קובי בראיינט: האובססיבי שגבר על עצמו
ב-13 באפריל 2016, במשחק הכדורסל האחרון בחייו, שחקן בן שלושים ושבע עם גיד אכילס משוחזר קלע 60 נקודות נגד יוטה. זה נותר הניקוד הגבוה ביותר שמישהו קלע במשחק עונה סדירה אחרון. הוא הודיע על פרישתו חמישה חודשים קודם לכן בשיר בשם 'כדורסל יקר' שהתחיל מהנחת היסוד שגופו ידע שהגיע הזמן להיפרד. הגוף ידע. הוא גרם לו להופיע פעם נוספת בכל מקרה.
ילדות איטלקית
קובי בין בראיינט נולד בפילדלפיה ב-23 באוגוסט 1978, בנו של שחקן ה-NBA ג'ו "ג'ליבין" בראיינט ופאם קוקס בראיינט, ונקרא על שם בשר הקובי שהוריו ראו בתפריט מסעדה. כשהיה בן שש עברה המשפחה לאיטליה, שם אביו שיחק את שארית הקריירה שלו, וקובי גדל בריאטי, רג'ו אמיליה ופיסטויה. הוא הפך לשוטף באיטלקית ובספרדית כמו גם באנגלית.
הפרט הזה מסביר יותר ממה שנראה. הוא הגיע חזרה לאמריקה בגיל שלוש-עשרה כזר בארצו שלו, ילד שלמד כדורסל כפי שאירופאי לומד נושא, מסרטים וחזרתיות ולא מאוסמוזה במגרש המשחקים. המרחק האנליטי של הזר מעולם לא עזב אותו.
לואר מריון, והקפיצה
בתיכון לואר מריון בארדמור, פנסילבניה, הוא הפך לתופעה. כשחקן שנה אחרונה הוא הוביל את בית הספר לאליפות המדינה הראשונה שלו מזה חמישים ושלוש שנים עם מאזן 3-31, כשהוא קולע בממוצע 30.8 נקודות למשחק, ועזב כקלע המוביל בכל הזמנים של דרום-מזרח פנסילבניה עם 2,883 נקודות, ציון שהיה שייך לוילט צ'מברליין.
לאחר מכן הוא דילג על הקולג' לחלוטין. שארלוט הורנטס לקחה אותו במקום ה-13 בדראפט 1996 והעבירה אותו מיד ללוס אנג'לס לייקרס, שם יישאר במשך עשרים שנה. שתים-עשרה קבוצות ויתרו עליו. בגיל שמונה-עשרה הוא זכה בתחרות ההטבעות של 1997 ונכנס לחמישיית הרוקי השנייה; שאר הליגה החלה להבין על מה היא ויתרה.
שלוש טבעות, והפיצול
בזיווג עם שאקיל אוניל ואימון על ידי פיל ג'קסון בתוך התקפת המשולש, בראיינט זכה בשלוש אליפויות רצופות מ-2000 עד 2002, הריצה האחרונה מסוג זה שה-NBA ראתה. זו הייתה גם שותפות שלא יכלה להחזיק מעמד. שני הגברים רצו את אותו שטח, וכשהוא התפרק בראיינט נותר להוכיח שהוא יכול לנצח כציר היחיד של קבוצה.
בסופו של דבר הוא עשה זאת. הוא נבחר ל-MVP בשנת 2008, ואז זכה בשתי אליפויות רצופות ב-2009 ו-2010, כשהוא לוקח את ה-MVP של הגמר בשתי הפעמים. בדרך הוא עבר את ג'רי וסט כדי להפוך לקלע המוביל בכל הזמנים של הלייקרס, בזיכיון שהעסיק את צ'מברליין, כרים עבדול-ג'באר ומג'יק ג'ונסון. חמש אליפויות, שמונה-עשרה בחירות לאולסטאר, שני תארי קלעים, ו-33,643 נקודות קריירה ב-25.0 למשחק, רביעי ברשימת כל הזמנים. עם נבחרת ארצות הברית הוא רשם מאזן 26-0 וזכה בזהב אולימפי ב-2008 ו-2012.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שמונים ואחת
ב-22 בינואר 2006 הוא קלע 81 נקודות נגד טורונטו, הסך הגבוה ביותר למשחק בודד בהיסטוריה של ה-NBA אחרי ה-100 של צ'מברליין. באותה עונה הוא קלע בממוצע 35.4 נקודות למשחק, רק השחקן החמישי אי פעם שעבר את ה-35.
הדבר המגלה ביותר לגבי ה-81 הוא הערה שהעיר שנים לאחר מכן. כשנאמר לו שחברו לקבוצה סמוש פארקר היה הקלע השני בגובהו על המגרש באותו לילה, בראיינט השיב: "עכשיו אתה יודע למה הייתי צריך לקלוע 81". הוא לא התבדח, והוא לא היה נדיב. הוא כבר אמר בפומבי שפארקר הוא הגרוע ביותר ולא היה צריך להיות ב-NBA. זה היה האיש במלואו: מבריק, מזלזל, ולא מסוגל להעמיד פנים אחרת.
קולורדו
בשנת 2003 נעצר בראיינט בקולורדו והואשם בתקיפה מינית. התיק הפלילי נדחה לאחר שהמתלוננת סירבה להעיד, ותביעה אזרחית קשורה יושבה. הוא טען שהמפגש היה בהסכמה. הערכת הזמן היא שהתיק איים על משפחתו ועל הקריירה שלו, ושהוא המשיך להופיע ברמה הגבוהה ביותר במשך יותר מעשור לאחר מכן.
