזב מיכאל ווסקרנסקי (Mikhail Voskresensky) את רוסיה בשנת 2022 במחאה על הפלישה לאוקראינה – ארץ הולדתה שלו. זו הייתה חתימה מאוחרת ומחודדת לחיים שהושקעו בהעמדת כמה מתלמידי הפصנתר המעוטרים ביותר בתקופה הסובייטית והרוסית שלאחר המלחמה.

נולד באוקראינה, התחנך במוסקבה

ווסקרנסקי (Voskresensky) נולד ב-25 ביוני 1935 בברדיאנס (Berdiansk), במה שהיה אז הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, וגדל بترבות המוזיקלית הסובייטית ששלטה בעידן סטלין. הוא למד בקונסרבטוריון של מוסקבה, וסיים את לימודיו בשנת 1958 תחת שושלת בעלת ייחוס רציני: איליה קליאצ'קו (Ilya Klyachko), בוריס זמליאנסקי (Boris Zemliansky), יעקב מילשטיין (Yakov Milstein), והחשוב מכולם – לב אובורין (Lev Oborin), הפסנתרן שזכה בתחרות הפסנתר הבינלאומית הראשונה על שם שופן ב-1927. הוא למד גם נגינה בעוגב אצל ליאוניד רויזמן (Leonid Roizman), מה שהעניק לו בסיס בכלי שדרישותיו הקונטרפונקטיות עיצבו את גישתו למקלדת באופן רחב יותר.

קריירת תחרויות בינלאומית

עוד בטרם סיים את לימודיו הרשמיים, צבר ווסקרנסקי (Voskresensky) רקורד בתחרויות בינלאומיות שמעט פסנתרנים מבני דורו יכלו להשתוות לו. ב-1956 זכה בפרס בתחרות הבינלאומית ע שם שומאן בברלין. בשנה שלאחר מכן, ב-1957, ביצע את הבכורה האירופית של קונצ'רטו הפסנתר השני של שוסטקוביץ' בפסטיבל האביב של פראג וזכה בפרס בתחרות בינלאומית בריו דה ז'ירויירו – תפוצה גיאוגרפית יוצאת דופן עבור פסנתרן שהוכשר בברית המועצות בתקופת המלחמה הקרה. ב-1958 הוסיף פרס בתחרות הבינלאומית ע שם ג'ורג' אנסקו בבוקרשט, וב-1962 פרס בסבב החנוכה של תחרות הפסנתר הבינלאומית ע שם ואן קלייברן בפורט וורת', טקסס – תחרות הקרויה על שם הפסנתרן האמריקאי שניצחונו שלו במוסקבה שנים מספר קודם לכן המיס בקיצור את היחסים התרבותיים של המלחמה הקרה.

קבלת פנים ביקורתית בחו"ל

מבקרים מחוץ לברית המועצות הגיבו לנגינתו של ווסקרנסקי (Voskresensky) בשבחים שבדרך כלל שמורים לווירטואוזים מבוססים ולא לחדשים בסבב התחרויות. כתב העת הפולני Ruch muzyczny כתב כי "הפסנתרן יורד אל המעמקים הגדולים של המוזיקה. נגינתו פואטית... יש בה איכות פיליגרנית במקומות הנכונים". העיתון הברזילאי Correio Paolistano כינה אותו "פסנתרן אמיץ ועוצמתי", והוסיף כי "נגינתו ספוגה רגש רב וצלילו מלודי, צלול וטהור כגביש". העקביות של שבחים אלו, מצד מבקרים שכתבו בארצות שונות ובשפות שונות לאורך עשורים שונים בקריירה שלו, מעידה על סגנון המוכר בזכות עצמו ולא דרך פריזמה של ייצוא תרבותי סובייטי.

THE FREE TEST
How high is yours?

Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.

Take the IQ test →

הכרה ממלכתית

מעמדו של ווסקרנסקי (Voskresensky) בתוך הממסד המוזיקלי הסובייטי ולאחר מכן הרוסי עוגן רשמית פעמיים: הוא מונה לאמן מצטיין של רוסיה ב-1966, והועלה לדרגת אמן העם של רוסיה ב-1989, אחד הכבודים הגבוהים ביותר שהעניקה המדינה לאמנים מבצעים. תארים אלו שיקפו לא רק הופעות אלא עשורים של שירות מוסדי, בעיקר כפרופסור בקונסרבטוריון של מוסקבה, שם ביסס את המוניטין שלו פחות כווירטואוז נודד ויותר כיוצר וירטואוזים.

