האדריכל האיטלקי מריו ג'ופרדו (Mario Gioffredo) קיבל על עצמו את תפקיד האדריכל המלכותי של חצר נאפולי בשנת 1783, ובכך חתם קריירה שהוגדרה על ידי דבקות נוקשה בעקרונות עיצוב עתיקים. הוא פעל בעיקר בתחומי ממלכת נאפולי במהלך המאה ה-18, וביקש לנקות את פרקטיקות הבנייה בנות-הזמן ממה שתפס כהגזמות בארוקיות קפריזיות.
הכשרה מוקדמת והשפעות
ג'ופרדו, שנולד בנאפולי (Naples) בשנת 1718, החל את לימודיו הרשמיים בשנת 1732 תחת מרטינו בואונוקורה (Martino Buonocore). אף על פי שמאוחר יותר גינה את סגנון הגותיקה של המדריך שלו, תקופת ההתמחות העניקה לו גישה לספרייה ובה טקסטים חיוניים מאת פלאדיו (Palladio), ויטרוביוס (Vitruvius) וגינצ'נצו סקאמוצי (Vincenzo Scamozzi). במקביל, הוא התאמן אצל הצפָּר (הצייר) פרנצ'סקו סולימנה (Francesco Solimena), ופיתח את האמונה כי הבנה עמוקה של אנטומיה אנושית חיונית לעשייה האדריכלית. בשנת 1741 קיבל את ההסמכה המקצועית שלו כאדריכל לאחר בחינה בפני ג'ובאני אנטוניו מדרנו (Giovanni Antonio Medrano).
חקר העת העתיקה
ג'ופרדו ערך מחקרי שדה נרחבים כדי לבסס את עבודתו, וביקר ברומא פעמים רבות כדי למוד ולתעד מבנים עתיקים. הוא הגיע להישג בולט בשנת 1746 כאשר נעשה לאדריכל הראשון שביקר בחורבות פסטום (Paestum). ממצאיו הובאו לידיעתו של הרוזן גאצולה (Conte Gazzola), דבר שהוביל למדידה מפורטת של שלושה מקדשים באתר. ייתכן שהוא תרם תחריטים לפרסומו משנת 1748 (שנת 1784 במקור) של פאולאנטוניו פאולי (Paolantonio Paoli), Rovine della città di Pesto. אף שזכה בתחרות עבור החזית של נוסטרה סיניורה דל סאקרו קואורה (Nostra Signora del Sacro Cuore) ברומא, תוך גטישת יריבים כגון פרדיננדו פוגה (Ferdinando Fuga) וונוויטלי (Vanvitelli), הפרויקט מעולם לא יצא לפועל.
פילוסופיה אדריכלית ויצירות מופת
בחיבורו משנת 1768 Dell’architettura, טען ג'ופרדו כי יש לגזור את הכללים האדריכליים אך ורק מתקדימים עתיקים, תוך דחייה מפורשת של האופי ההפכפך של הבארוק העכשוויי. עבודות הבנייה שלו הדגימו מעבר זה לעבר הנאו-קλασסיציזם. בכנסיית האחים הקדושים מרצ'לינו ופסטו (Saints Marcellino and Festo), הוא עשה שימוש בשיש בעל דגמי גידים טבעיים במקום בפוליכרומיה מסורתית. יצירת המופת שלו, כנסיית סאנטו ספิריטו (Santo Spirito), מתאפיינת בעמודי קורינתיה עצומים המשולבים בטיח לבן כדי להדגיש צורה מופשטת על פני עיצוב צבוע. למרות התנגדותו התיאורטית לאסתטיקה של הבארוק, עבודתו בסנטה קתרינה דה סיינה (Santa Caterina da Siena) שומרת על מאפיינים בארוקיים מובהקים כגון פינות מעוגלות וקווים זורמים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הזמנות מרכזיות
לאורך הקריירה שלו בנאפולי, ג'ופרדו הבטיח לעצמו הזמנות משמעותיות רבות. הפרויקט המרכזי הראשון שלו היה תכנון פאלאצו פארטאנה (Palazzo Partanna) בשנת 1746, בהזמנת דוקה די פאדולי (Duca di Paduli). עבודות עירוניות בולטות נוספות כוללות את פאלאצו לاتیליה (Palazzo Latilla), שנבנה בשנת 1754, ואת פאלאצו קוואלצ'נטי (Palazzo Cavalcanti), שהושלם בשנת 1762. הוא עבד גם על פאלאצו די סאנגרו די קזאקלנדה (Palazzo di Sangro di Casacalenda) ושיתף פעולה עם לואיג'י ונוויטלי (Luigi Vanvitelli) בוילה קמפוליאטו (Villa Campolieto). עבודתו האפית (הכנסייתית) התפרסה מעבר לנאפולי וכללה גם את מריה סנטיסימה דל קרמינה (Maria Santissima del Carmine) בוואסטו (Vasto) ואת מנזר מריה מגדלנה (Maria Maddalena).
עובדות מהירות
- נולד: 14 במאי 1718, נאפולי - נפטר: 8 במרץ 1785, נאפולי - אזרחות: ממלכת נאפולי - אדריכל מלכותי של חצר נאפולי: 1783 - חיבור מרכזי: Dell’architettura (1768) - שנת הסמכה מקצועית: 1741
שאלות שקוראים שואלים
### מה הייתה תרומתו האדריכלית המרכזית של מריו ג'ופרדו?
הוא מוכר בזכות המעבר שהוביל באדריכלות נאפולי לעבר עקרונות נאו-קλασסיים, תוך הדגשת הסמכות של חוקים עתיקים ודפוסים דקורטיביים מופשטים על פני מסורות העיצוב הקישוטיות של הבארוק.
### האם ג'ופרדו השלים את כל תוכניותיו?
לא. בעוד שהוא הבטיח מספר הזמנות בולטות וזכה בתחרויות, כמו חזית כנסיית נוסטרה סיניורה דל סאקרו קואורה, חלק מתוכניותיו נותרו ללא ביצוע או שונו על ידי אדריכלים אחרים, כגון עבודתו של אנטוניו ניקוליני (Antonio Niccolini) על פאלאצו פארטאנה.