מל גיבסון: הקולנוען שפוצץ את עצמו
בשנת 2004 סרט שדובר כולו בארמית, לטינית ועברית, ממומן אישית על ידי הבמאי שלו כי אף אולפן לא רצה לגעת בו, הכניס 611.9 מיליון דולר ברחבי העולם והפך לסרט בדירוג R המכניס ביותר ששוחרר אי פעם. שנתיים לפני כן, הבמאי שלו היה בין כוכבי הקולנוע הרווחיים ביותר בחיים. שנתיים אחריו, הוא נעצר בכביש החוף הפסיפי ואמר לשוטר שעצר אותו שיהודים הם "אחראים לכל המלחמות בעולם". כל זה הוא מל גיבסון, ואף דין וחשבון כנה לא יכול לשמור חצי אחד ולזרוק את השני.
מפיקסיל לסידני
מל קולם-סיל ג'רארד גיבסון היה השישי מבין אחד עשר ילדים שנולדו להאטון גיבסון, סופר, ואן פטרישיה ריילי. סבתו מצד אביו הייתה זמרת האופרה האוסטרלית אווה מילוט. כשהיה בן שתים עשרה עברה המשפחה לסידני, במימון הסדר פציעה של 145,000 דולר שאביו זכה בו נגד חברת הרכבות ניו יורק סנטרל ובתמריץ חלקי של שמירה על אחיו הבכור מפני גיוס לווייטנאם. הוא למד במכללה הקתולית סנט ליאו בווהרונגה, שקל את הכמורה והעיתונאות, ונרשם למכון הלאומי לאמנויות הדרמה של סידני על ידי אחותו. הוא סיים את לימודיו ב-1977; הפקות המכון, שבהן גילם את רומיאו מול ג'ודי דייוויס ואת טיטניה ב-חלום ליל קיץ ניסיוני, נזקפות לזכותו בריפוי ביישנות קיצונית.
מקס, גליפולי, ריגס
הוא קיבל 400 דולר עבור Summer City (1977) ו-9,000 דולר עבור מקס הזועם (1979) של ג'ורג' מילר, שהפך אותו לסנסציה לאומית. הוא זכה בפרסי השחקן הטוב ביותר של מכון הסרטים האוסטרלי עבור טים ואז עבור גליפולי (1981) של פיטר ויר, שמשך מוינסנט קנבי מה-ניו יורק טיימס את השורה: "אם הסרט הזה לא יהפוך את מר גיבסון לכוכב בינלאומי, אז שום דבר לא יהפוך." שנה לאחר מכן כתב קנבי שגיבסון "מזכיר את סטיב מקווין הצעיר... מה שזה לא יהיה [איכות כוכב], למר גיבסון יש את זה." מקס הזועם 2 היה הלהיט האמריקאי הגדול הראשון שלו; Beyond Thunderdome הביא את צ'ק המיליון דולר הראשון שלו. אז נשק קטלני (1987) ושלושה סרטי המשך הפכו אותו לכוכב האקשן ההוליוודי המובהק של תקופתו. שון קונרי הציע שיגלם את ג'יימס בונד הבא; גיבסון סירב, לפי הדיווחים מחשש לטייפקאסטינג.
המלט ואייקון
ב-1989 הקים את Icon Productions עם ברוס דייווי, בעיקר כדי לעשות את המלט (1990) של פרנקו זפירלי – כוכב אקשן שמכניס את עצמו בין איאן הולם, אלן בייטס ופול סקופילד. הערכתו של סקופילד שורדת כדבר המעניין ביותר שמישהו בתיאטרון אמר עליו: "לא סוג השחקן שהיית חושב שיעשה המלט אידיאלי, אבל הייתה לו יושרה ואינטליגנציה עצומות." השיא המסחרי הגיע בכל מקרה: כופר (1996), נקמה (1999), שיא של 25 מיליון דולר עבור הפטריוט (2000), מה נשים רוצות (2000), ו-סיינס (2002), הסרט המכניס ביותר בקריירת המשחק שלו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →לב אמיץ
בכורת הבימוי שלו הייתה האדם ללא פנים (1993). שנתיים לאחר מכן הפיק, ביים וכיכב ב-לב אמיץ, וזכה בפרסי האוסקר לסרט הטוב ביותר ולבמאי הטוב ביותר – רק השחקן השישי שהפך לקולנוען שזכה בפרס הבימוי – יחד עם גלובוס הזהב. רצף הקרב של גשר סטירלינג מצוטט באופן שגרתי בין סצנות הקרב המבוימות הטובות ביותר שצולמו אי פעם, והסרט נזקף לזכותו בהחייאת האפוס ההיסטורי. הוא גם משך ביקורת מ-GLAAD על תיאורו של נסיך ויילס כהומוסקסואל נשי, אישום שגיבסון דחה בטענה שגורלה של הדמות משקף מלך "פסיכופת" ולא את מיניותו.