מורה שתלמידיו זכו ב-126 פרסים

מדד ההגדרה של הקריירה של ווסקרנסקי (Voskresensky) אולי אינו שיאי הרסיטלים שלו כלל, אלא הר코드 של התלמידים שהכשיר: 126 פרסים בינלאומיים, כולל 55 מדליות זהב, שבהם זכו פסנתרנים שעברו בסטודיו שלו. זו אינה התפארות שקל לשכפל; היא מייצגת מתודה פדגוגית הניתנת לשחזור לאורך דורות של תלמידים ולא כישרון וירטואוזי יחיד שאינו ניתן להעברה. טווח ההוראה שלו השתרע מעבר למוסקבה – מ-2001 עד 2004 לימד בבית הספר למוזיקה טוהו גאוקואן בטוקיו, כשהוא מייצא את המתודה שלו למסורת קונסרבטוריון יפנית שהייתה ידועה ממילא בקפדנות שלה. הוא שימש גם כחבר חבר שופטים בתחרות הבינלאומית ע שם צ'ייקובסקי ב-2007 וב-2011, מה שהציב אותו בצד השני של שולחן השיפוט לעומת המתחרים הצעירים שהיה פעם.

מורשת הקלטות מאוחרת

ווסקרנסקי (Voskresensky) הקליט יותר מחמישים תקליטורים לאורך הקריירה שלו ובשנת 2010 השלים מחזור הקלטות מלא של כל 27 קונצ'רטי הפסנתר של מוצרט – מפעל בקנה מידה משמעותי לכל פסנתרן, קל וחומר למי ששקוע היטב בשנות השבעים לחייו. ממשלת העיר מוסקבה הכירה בפרויקט בשנה שלאחר מכן באמצעות פרס משלה. הוא הופיע לאורך הקריירה שלו עם תזמורות מרכזיות תחת ניצוחם של מנצחים כולל שארל דיטואה (Charles Dutoit) וולדימיר אשכנזי (Vladimir Ashkenazy), כשהוא מנהל קריירת הופעות פעילה במקביל לעשונות ההוראה שלו.

היציאה ב-2022

בשנת 2022, בגיל שמונים ושש, עזב ווסקרנסקי (Voskresensky) את רוסיה לארצות הברית, צעד שהוגדר במפורש כמחאה נגד הפלישה של רוסיה לאוקראינה – ארץ הולדתה שלו בברדיאנס. עבור מוזיקאי שכל חייו המוסדיים נבנו בתוך מבנים ממלכתיים סובייטיים ולאחר מכן רוסיים, ושזכה לכבוד עם התארים האמנותיים הגבוהים ביותר של המדינה, נשאה העזיבה משקל מעבר להגירה רגילה: היה זה ניתוק פומבי, מאוחר בחיים, עם הממשלה שהעלתה אותו.

מדוע מיכאל מכונה גאון

טענתו של ווסקרנסקי (Voskresensky) למילה זו נחה פחות על ברק ויותר על העברה: גאונות פדגוגית הניתנת למדידה ב-126 הפרסים הבינלאומיים וב-55 מדליות הזהב שבהן זכו תלמידים שעברו בסטודיו שלו, הישג הדורש לא רק וירטואוזיות אישית אלא את היכולת הנדירה יותר לאבחן ולתקן את מה שלוקה בחסר בנגינה של אדם אחר, שוב ושוב, عبر דורות וגבולות לאומיים. תעודות הביצוע שלו עצמו – פרסי תחרויות בארבע יבשות בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20, שבחים מצד מבקרים בפולין ובברזיל כאחד, מחזור קונצ'רטו של מוצרט שהושלם בגיל שבעים וחמש – תומכות בטענה שמתנת ההוראה צמחה משליטה ביצועית אמיתית ולא מתאוריה בלבד. המורכבות הכנה היא שרוב מה שמגדיר אותו הוא מלאכה ועבודה מוסדית במשך שישה עשורים – זכיות בתחרויות, תוארי מדינה, הקלטות, ועל הכל שעות הוראה – ולא תובנה יחידה וסנוורת; "גאון" מתאר כאן שליטה מצטברת בהעברה בדיוק כמו כל ניצוץ מולד.

מורשת

מורשתו של ווסקרנסקי (Voskresensky) עוברת דרך שני ערוצים שלפעמים רחוקות מתיישבים בכזות נקייה: דיסקוגרפיה אישית ורקורד תחרויות ניכרים, ושושלת הוראה האחראית ליותר ממאה זוכים בפרסים בינלאומיים. עזיבתו את רוסיה ב-2022 הוסיפה פרק אחרון ולא מתוכנן למורשת זו – תזכורת לכך שגם אבן פינה שחייו נבנו כמעט במלואם בתוך מוסדות ממלכתיים סובייטיים ורוסיים עדיין יכולה לבחור, בקצה הקריירה הארוכה, לשרטט קו פומבי.