קתרין פ. הייר: הראשונה בקרב, פעמיים במסלול
ב-13 במאי 1993, התייצבה קתרין "קיי" הייר (Kathryn "Kay" Hire) בטייסת הסיור ה-62 והפכה לאישה הראשונה בתולדות צבא ארצות הברית ששובצה בצוות אוויר קרבי. זה היה אחד משני "הישגים ראשונים" שצברה בקריירה המשתרעת על פני תעופה ימית וטיסות חלל מאוישות – השני הגיע כמה שנים לאחר מכן, כאשר עלתה על סיפון מעבורת החלל קולומביה (Space Shuttle Columbia) כאסטרונאוטית הראשונה של נאס"א שגויסה ישירות מכוח העבודה של כן השיגור במרכז החלל קנדי (Kennedy Space Center).
ילדות במוביל, אלבמה, עם מבט אל השמיים
קתרין פטרישיה הייר נולדה ב-26 באוגוסט 1959 במוביל, אלבמה, והתחנכה בבית הספר היסודי הקתולי סנט פיוס ה-10 ובבית הספר התיכון מרפי בעיר הולדתה. לאחר מכן התקבלה לאקדמיה הימית של ארצות הברית (United States Naval Academy), שם סיימה בשנת 1981 תואר ראשון בהנדסה וניהול – בין המחזורים הראשונים של נשים שהתקבלו לאנאפוליס (Annapolis) מאז שהאקדמיה החלה לקבלן בשנת 1976. מאוחר יותר הוסיפה תואר שני בטכנולוגיית חלל מהמכון הטכנולוגי של פלורידה (Florida Institute of Technology) בשנת 1991, כישורים הנדסיים ששימשו אותה פעמיים, תחילה כקצינת טיסה בצי ובהמשך כאסטרונאוטית.
שבירת מחסום צוות האוויר הקרבי
הייר קיבלה את כנפי קצין הטיסה הימי שלה באוקטובר 1982 והקדישה את שנותיה הראשונות בצי להטסת משימות מחקר אוקיינוגרפי עם טייסת הפיתוח האוקיינוגרפי השמינית, ולאחר מכן הדריכה קציני טיסה ימיים כמדריכת ניווט בבסיס חיל האוויר מאתר (Mather Air Force Base) שבקליפורניה. היא עברה למילואים של הצי בשנת 1989. נקודת המפנה הגיעה בשנת 1993, כאשר הקונגרס ביטל את ההגבלה ארוכת השנים שמנעה מנשים לטוס במטוסי קרב; הייר הפכה לאישה הראשונה בכל זרוע של צבא ארה"ב ששובצה בצוות אוויר קרבי, והצטרפה לטייסת הסיור ה-62 באותו חודש מאי. היא המשיכה לשרת בסדרה של תפקידים ימיים בתמיכה במבצע "חירות מתמשכת" (Operation Enduring Freedom) ובמבצע "חירות לעיראק" (Operation Iraqi Freedom), קודמה לדרגת קפטן בדצמבר 2002, וצברה בסופו של דבר 35 שנות שירות בצי ומעל 3,400 שעות טיסה.
מכן השיגור אל תא הטייס
דרכה של הייר לנאס"א עברה ישירות דרך המכונות של טיסות החלל ולא סביבן. לפני שנבחרה כאסטרונאוטית, היא עבדה במרכז החלל קנדי כמהנדסת ומפקחת מערכות מכניות של מעבורת החלל, כשהיא מעבדת יותר מ-40 משימות מעבורת משלב הבטיחות לאחר הנחיתה ועד לספירה לאחור לשיגור – עבודה מעשית שטחית שהפכה אותה, לפי נאס"א, לאסטרונאוטית הראשונה שנבחרה ישירות מכוח העבודה של קנדי. נאס"א בחרה בה לקבוצת האסטרונאוטים ה-15 בדצמבר 1994, והיא החלה להתאמן במרכז החלל ג'ונסון (Johnson Space Center) במרץ 1995.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שתי טיסות, בהפרש של שתים-עשרה שנים
משימתה הראשונה, STS-90, טסה על סיפון קולומביה מ-17 באפריל עד 3 במאי 1998, טיסת מעבדה חללית בת 16 ימים בשם נוירולאב (Neurolab) שהוקדשה ל-26 ניסויים במדעי החיים לבחינת האופן שבו מיקרו-כבידה משפיעה על המוח ומערכת העצבים – משימה שצברה מעל 381 שעות במסלול וניצלה את הכשרתה ההנדסית של הייר להפעלה ישירה של חומרה ניסיונית במודול המדע בלחץ של המעבורת.
