מיכאיל פרדקוב: ראש הממשלה של הפשרה שהפך לראש הביון של רוסיה
בספטמבר 2007 העביר ולדימיר פוטין את מיכאיל פרדקוב מראשות ממשלת רוסיה לראשות שירות הביון החוץ שלה – הורדה בדרגה שנראתה, על הנייר, כקידום. מעטים הפקידים הרוסים שאיישו את שני התפקידים, ופחות מכך עשו זאת בשקט כמו פרדקוב, ביורוקרט סחר בקריירה שהמיומנות המגדירה שלו הייתה לעולם לא להיות במרכז הסיפור.
קריירה שנבנתה בסחר חוץ
פרדקוב נולד ב-1 בספטמבר 1950, ביישוב קורומוץ' באזור סמרה שברוסיה, למשפחה יהודית. הוא הוכשר כמהנדס מכונות במכון למכונות-כלים במוסקבה, וסיים בהצטיינות ב-1972, ולאחר מכן הוסיף תואר שני מהאקדמיה לסחר חוץ של ברית המועצות ב-1981. הקריירה המוקדמת שלו עברה דרך מנגנוני המסחר הסובייטיים ולא דרך הפוליטיקה שלהם: הצבה כמהנדס-מתורגמן בשגרירות הסובייטית בהודו מ-1973 עד 1975, ולאחר מכן כמעט עשור ב-Tyazpromexport, מפעל סחר חוץ ממשלתי. כאשר ברית המועצות קרסה, המומחיות של פרדקוב ביחסים כלכליים זרים הפכה לחוט המקשר בסדרה של משרדים – סגן שר, לאחר מכן סגן שר ראשון, ועד 1997, שר ליחסים כלכליים זרים ומסחר. הוא ייצג את רוסיה בשיחות GATT בז'נבה ב-1991 וניהל משא ומתן כשליח רוסיה לאיחוד האירופי בבריסל.
אתנחתת משטרת המס
בשנת 2001 ביצע פרדקוב סטייה יוצאת דופן, והפך למנהל שירות משטרת המס הפדרלית של רוסיה – תפקיד שהעמיד אותו באחריות על רדיפת פשעים פיננסיים במקום ניהול משא ומתן על תנאי סחר. זה היה סימן לאמון שרכש במעגל הפנימי של פוטין: טכנוקרטי, דיסקרטי, ומוכן לקחת על עצמו עבודת אכיפה מבלי לטפח פרופיל ציבורי משלו.
ראש הממשלה המקרי
במרץ 2004 מינה פוטין את פרדקוב לראש ממשלה, והבחירה הדהימה את המעמד הפוליטי במוסקבה בדיוק בגלל שפרדקוב היה כל כך לא מוכר לו. הוא אושר על ידי הדומה הממלכתית והקים את הקבינט הראשון שלו, ולאחר מכן הקים שני לאחר בחירתו מחדש של פוטין, כשהוא מכהן ברציפות ממרץ 2004 עד ספטמבר 2007. Russiapedia, פרויקט הביוגרפיות של רשת RT המקושרת לקרמלין, מתעד את השיפוט העכשווי על כהונתו בבוטות: משקיפים כינו אותו "ראש הממשלה חסר הצבע וחסר ההשפעה ביותר ברוסיה מאז 1991", "ביורוקרט קלאסי בסגנון סובייטי" שהיה "זהיר והססני" ונטה לדחות החלטות במקום להוביל אותן. ממשלתו חפפה למחירי נפט גבוהים והכנסות ריאליות עולות, הישגים שפוטין ייחס מאוחר יותר לממשל של פרדקוב, אך הערכות עצמאיות מייחסות את הצמיחה בעיקר לשווקי הסחורות ולא ליוזמות רפורמה מהקבינט עצמו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ממשלה שהתפטרה מעצמה
אם לכהונתו של פרדקוב הייתה הבחנה פרוצדורלית אחת, זו הייתה סיומה. הקבינט שלו הפך, בניסוח ששימש את הסיכום המאוחר של ממשלתו שלו, לממשלה הראשונה בהיסטוריה הרוסית שהתפטרה מרצונה לפי סעיף 117, חלק 1, של החוקה – פרישה לפני המעבר הנשיאותי של 2008 במקום פיטורים. זו הייתה יציאה דלת-דרמה הולמת לראש ממשלה שתכונתו המובהקת, לפי כמעט כל דיווח חיצוני, הייתה הימנעות מדרמה.
