פיצוץ מכרה ריבוללה ב-1954, שגבה את חייהם של 43 בני אדם, היווה את נקודת השבר המכרעת עבור לוצ'אנו ביאנצ'ארדי (Luciano Bianciardi) וסימן את קריסת האידיאליזם שלאחר המלחמה שלו. כאדם בעל תפקידים רבים – ספרן, מורה, מתרגם ועיתונאי – ניווט ביאנצ'ארדי את המעבר מהאקטיביזם המקומי בגרסטו (Grosseto) אל המנגנון המסחרי והתובעני של תעשיית ההוצאה לאור במילאנו במהלך הנס הכלכלי של איטליה.
השכלה מוקדמת ומלחמה
ביאנצ'ארדי נולד בגרסטו בשנת 1922 ולמד בבית הספר קרדוצ'י-ריקאסולי (Carducci-Ricasoli) לפני שהחל ללמוד באוניברסיטת פיזה בשנת 1940. לימודיו נקטעו בשל שירות צבאי, שבמהלכו היה עד להפצצת פוג'ה (Foggia) ב-1943. לאחר שביתת הנשק של קאסיבילה (Cassibile), הוא שירת כמתורגמן ביחידה בריטית. בסופו של דבר חזר למסלול האקדמי בבית הספר לנורמלה סופריורה (Scuola Normale Superiore) בפיזה, וסיים תואר בפילוסופיה ב-1948 עם תזה שהתמקדה בג'ון דיואי (John Dewey).
אקטיביזם תרבותי במארמה
כשחזר לגרסטו ב-1948, ביאנצ'ארדי נישא לאדריה בלארדי (Adria Belardi) ועבד כמורה. בשנת 1951 הפך למנהל ספריית צ'ליאנה (Chelliana), שם הנהיג שירות ספרייה נייד הידוע בשם ביבליובוס (Bibliobus). בתקופה זו היה שותף לכתיבת תחקיר על תנאי החיים של הכורים המקומיים, שכותרתו "הכורים של מארמה" (I minatori della Maremma). קרבתו לפועלים ואסון הכרייה שהתרחש ב-1954 עוררו בו אכזבה עמוקה, מה שהוביל למעברו למילאנו באותה שנה.
הוצאה לאור במילאנו ויצירה ספרותית
במילאנו שיתף ביאנצ'ארדי פעולה עם מגזין הקולנוע "צ'ינמה נואובו" (Cinema Nuovo) והצטרף להוצאת פלטרינלי (Feltrinelli), אם כי פוטר ב-1956. הקריירה הספרותית שלו פרחה לאחר מכן, עם יצירות כגון הספר האוטוביוגרפי "העבודה התרבותית" (Il lavoro culturale) שפורסם ב-1957, ו"האינטגרציה" (L'integrazione) ב-1960. הצלחתו המסחרית המשמעותית ביותר, הרומן "החיים המרים" (La vita agra), חקר את המורכבות של החיים העירוניים והקונפורמיות הממסדית, וזכה לעיבוד קולנועי על ידי קרלו ליצאני (Carlo Lizzani) ב-1964.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →תרומות לשוניות
מעבר לרומנים המקוריים שלו, כולל "לפתוח באש" (Aprire il fuoco) ו"הקרב הסודה" (La battaglia soda), ביאנצ'ארדי היה מתרגם פורה. הוא הציג בפני הקוראים האיטלקים כמה טקסטים אמריקאים ואנגליים מכוננים, ביניהם "חוג הסרטן" (Tropic of Cancer) ו"חוג גדי" (Tropic of Capricorn) מאת הנרי מילר (Henry Miller), "החורף של אי-שביעות רצוננו" (The Winter of Our Discontent) ו"מסעות עם צ'ארלי" (Travels with Charley) מאת ג'ון סטיינבק (John Steinbeck), "הנדרסון מלך הגשם" (Henderson the Rain King) מאת סול בלו (Saul Bellow), ו"משל" (A Fable) ו"האחוזה" (The Mansion) מאת ויליאם פוקנר (William Faulkner).
עובדות מהירות
- נולד: 1922, גרסטו, איטליה - נפטר: 1971, מילאנו, איטליה - השכלה: אוניברסיטת פיזה, סקואולה נורמלה סופריורה - יצירות בולטות: החיים המרים, העבודה התרבותית, האינטגרציה - פרסים: גריפונה ד'אורו (1969) - מקום קבורה: בית הקברות של מיזרקורדיה (Cemetery of Misericordia) - תרגום בולט: חוג הסרטן מאת הנרי מילר
שאלות נפוצות של קוראים
### מה הייתה החשיבות של הביבליובוס?
היוזמה החלה על ידי ביאנצ'ארדי ב-1951 בעת שהיה מנהל ספריית צ'ליאנה, והיא הייתה אחד משירותי הספרייה הניידים הראשונים באיטליה.
### אילו רומנים מרכזיים הוא כתב?
יצירותיו העיקריות כוללות את החיים המרים, לפתוח באש, העבודה התרבותית, האינטגרציה והקרב הסודה.