לי קצ'יאנג: הרפורמטור שנגמר לו המסלול
במאי 2020, במהלך מסיבת עיתונאים ששודרה בטלוויזיה הלאומית, אמר ראש ממשלת סין דבר שאף מנהיג בכיר אחר לא היה מעז לומר: כי 600 מיליון סינים עדיין חיים מהכנסה חודשית של כ-1,000 יואן. ההערה, שנאמרה בדיוק הקר של כלכלן ולא בליטוש של תועמלן, עמדה בסתירה לנרטיב הרשמי של אומה שמיגרה את העוני המוחלט, והיא הוסרה בשקט מחלק מהדיווחים המקומיים בתוך ימים. הפער הזה — בין מה שלי קצ'יאנג ידע לבין מה שהמערכת רצתה שייאמר — הגדיר את עשור כהונתו.
מנער שנשלח לכפר ועד למשפטים באוניברסיטת פקין
לי נולד ב-3 ביולי 1955 במחוז דינגיואן, אנהוי, בן לפקיד מקומי. כמו מיליונים מבני דורו, הוא נשלח לאזורים כפריים לעבודת אדמה במהלך מהפכת התרבות, ועבד במחוז פנגיאנג, שם הצטרף למפלגה הקומוניסטית ב-1976. כאשר נפתחו מחדש בחינות הכניסה לאוניברסיטה, הוא זכה במקום בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת פקין (1978–1982), שהייתה אז אחת הפקולטות התחרותיות בסין, וכיהן כמזכיר ליגת הנוער הקומוניסטית וכנשיא מועצת הסטודנטים. מאוחר יותר חזר לאוניברסיטת פקין ללימודי תואר שני, ולאחר מכן דוקטורט בכלכלה בהנחיית הכלכלן הבולט לי יינינג; עבודת הדוקטורט שלו על ה"מבנה המשולש" של הכלכלה הסינית זכתה בפרס סון יפאנג, פרס הכלכלה היוקרתי ביותר במדינה, ב-1996.
המושל הצעיר ביותר, פותר הבעיות המחוזי
לי עלה בדרגות מנגנון ליגת הנוער הקומוניסטית במהלך שנות ה-80 וה-90, לפני שמונה למושל הנאן ב-1998 בהיותו בן 43, המושל המחוזי הצעיר ביותר בסין באותה עת, ולאחר מכן הפך למזכיר המפלגה שם. הוא עבר לליאונינג ב-2004, שם הסקפטיות שלו כלפי נתוני התמ"ג הרשמיים הובילה אותו לעקוב במקום זאת אחר צריכת חשמל, הובלת רכבות ואשראי בנקאי — קיצור דרך שנודע בעולם בשם "מדד לי קצ'יאנג" ומשמש עדיין אנליסטים חיצוניים שאינם בוטחים בנתוני הצמיחה הרשמיים של סין. זה היה, בקנה מידה קטן, אותו אינסטינקט שיצוף באותה מסיבת עיתונאים ב-2020: נכונות להביט מעבר למספר שהמפלגה רצתה שיוצג שוב ושוב.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ראש ממשלה ללא התפקיד הבכיר
לי נתפס באופן נרחב באמצע שנות ה-2000 כמנהיג עליון עתידי סביר, אך בקונגרס המפלגה ב-2007 דורג שי ג'ינפינג מעליו בוועדה המתמדת של הפוליטביורו, ובכך הוכרעה שאלת הירושה שנים מראש. לי הפך לסגן ראש הממשלה הראשון תחת ון ג'יאבאו ב-2008 ולראש ממשלה ב-2013, תפקיד שתחת הנהגתו המרכזית של שי נשא פחות סמכות עצמאית מאשר תחת קודמיו. התוכנית הכלכלית שלו, שכונתה "ליקונומיקס" (Likonomics) על ידי אנליסטים חיצוניים, קראה להפחתת חובות, הימנעות מתמריץ נוסף מבוסס חוב מהסוג ששוחרר ב-2008–2009, וקידום רפורמה מבנית — הורדת מינוף, פתיחת אזור סחר חופשי בשנגחאי, וקיצוץ של כ-7.6 טריליון יואן במיסים בין 2015 ל-2020 כדי לתמוך בעסקים קטנים ו"ביזמות המונית". יוזמת התעשייה "תוצרת סין 2025" ודחיפה רחבה יותר להעביר את הכלכלה מצמיחה מונעת השקעות לצמיחה מונעת צריכה נפלו גם הן תחת תחום אחריותו, כחלק ממאמץ עקבי להעביר את מודל הצמיחה של סין לכזה שפחות תלוי בחוב ובבנייה.