הפסיון ואפוקליפטו
הפסיון של ישו (2004) היה, לפי כל היגיון מסחרי, בלתי ניתן להפצה: הצלפה של שעתיים עם כתוביות בשפות מתות, במימון עצמי. הוא הכניס 370.8 מיליון דולר בארצות הברית בלבד ושלוש מועמדויות לאוסקר. הליגה נגד השמצה האשימה את גיבסון באנטישמיות על תיאור קיפא והסנהדרין; קאתה פוליט כתבה ב-The Nation שהוא "הפר כמעט כל עיקרון" של הקריטריונים של הבישופים האמריקאים מ-1988 לתיאור יהודים במחזות פסיון. גיבסון אמר לדיאן סוייר ב-2006 שהוא מרגיש ש"זכויות האדם שלי הופרו" על ידי התגובה. אפוקליפטו (2006) חזר על הנוסחה ביוקטק מאיה עם צוות שחקנים ממוצא אינדיאני, והוא מסגר זאת כאזהרה: "אנשים חושבים שהאדם המודרני כל כך נאור, אבל אנחנו רגישים לאותם כוחות."
ההריסות
ב-28 ביולי 2006 הוא נעצר במאליבו על נהיגה בשכרות עם מכל פתוח. לפי Vanity Fair הוא אמר תחילה לשוטר "החיים שלי נגמרו. אני דפוק. רובין הולכת לעזוב אותי" – התפרצות שהמגזין קרא כניסיון להתאבדות על ידי שוטר – לפני הטירדה האנטישמית שתועדה בדוח המעצר. הוא טען שאין תחרות, התנצל, ואישר את דיוק הציטוטים לדיאן סוייר. ביולי 2010 צצו הקלטות של שיחות טלפון עם אוקסנה גריגורייבה המכילות איום גזעני ואיום לשרוף את ביתה; ויליאם מוריס אנדוור הפסיקו לעבוד איתו באותו יום. במרץ 2011 הוא טען שאין תחרות לעבירת סוללה ובהמשך הגיע להסדר עם גריגורייבה. הוא הוסר מ-בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק לאחר שצוות השחקנים וההפקה התנגדו. הגירושין שלו מרובין מור, שהושלמו בדצמבר 2011 ללא הסכם ממון, עלו לפי הדיווחים יותר מ-400 מיליון דולר.
החזרה החלה כשרוברט דאוני ג'וניור השתמש בנאום ב-2011 ב-American Cinematheque כדי להפציר בתעשייה לתת לו הזדמנות נוספת. הסרבן (2016), על הסרבן המצפוני דזמונד דוס, הוקרן בבכורה בוונציה, הכניס 164 מיליון דולר על רבע מזה, וזכה בשש מועמדויות לאוסקר כולל לבמאי הטוב ביותר. בינואר 2025 דונלד טראמפ מינה אותו ל"שגריר מיוחד להוליווד" לצד ג'ון ווייט וסילבסטר סטאלון; באותו חודש ביתו במאליבו נשרף בשריפת פאליסיידס.
מדוע מל מכונה גאון
הטענה הניתנת להגנה נוגעת לבימוי, לא למשחק, והיא צרה ואמיתית. לגיבסון יש כישרון יוצא דופן לבימוי סבל פיזי ואלימות המונית עם גיאוגרפיה קריאה ומשקל דתי – גשר סטירלינג, ההלקאה, מצוק אוקינאווה – ועצבים מסחריים כמעט פזיזים לחומר שכל אולפן שפט כבלתי ניתן למכירה. הוא מימן בעצמו פסיון ארמי עם כתוביות והפך אותו לסרט בדירוג R המכניס ביותר בהיסטוריה; הוא עקב אחריו עם סרט מרדף ביוקטק מאיה; הוא אז עשה סרט מלחמה פציפיסטי שהאקדמיה הציגה שש פעמים. בנובמבר 2016 כינה אותו המבקר מאט זולר סייץ "הקולנוען הדתי הבולט ביותר בארצות הברית", שזה כנראה התיאור ההוגן ביותר הקיים. האקדמיה העניקה לו את פרס הבמאי הטוב ביותר ב-1996 והציגה אותו שוב עשרים שנה לאחר מכן. פול סקופילד, מכל האנשים, ערב לאינטליגנציה שלו.
טיעון הנגד אינו רק ביוגרפי. הקנאות שמבקרים מצאו בהתנהגותו מוקמה גם בתוך העבודה – על ידי ה-ADL ב-הפסיון, על ידי GLAAD ב-לב אמיץ – מה שהופך את ההפרדה הרגילה של אמנות ואמן לקשה יותר כאן מאשר במקומות אחרים. תפוקת הבימוי שלו זעירה: שישה סרטים עלילתיים בשלושים ושתיים שנים. טווח המשחק שלו תמיד היה צר יותר מהכריזמה שלו, וזו הסיבה שקנבי הושיט יד לסטיב מקווין ולא לאוליבייה. ו"גאון" היא מילה שעושה הרבה עבודת הלבנה במקרה הספציפי הזה. הוא במאי אלימות אדיר עם תיאולוגיה קוהרנטית ומענישה, ואדם שאמר את מה שאמר ב-2006 וב-2010.
מורשת
סרטים שכיכב בהם או ביים הכניסו יותר מ-2.5 מיליארד דולר בארצות הברית בלבד. הוא בנה מחדש את גיבור האקשן בשנות ה-80, אז בנה מחדש את האפוס הדתי כמעט לבדו, אז הרס את מעמדו שלו פעמיים ובכל זאת התקבל מחדש. הדבר העמיד ביותר שהוא משאיר עשוי להיות ההוכחה שהגבולות המוסריים של התעשייה ניתנים למשא ומתן כאשר קולנוען עדיין יכול לפתוח סרט.