מרלי דיאס: רשימת קריאה שנכתבה מחדש
היא הייתה בת אחת עשרה, והיא משתממת. הספרים שבית הספר שלה דרש ממנה לקרוא עסקו בילדים לבנים ובכלבים שלהם, ואף אחד מהם לא כלל מישהי שנראתה כמוה. "לא ממש הייתה לי חופש לקרוא את מה שרציתי," אמרה לאמה. רוב הילדים עוצרים בתלונה. מרלי דיאס קבעה יעד, קראה לו בשם, ויצאה לאסוף אלף ספרים.
ילדים לבנים וכלבים
דיאס נולדה בפילדלפיה וגדלה בווסט אוריינג', ניו ג'רזי, ממוצא ימאי וקייפ ורדי. היא נקראה על שמו של בוב מארلي (Bob Marley) – ירושה של רגאיי עבור ילדה שעתידה לשלוח ספרים בחזרה לג'מייקה.
אמה היא ג'אניס ג'ונסון דיאס (Janice Johnson Dias), ממייסדות קרן הקהילה GrassROOTS, וההקשר המשפחתי חשוב לכל דיווח ישר על מה שבא אחר כך. כאשר בתה התלוננה על תכנית הלימודים, היא לא הציעה נחמה; היא שאלה מה מרלי מתכוונת לעשות בנידון. זהו סוג מסוים של הורות, והוא הפך תרעומת לקמפיין.
פי עשרה מן היעד
בנובמבר 2015, בכיתה ו', השיקה דיאס את #1000BlackGirlBooks. ההנחה הייתה פשוטה להפליא: לאסוף אלף ספרים שגיבורותיהן נערות שחורות ולתרום אותם לבתי ספר שלא היה בהם אף ספר כזה. המספר נבחר כך שיהיה בר-השגה וכדי שיישמע כמו אתגר.
בתוך חודשים ספורים היו ברשותה למעלה מ-9,000 ספרים – פי תשעה מן היעד – ורבים מהם נשלחו לג'מייקה. החריגה מהיעד הייתה הממצא עצמו. היא הוכיחה שספרים כאלה קיימים בכמות גדולה, שאנשים מוכנים למסור אותם, ושהסיבה לכך שילדים לא קראו אותם לא קשורה למחסור אלא להרגלי הבחירה של האנשים שבנו את רשימות הקריאה. הקמפיין לא יצר יש מאין מלאי של ספרות ילדים מגוונת. הוא חשף כשל הפצה שתעשיית ההוצאה לאור העדיפה לכנות בעיית ביקוש.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ההאשטאג ככלי
מה שמבדיל את #1000BlackGirlBooks מרוב קמפייני הנוער בעלי הכוונות הטובות הוא המבנה שלו. הייתה לו מטרה ניתנת לספירה, כך שההתקדמות הייתה ברורה וניתנת לשיתוף. הוא ביקש פריט פיזי מסוים במקום כסף, מה שהנמיך את המחסום והפך את ההשתתפות לניתנת לצילום. והוא הטמע את הביקורת בתוך הבקשה – כל תורם נאלץ ללכת ולחפש ספר שגיבורתו נערה שחורה, ובכך חווה באופן אישי כמה החיפוש הזה קשה מכפי שהיה צריך להיות. הקמפיין לימד את לקחו דרך עצם ההשתתפות בו.
סקולסטיק, אל, נטפליקס
דיאס הפכה את הרגע למכלול עבודה ולא רק לזיכרון. באביב 2018 פרסמה הוצאת סקולסטיק (Scholastic) את הספר מרלי דיאס מבצעת את המשימה: וגם אתם יכולים! (Marley Dias Gets It Done: And So Can You!) – שימו לב לכותרת המשנה, המעצבת מחדש את הספר כמדריך הוראות ולא כזיכרונות.