הבית הדרומי מול הצפון של הבית הצפוני
אנליסטים של הפוליטיקה בג'ונגננהאי תיארו חיכוך מתמיד בין ה"בית הצפוני", מנגנון המפלגה של שי, לבין ה"בית הדרומי", מועצת המדינה שניהל לי באופן נומינלי — חלוקת עבודה שבפועל גרמה לכך שהאינסטינקטים הכלכליים של לי בוטלו שוב ושוב על ידי סדרי העדיפויות של שי בנושאי ביטחון, שליטה מדינתית, ובמהלך 2020–2022, מדיניות אפס-קורונה בלתי מתפשרת שאזהרותיו של לי עצמו לגבי צמיחה ותעסוקה לא יכלו לרכך. הוא היה, במילותיהם של צופים שצוטטו על ידי ה-South China Morning Post, "דובר אמת כריזמטי" שהישגו המרכזי לא היה דוקטרינה מיושמת אלא דוקטרינה שהוסטה הצידה.
מוות ומחווה שהמדינה לא תסרטה
לי פרש מתפקידו כראש ממשלה במרץ 2023 לאחר שמילא את מגבלת שתי הקדנציות החוקתיות, יציאה שקטה בהשוואה לכהונה השלישית חסרת התקדים של שי. שבעה חודשים לאחר מכן, ב-27 באוקטובר 2023, הוא מת מהתקף לב בשנגחאי בגיל 68, על פי הדיווחים לאחר סיבוכים הקשורים להשתלת כבד וניתוח כלילי קודם, לאחר שלקה בהתקף בזמן ששחה. טקס האשכבה שלו משך את שי ג'ינפינג ואת כל הוועדה המתמדת של הפוליטביורו לבית הקברות בבאבאושאן, אך הוא משך גם דבר שהמדינה לא יכלה לנהל במלואו: גל גדול ויוצא דופן של אבל מקוון ואמיתי, שחלק גדול ממנו מוסגר — לעיתים בצורה עקיפה, בשל הצנזורה — כאבל על "ראש ממשלה של העם" ובאופן מרומז, על סין הפתוחה והממוקדת בצמיחה שהוא נתפס כמייצג.
מדוע לי קצ'יאנג מכונה גאון
הטענה של לי לתואר גאון נשענת על צורה ספציפית ומתועדת היטב של אינטליגנציה טכנית ולא על גאונות פוליטית, שהייתה חסרה לו בבירור. הוא החזיק בדוקטורט בכלכלה מאחת התוכניות הקפדניות ביותר בסין, כתב עבודת דוקטורט רצינית מספיק כדי לזכות בפרס הכלכלה הבכיר במדינה, ובנה את המוניטין שלו על הרגל — מעקב אחר אינדיקטורים אמיתיים כמו צריכת חשמל על פני נתוני תמ"ג מזויפים — ששיקף עצמאות אנליטית אמיתית ולא הצגה. כלכלנים סינגפורים ומערביים שעבדו מולו תיארו "הבנה מתוחכמת מאוד של הכלכלה הסינית", והערת העוני שלו מ-2020 הראתה נכונות לומר אמיתות לא נוחות ומבוססות סטטיסטית שמעטים במצבו הסתכנו לומר. אך תחכום אינטלקטואלי אינו זהה לשליטה פוליטית, ולפי סטנדרט קשוח זה לי היה, על פי רוב הדיווחים החיצוניים, "ראש הממשלה החלש ביותר" מזה עשורים — טכנוקרט שהבהירות האנליטית שלו מעולם לא תורגמה לכוח סיעתי הדרוש כדי ליישם את תוכניתו שלו נגד יריב עוצמתי יותר. הגאונות שלו, אם המילה מתאימה, הייתה צרה וספציפית: קריאת הכלכלה בכנות בתוך מערכת שנבנתה לתגמל מנהיגים שלא עושים זאת.
מורשת
לי קצ'יאנג משאיר אחריו מדד כלכלי ששרד את כהונתו כראש ממשלה, גוף של הצעות רפורמה שנספגו ברובן או נגנזו על ידי יורשים ריכוזיים יותר, וזיכרון ציבורי — הנראה בהיקף האבל הלא מתוסרט לאחר מותו — של מנהיג ש, כמה שהיה מוגבל, האמינו ברחבי הציבור שהוא אמר את האמת לעיתים קרובות יותר ממה שהמערכת סביבו התירה. העובדה שמותו, ולא שום מדיניות בודדת מתקופת כהונתו, הפיקו את הביטוי הציבורי הגלוי ביותר לפופולריות שלו, אומרת רבות על כמה מהמעמד האמיתי שלו נותר ללא מילים כל עוד היה בחיים.