מהקבינט ל-SVR
המעבר של פרדקוב מראשות הממשלה לניהול שירות הביון החוץ (SVR) באוקטובר 2007 העלה את השאלה המתבקשת מה הכשיר שר סחר לנהל את סוכנות הביון החיצונית של רוסיה. הערכת Russiapedia היא שהמינוי "מרמז על קשרים מודיעיניים ארוכי שנים אפשריים ויישור קו עם בעלי הברית של מנגנון הביטחון של פוטין" – ההצבות בהודו ושנות משטרת המס הצטלבו באופן סביר עם מבני מודיעין סובייטיים ורוסיים, אם כי הפרטים מעולם לא פורסמו. מה שמתועד הוא אורך הכהונה: פרדקוב ניהל את ה-SVR במשך תשע שנים, מאוקטובר 2007 עד אוקטובר 2016, אחת התקופות הארוכות בראש זרוע הביון החוץ של רוסיה מאז קריסת ברית המועצות. תחת משמרתו, בשנת 2010, קצין מודיעין של ה-SVR ערק לארצות הברית, מבוכה שבכל זאת לא סיימה את כהונתו.
סנקציות ושנים מאוחרות
קרבתו של פרדקוב לממסד הביטחוני של פוטין משכה בסופו של דבר סנקציות מערביות: ארצות הברית הטילה עליו סנקציות באפריל 2018 והממלכה המאוחדת הלכה בעקבותיה ב-2022 לאחר הפלישה הרוסית המלאה לאוקראינה, שתיהן ציינו את תפקידו במנגנון הביטחון והמודיעין של המדינה. מאז ינואר 2017 הוא מנהל את המכון הרוסי למחקרים אסטרטגיים, מכון חשיבה המקושר למדינה, תפקיד שהשאיר אותו בתוך ממסד מדיניות החוץ של רוסיה ללא תיק ביטחוני רשמי.
מדוע מיכאיל מכונה גאון
כמעט אף מקור, רוסי או מערבי, לא מיישם את המילה "גאון" על מיכאיל פרדקוב, והטיעון להכללתו בחברה זו חייב להיעשות בכנות ולא בניפוח. מה שהיה לפרדקוב לא היה גאונות גלויה אלא מיומנות ביורוקרטית נדירה: היכולת לזכות באמון בשני התפקידים הרגישים ביותר של המדינה הרוסית – ראש ממשלה וראש ביון חוץ – מבלי להפוך אי פעם למטרה, ליריב או לכותרת. פסק הדין של Russiapedia עצמה מכנה אותו "חסר צבע" ו"חסר השפעה", וזו אינה הסתייגות קלה; זה קרוב לעובדה המרכזית בקריירה הציבורית שלו. כהונתו לא הניבה רפורמה מרכזית הקשורה ליוזמתו האישית, והצמיחה הכלכלית של שנות כהונתו מיוחסת על ידי רוב האנליסטים העצמאיים למחירי הנפט ולא למדיניות. המיומנות המוצגת, אם היא בכלל מיומנות, היא מחיקה עצמית פוליטית שהועלתה לדרגת אסטרטגיית הישרדות: לדעת בדיוק כמה יוזמה להפגין, כמה מעט תשומת לב למשוך, ואיך להפוך את עצמו לשימושי מספיק לשני מוסדות שונים מאוד – קבינט וסוכנות ביון – שאף אחד מהם לא נזקק אי פעם להדיח אותו. זוהי צורה של אינטליגנציה מוסדית, אך היא אינה הגאונות המצאתית או האנליטית שהמילה "גאון" מרמזת עליה בדרך כלל, ואף ביוגרף או בן זמנו לא טען אחרת. הכללתו של פרדקוב בכל פנתיאון של גאונות נשענת על הגדרה מחדש של המונח כדי להצביע על עמידות בתוך מערכת אטומה ולא על הישג בתוכה – הגדרה מחדש שהמקורות הזמינים כאן אינם תומכים בה.
מורשת
מורשתו של פרדקוב היא אדמיניסטרטיבית ולא אידיאולוגית: תשע שנים בניהול הביון החוץ הרוסי בתקופה שבה היחסים של מוסקבה עם המערב הידרדרו בחדות, ממוסגרים על ידי ראש ממשלה שנזכר בעיקר בשל חוסר התוכן הבלתי נשכח שלו. הוא נותר, נכון לשנת 2026, דמות נתונה בסנקציות בארה"ב ובבריטניה וקבוע במוסדות מדיניות החוץ המקושרים למדינה של רוסיה, לאחר שבילה יותר מחמישה עשורים במעבר בין ביורוקרטיה של סחר, אכיפת מס, הנהגת ממשלה ומודיעין – לעולם לא במרכז תשומת הלב, תמיד קרוב למרכז הכוח.