מייקל גוב: כדור ההריסה הרפורמיסטי
על דוכן נואמים ב-2013, אמר מייקל גוב לאולם של מורים שמערכת הבחינות של אנגליה הפכה ל"רכה" ותיבנה מחדש מהיסוד בין אם יאהבו זאת ובין אם לא; רבים לא אהבו, ואיגוד המורים הלאומי הצביע על אי-אמון בו בתוך שנה. שני עשורים לאחר מכן, לאחר שפוטר על ידי שלושה ראשי ממשלה שונים ולאחר שעזר לתכנן את עזיבתו של רביעי, החליף גוב את הקבינט בכיסא עורך ב"ספקטייטור" (The Spectator) – אותו מגזין שכתב עבורו כעיתונאי צעיר לפני שהפוליטיקה התערבה אי פעם.
מחדר החדשות באברדין לווסטמינסטר
גוב נולד באדינבורו ב-1967 ואומץ כתינוק על ידי זוג מאברדין; אביו ניהל עסק לעיבוד דגים ואמו עבדה כעוזרת מעבדה, מאוחר יותר בבית הספר לחרשים של העיר. הוא התחנך בבתי ספר ממלכתיים ועצמאיים בסקוטלנד לפני שלמד אנגלית בליידי מרגרט הול, אוקספורד, שם הפך לנשיא אוקספורד יוניון – אגודת הדיבייט שהזינה כל כך הרבה מבני דורו הפוליטי לפרלמנט. עיתונאות הגיעה קודם: התמחות ב"פרס אנד ג'ורנל" (The Press and Journal) באברדין, אז שמונה שנים ב"טיימס", עלייה מכותב מאמרי מערכת לעורך תגובות ועורך שבת, עם מעקפים לחקירת מה שכינה "שחיתות האיחוד האירופי בבריסל". הוא עמד בראש צוות החשיבה Policy Exchange, שמסמכי ביזור המשטרה שלו עוררו השוואות לניו יורק של רודי ג'וליאני, ועבד עם פרנסס לורנס, אלמנתו של המנהל שנרצח פיליפ לורנס, על קמפיין נגד פשעי רחוב שעזר להפיק איסור חקיקתי על מכירת סכיני קרב.
לתוך הממשלה
גוב נבחר לחבר פרלמנט שמרני עבור סארי הית' ב-2005, בילה חמש שנים כשר צללים לדיור, אז לילדים ובתי ספר, לפני שדיוויד קמרון הפך אותו לשר החינוך ב-2010. זה היה התפקיד שהגדיר אותו. הוא דחף להרחבה מהירה של אקדמיות ובתי ספר חופשיים, שכתב את תוכנית הלימודים הלאומית, ביטל את מודל עבודות הקורס הישן של ה-GCSE עבור בחינות סופיות קשות יותר, ובחר קרבות עם מה שכינה "הגוש" (the Blob) – איגודי המורים והממסד החינוכי שהוא האשים בהורדת סטנדרטים. הרפורמות היו אמיתיות ועמידות; כך גם התגובה הנגדית, וקמרון העביר אותו לתפקיד מצליף ראשי ב-2014, מה שנקרא באותה תקופה כהורדה בדרגה שנכפתה על ידי חוסר הפופולריות שלו בקרב מורים לקראת בחירות.
הוא חזר לקבינט כלורד צ'נסלור ושר המשפטים ב-2015. בשנה שלאחר מכן הוא כינס יחד את קמפיין ה-Vote Leave הרשמי לברקזיט לצד בוריס ג'ונסון, אז פוצץ את ירושת ההנהגה המשוערת על ידי הכרזה, ימים לפני ההצבעה, שג'ונסון אינו כשיר להיות ראש ממשלה ונכנס למרוץ בעצמו – מהלך שהרס את הסיכויים של שניהם ונתן לתרזה מיי להיכנס לדאונינג סטריט ללא התנגדות. מיי פיטרה אותו מהקבינט; שנתיים לאחר מכן היא החזירה אותו כשר לאיכות הסביבה, שם הוא רדף אחר אגנדת רווחת בעלי חיים ופלסטיק מקומית עם חלק מאותה אנרגיה רפורמיסטית שהפעיל על בתי ספר.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שנות ה"מתקן"
תחת ג'ונסון, גוב הפך לקנצלר דוכסות לנקסטר, למעשה המתקן של הממשלה למוכנות לברקזיט ומשרד הקבינט, אז שר "פילוס הפערים" (Levelling Up) תחת ג'ונסון, ואחרי פער קצר, רישי סונאק, שהחזיר אותו לתפקיד הדיור והקהילות באוקטובר 2022. זה היה גוב, שוב, שדחק בג'ונסון להתפטר בעיצומו של השערוריות של 2022 – וג'ונסון, שוב, פיטר אותו על כך, הפעם כראש ממשלה בדרכו החוצה. הדפוס עד אז היה בלתי ניתן לטעות: שלושה ראשי ממשלה פיטרו אותו, וגוב עזר לסיים את כהונתם של לפחות שניים.