היא הפכה לעורכת של מרלי מג (Marley Mag) באתר Elle.com, שם ראיינה את מיסטי קופלנד (Misty Copeland), אב דובيرנאי (Ava DuVernay) והילרי קלינטון (Hillary Clinton) – נערה עורכת המנהלת את הראיונות במקום להיות מושא הראיונות בעצמה. היא הופיעה בתוכנית The Nightly Show with Larry Wilmore והנחתה במשותף את Girls Can Do. בספטמבר 2020 חשפה נטפליקס את סימניות: חוגגים קולות שחורים (Bookmarks: Celebrating Black Voices), שאותה הנחתה והפיקה בפועל. קרדיט המפיקה בפועל הוא המשמעותי שבהם; הוא מעיד על שליטה בדבר ולא רק על היותה פנים מושכות המצורפות אליו.
מורסט אוריינג' להרוורד
היא סיימה את לימודיה בתיכון ווסט אוריינג' (West Orange High School) בשנת 2022 והמשיכה לאוניברסיטת הרוורד (Harvard University). מאז 2021 היא משמשת כשגרירה של תוכנית "לקרוא ברחבי אמריקה" (Read Across America) של איגוד החינוך הלאומי – תפקיד מוסדי בתוך אותה מערכת חינוך שרשימות הקריאה שלה עוררו את התלונה המקורית. היא זכתה בפרס ההמצאה האמריקאית של מכון סמית'סוניאן (Smithsonian American Ingenuity Award) בקטגוריית הנוער בשנת 2017, ונכללה ברשימת פורבס 30 מתחת ל-30 (Forbes 30 Under 30) בשנת 2018.
מדוע מרלי מכונה גאון
התכונה אצל דיאס שראויה לציון אינה כוח עיבוד אינטלקטואלי, ואיש מעולם לא טען ברצינות שזה המצב. זוהי אינטליגנציה אסטרטגית – תפיסה מוקדמת באופן יוצא דופן של האופן שבו יש להפוך תסכול פרטי לכלי ציבורי. בגיל אחת עשרה היא ביצעה שלושה מהלכים שפעילים מנוסים נכשלים בהם דרך קבע: היא אבחנה בעיה מבנית ולא אישית, היא קבעה מדד שהפך את ההצלחה לניתנת לאימות, ועיצבה בקשה שגייסה תורמים לחוות את הבעיה בעצמם.
אף סמכות מוסמכת בתיעוד לא כינתה אותה גאון במונחים אלה. מה שיש בידה הוא פרס ההמצאה האמריקאית של מכון סמית'סוניאן, המוקיר בדיוק את ההמצאה – הסוג היישומי והמעשי – וכן הכללה ברשימת פורבס 30 מתחת ל-30. שניהם מתגמלים את מה שבנתה, ולא את מה שהיא יודעת.
טענת הנגד ראויה להישמע. דיאס לא פעלה לבד או יש מאין. אמה הייתה ממייסדות קרן קהילתית, אשר סיפקה פיגום ארגוני, אוריינות תקשורתית וגישה שכמעט שאין לאף ילד בן אחת עשרה. ההצלחה הוויראלית של הקמפיין חבה חוב גדול לסביבה תקשורתית שהייתה רעבה ב-2015 וב-2016 בדיוק לסיפור הזה. וההישג הוא של סנגור ולא של יצירה: היא אספה והפיצה מחדש ספרים שאנשים אחרים כתבו, ופער הגיוון בספרות הילדים שהיא הדגישה הצטמצם רק בחלקו מאז. לקרוא לזה גאונות זה למתוח מילה המיועדת בצורה טובה יותר ליצירה מקורית. לקרוא לזה סתם מבצע ספרים נחמד לילדים זה לפספס את העובדה שתלמידת כיתה ו' עיצבה קמפיין שמתפקד בצורה תקינה מבחינה מכנית טוב יותר מרוב העמותות הממומנות.
מורשת
#1000BlackGirlBooks שינה את מה שילד נחשב למורשה לעשות בקשר לתכנית לימודים. השפעתה העמידה יותר היא על המבוגרים – המורים, הספרנים והמו"לים שצריכים כעת לענות על שאלה שילדה בת אחת עשרה הפכה לבלתי נמנעת, ושאינם יכולים עוד לטעון שהספרים אינם קיימים. דיאס סיפקה את הראיות בעצמה, תשעת אלפים פעמים.