אי אפשר לתייק את זה כהערת שוליים לשיא ספורט, וכל תיאור שלו שמשמיט זאת אינו ישר. זה יושב לצמיתות לצד כל דבר אחר בביוגרפיה הזו.
מנטליות הממבה, וכדורסל יקר
הוא לקח את הכינוי 'המאמבה השחורה' מהדמות של אומה תורמן ב'קיל ביל', ובנה סביבו פילוסופיה ציבורית של מיקוד קיצוני וענישה עצמית. "הייתי קולע 0 מ-30 לפני שהייתי קולע 0 מ-9", אמר. "0 מ-9 אומר שהבסת את עצמך". מנטליות הממבה הפכה לקיצור של מוסר עבודה הגובל בפתולוגיה, והיא האריכה ימים מעבר לקריירת המשחק שלו; היא מצוטטת כעת על ידי ספורטאים בענפים שהוא מעולם לא שיחק.
גיד אכילס קרוע באפריל 2013 סיים למעשה את תקופת השיא שלו, ושלוש העונות האחרונות היו פירוק איטי וציבורי. כשפרש הוא לא נסחף. בשנת 2018 הוא זכה בפרס האוסקר לסרט האנימציה הקצר הטוב ביותר עבור 'כדורסל יקר', הגרסה המונפשת של מכתב הפרישה שלו, מה שהפך אותו לאדם היחיד אי פעם שמחזיק גם במדליית זהב אולימפית וגם באוסקר. 'טיים' תיאר אותו כמתוחכם אינטלקטואלית, אדם עם מוח נעלה כמו גופו.
מדוע קובי מכונה גאון
זוהי גאונות של הכנה ושל מלאכה פיזית, לא של אינטלקט, וכדאי להיות מדויקים לגבי מה זה אומר. המתנה של בראיינט לא הייתה אתלטיות מפלצתית; בני דורו רבים קפצו גבוה יותר ורצו מהר יותר. מה שהיה לו היה יכולת כמעט פורנזית ללמוד את המשחק ואז לבנות מחדש את גופו כדי לבצע את מה שהלימוד דרש. הוא פירק את עבודת הרגליים של מייקל ג'ורדן פריים אחר פריים והרכיב אותה מחדש בעצמו. הפייד-אווי שלו לא היה אינסטינקט; זה היה פתרון מיוצר לבעיה של שמירה על ידי אנשים בגודלו. 'טיים' כינה אותו היורש ההוגן לג'ורדן, והירושה הייתה מכוונת ולא מקרית.
המרכיב השני הוא רצוני ולא טכני: יכולת לקיים את המשטר הזה במשך עשרים שנה ללא השעמום או השאננות שמסיימים את רוב הקריירות. קליעת 60 נקודות בגיל שלושים ושבע על גוף שבור אינה כישרון. אלו עשרים שנה של פיקדונות מצטברים שנמשכים בבת אחת.
לטיעון הנגד יש שלושה חלקים וכולם הוגנים. ראשית, התווית נשענת על מלאכה ורצון, לא על מקוריות מחשבתית; הוא שכלל משחק קיים במקום להמציא אותו מחדש, כפי שסטפן קרי עשה לטענת רבים. שנית, אותה ודאות אובססיבית שיצרה את ה-81 הפכה אותו לחבר קבוצה גרוע לתקופות ארוכות, מזלזל בפומבי בשחקנים שלא יכלו להשתוות אליו, ויש טיעון רציני שנפח הזריקות שלו עלה לקבוצותיו לעתים קרובות כפי שניצח להן משחקים. שלישית, ובחומרה רבה יותר, המקרה של 2003 אומר שכל תיאור של אופיו חייב לשבת לצד טענה שהוא מעולם לא עמד למשפט בגינה. גאונות, כאן, מתארת שיטה, לא אדם.
מורשת: קלבאסס
הציוץ האחרון שלו, שנשלח בליל ה-25 בינואר 2020, בירך את לברון ג'יימס על שעבר אותו ברשימת הקלעים של כל הזמנים: "ממשיך להניע את המשחק קדימה @KingJames. הרבה כבוד אחי". למחרת בבוקר, ב-26 בינואר, מסוק התרסק בקלבאסס, קליפורניה, והרג את בראיינט, את בתו בת השלוש-עשרה ג'יאנה ושבעה אחרים.
האבל היה גלובלי וחסר פרופורציות אפילו לפי הסטנדרטים של מוות של סלבריטאים, כי הוא מת באמצע מערכה שנייה שאף אחד לא סיים לצפות בה, וכי ג'יאנה מתה איתו. הלייקרס כבר הפרישו את שני המספרים שלו, 8 ו-24, ב-18 בדצמבר 2017, מה שהפך אותו לשחקן היחיד בהיסטוריה של ה-NBA עם שתי גופיות מופרשות בזיכיון אחד. הוא נבחר להיכל התהילה של הכדורסל על שם נייסמית' בשנת 2020 ונבחר לקבוצת יום השנה ה-75 של ה-NBA בשנת 2021, והליגה שינתה את שם פרס ה-MVP של משחק האולסטאר על שמו. הוא נזכר, בצדק, כעובד הבלתי נלאה ביותר שהספורט שלו הפיק.