הסרט "אובססיה" (Ossessione) משנת 1943 סימן מפנה מכריע בקולנוע האיטלקי, כשהוא מציג אסתטיקה נאו-ריאליסטית מחוספסת שעוררה עוינות מיידית מצד משטר הפשיזם השולט. ההפקה, בבימויו של לוקינו ויסקונטי (Luchino Visconti), השתמשה בלוקיישנים אמיתיים ובשחקנים לא מקצועיים, ובכך קבעה תבנית לקריירה העתידית שלו ככותב, תסריטאי, מעצב תיאטרון וקולנוען בעל השפעה בינלאומית משמעותית.
התפתחות מוקדמת ומקורות בתיאטרון
לוקינו ויסקונטי נולד במילאנו בשנת 1906 למשפחת האצולה ויסקונטי די מודרונה (Visconti di Modrone), וגדל מוקף בתרבות גבוהה. חינוכו בתוך פלאצו ויסקונטי די מודרונה כלל גישה לתיאטרון פרטי וביקורים תכופים בלה סקאלה (La Scala). לפני שהתמסר לקולנוע, הוא למד נגינה בצ'לו וטיפח קשרים עמוקים עם דמויות כמו ארתורו טוסקניני (Arturo Toscanini) וג'קומו פוצ'יני (Giacomo Puccini). חשיפה מוקדמת זו לאמנויות עיצבה את הקריירה המאוחרת שלו כבמאי תיאטרון ואופרה, תפקידים בהם החזיק במקביל לעבודתו הקולנועית.
מעבר לקולנוע ולנאו-ריאליזם
ויסקונטי החל את הקריירה המקצועית שלו בקולנוע בצרפת כעוזרו של ז'אן רנואר (Jean Renoir) בהפקת הסרט "פיקניק כפרי" (Partie de campagne) בשנת 1936. סרט הבכורה שלו כבמאי, "אובססיה", דוכא בתחילה על ידי הרשויות הפשיסטיות בשל תיאורו הבלתי מתייפייף של חיי מעמד הפועלים. לאחר המלחמה, ביים את "האדמה רועדת" (La terra trema) ב-1948, והמשיך בחקירת הריאליזם החברתי לפני שפיתח את סגנונו לכיוון מלודרמות היסטוריות מורכבות ונרטיבים עשירים שבחנו את דעיכת האצולה האירופית.
התפתחות הסגנון הקולנועי
תוך התרחקות מהנאו-ריאליזם המחמיר, ויסקונטי חקר נושאים של דקדנס והיסטוריה ביצירות כגון "סנסו" (Senso), המתרחש בוונציה של 1866. הפילמוגרפיה שלו התרחבה וכללה את הדרמה האפית "הברדלס" (The Leopard), הנרטיב המחוספס של "רוקו ואחיו" (Rocco and His Brothers), והטרילוגיה הגרמנית המאוחרת שלו שכללה את "הארורים" (The Damned), "מוות בוונציה" (Death in Venice) ו"לודוויג" (Ludwig). תרומותיו האחרונות כבמאי כללו את "התמים" (The Innocent).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שבחים ביקורתיים והכרה מוסדית
לאורך חייו, זכה ויסקונטי בפרסים רבים על מכלול יצירתו. הוא זכה בפרס אריה הכסף ב-1957, בפרס מיוחד של חבר השופטים בפסטיבל הסרטים של ונציה ב-1960, בפרס דקל הזהב ב-1963 עבור "הברדלס", ובפרס אריה הזהב ב-1965. בשנת 1969 כיהן כנשיא חבר השופטים בפסטיבל קאן. עיטוריו הלאומיים כללו את מסדר הכבוד האזרחי של סבויה (Civil Order of Savoy), והוא הוכר שוב ושוב בפרסי נסטרו ד'ארג'נטו (Nastro d'Argento) ופרסי דויד די דונטלו (David di Donatello) לבמאי הטוב ביותר.
עובדות מהירות
- נולד: 1906, מילאנו - נפטר: 1976, רומא - אזרחות: איטליה; ממלכת איטליה - עבודה בולטת: "אובססיה" (1943) - עבודה בולטת: "הברדלס" (1963) - נשיא חבר השופטים בפסטיבל קאן: 1969 - מקום קבורה: וילה לה קולומבייה (Villa La Colombaia)
שאלות שקוראים שואלים
### מה הייתה קבלת הפנים הביקורתית לסרטו הראשון של ויסקונטי?
הסרט "אובססיה" גונה על ידי המשטר הפשיסטי עם יציאתו לאקרנים בשנת 1943 בשל תיאורו הבלתי מתייפייף של דמויות ממעמד הפועלים.
### היכן קבור לוקינו ויסקונטי?
הוא קבור בווילה לה קולומבייה.