הוא התמודד פעמיים על הנהגת השמרנים, ב-2016 וב-2019, וסיים שלישי בשתי הפעמים, ופעמיים נמנע ממנו התפקיד הבכיר על ידי עמיתים שחשדו באינסטינקט שלו למכת המוות. ביולי 2024 הוא פרש כחבר פרלמנט לאחר כמעט שני עשורים שייצג את סארי הית', ובאותו אוקטובר עבר לערוך את ה"ספקטייטור" תחת בעליו החדש, סר פול מרשל, כשהוא מחליף את פרייזר נלסון, שכינה אותו "עיתונאי מהשורה הראשונה שלקח מעקף לפוליטיקה". המוציא לאור פרדי סיירס תיאר אותו כמי שמביא "אהבה לספרים, פילוסופיה, אמנות, אופרה – וחוש הומור שובב" לתפקיד. סונאק העניק לו מאוחר יותר תואר אצולה ברשימת כבוד ההתפטרות שלו. גוב היה נשוי לעיתונאית שרה ויין, איתה יש לו שני ילדים; בני הזוג התגרשו ב-2021.
קריירה בפרובוקציה
מה שהבדיל את גוב מרוב שרי החינוך היה שהוא התייחס לתפקיד כאל טיעון אינטלקטואלי שיש לנצח בו ולא כמערכת שיש לנהל. הוא הגיע כשהוא מצטט את א.ד. הירש על אוריינות תרבותית ואת ההיסטוריה של המאה ה-20 של אריק הובסבאום, התעקש שתוכנית לימודים לאומית יכולה להיבנות על ידע תובעני ולא על "כישורים" מעורפלים, ולא נבוך לבחור קרבות עם גופים מקצועיים שהיו מדורגים מעליו במעמד מוסדי. מבקריו, כולל מורים ואקדמאים רבים, אמרו שזה הפך אותו לחובבן המייבא תיאוריה מעוכלת למחצה לכיתות ללא ראיות שזה יעבוד; מעריציו אמרו שזה הפך אותו לפוליטיקאי הנדיר שמוכן להוציא הון אמיתי על רעיון ולא על סקר.
מדוע מייקל מכונה גאון
"גאון" אינה המילה שהכי נפוץ להגיע אליה לגבי גוב – "פיקח", "מבריק", ו"האדם הפיקח ביותר במפלגה השמרנית" הם הביטויים שחוזרים על עצמם בפרופילים שלו, ואפילו אלה מגיעים מגודרים עם מחצית שנייה של המשפט על ההרס העצמי הפוליטי שלו. המקרה להבחנה אינטלקטואלית אמיתית נשען על הרגלים מתועדים ולא על תפוקה: שליטה עיתונאית בפרוזה אנגלית חדה מספיק כדי לשאת אותו מכתב מתמחה מחוזי לעורך מאמרי מערכת ב"טיימס" ובסופו של דבר לכיסא עורך מגזין לאומי; להט רפורמיסטי למדיניות חינוך שנבנה על קריאה רחבה ואמיתית בתיאוריית תוכניות לימודים ולא על דפי תדרוך מואצלים; ואינסטינקט טקטי – גלוי ב-2016 ושוב ב-2022 – לזיהוי הרגע המדויק שבו מנהיג הפך לפגיע, גם כשפריסת האינסטינקט הזה עלתה לו בשאיפותיו שלו. טיעון הנגד הכנה חזק לפחות באותה מידה: גוב מעולם לא הפיק גוף עבודה מלומד או יצירתי משלו, הרפורמות החתומות שלו נותרות שנויות במחלוקת על ידי אנשי המקצוע שהיו צריכים ליישם אותן, ואותה פיקחות טקטית שסיימה שתי כהונות ראש ממשלה גם סיימה פעמיים את הצעות המנהיגות שלו וגרמה לו להיות מפוטר שלוש פעמים. מה שהרשומות תומכות בו הוא פחות גאון יחיד ויותר מוח פוליטי חד וחסר מנוחה בצורה יוצאת דופן – נוח יותר עם רעיונות ופרוזה מאשר עם פוליטיקת הנאמנות הנדרשת כדי לתרגם פיקחות לכוח מתמשך.
מורשת
גוב עוזב את החיים הציבוריים הבריטיים, לעת עתה, כאחד הפוליטיקאים הבודדים בדורו שטביעות אצבעותיו נמצאות גם על תחום מדיניות פנים מרכזי – מערכת בתי הספר האנגלית שהוא בנה מחדש באופן משמעותי – וגם על שני השברים הפוליטיים הגדולים ביותר של התקופה, הצבעת הברקזיט ונפילתו של בוריס ג'ונסון. עריכת ה"ספקטייטור" מחזירה אותו למקצוע שבו התחיל, בוויכוח בדפוס ולא בקבינט, ושם, מציעים עמיתים, כישרונותיו היו המתאימים ביותר באופן טבעי לאורך כל הדרך.