שתים-עשרה שנים לאחר מכן היא טסה שוב, כמומחית משימה ב-STS-130 על סיפון אנדוור (Endeavour) מ-8 עד 21 בפברואר 2010, תוך מסירה והתקנה של מודול 3 של תחנת החלל הבינלאומית (International Space Station), המכונה טרנקוויליטי (Tranquility), יחד עם מודול התצפית בעל שבעת החלונות, הקופולה (Cupola). במשימה זו היא הפעילה את הזרועות הרובוטיות של התחנה, סייעה בהעברת כ-4,500 פאונד של מטען, ועבדה על התקנת מערכות תומכות חיים קריטיות במודול שהגיע זה עתה. בשתי הטיסות יחד היא צברה 711 שעות בחלל.
קריירה מוסדית ארוכה מעבר לטיסות
בין משימותיה ואחריהן, מילאה הייר מגוון רחב של תפקידים בנאס"א: היא שירתה כמתקשרת קפסולה (Capsule Communicator) שהעבירה הוראות לצוותים במסלול, כאנשי תמיכה באסטרונאוטים שסייעו לצוותים להתיישב לפני השיגור, כאסטרונאוטית ניהולית שפיתחה נהלים לחלליות מסחריות מתפתחות, וכמקשרת הראשית של נאס"א למחלקת ההגנה במתקני וולופס (Wallops) וגודארד (Goddard). היא פרשה מנאס"א ב-28 בפברואר 2019, ובכך סגרה שלושה עשורים של פעילות בסוכנות; האסטרונאוט הראשי פאט פורסטר (Pat Forrester) ציין את המאורע בציון פשוט לכך שהייתה לה "קריירה ענפה הן בנאס"א והן בצבא."
מדוע קתרין מכונה גאונה
השיא של הייר אינו מבוסס על פריצת דרך תיאורטית בודדת, ואף חומר מקור אינו מכנה אותה גאונה במונחים אלו; חומרי נאס"א והצי מתארים אותה במקום זאת כבעלת הישגים, ממושמעת ופורצת דרך. מה שהקריירה שלה מדגימה בפועל הוא שילוב נדיר של שליטה טכנית בשני תחומים שונים לחלוטין בעלי סיכונים גבוהים: תעופה קרבית ימית, שם זכתה לאמון להיות הראשונה שחוצה מחסום שמנע לחלוטין מנשים להיכנס לתא הטייס, והנדסת מערכות חלל, שם עברה מסיבוב ברגים על מערכות מכניות של מעבורת חלל לטיסה באותו סוג כלי רכב כמדענית-אסטרונאוטית מוסמכת. המסלול הזה – מצוות קרקע לצוות טיסה, ממדריכה לחניכה, מפורצת מחסומים לוותיקה מוסדית – משקף יכולת מתמשכת ועצבים שחודדו במשך עשורים ולא הבלחה של כישרון אינטלקטואלי גולמי. אם "גאונות" חלה על הייר בכלל, היא מתארת כישרון לספיגת דיסציפלינות טכניות ותובעניות פיזית ביותר וביצוע בחזית כל אחת מהן, תחילה בתא הטייס ולאחר מכן במסלול, מבלי לחזור על אותה קריירה פעמיים.
מורשת
הבחנתה הכפולה של הייר – האישה הראשונה בצוות אוויר קרבי של ארה"ב והאסטרונאוטית הראשונה שגויסה ישירות מרצפת הייצור של מרכז החלל קנדי – הופכת אותה לדמות גשר בין שני גלי שינוי במוסדות אמריקאיים: פתיחת תפקידי לחימה צבאיים לנשים בשנות ה-90, והמאמץ של נאס"א עצמה לשאוב את חיל האסטרונאוטים שלה ממאגר הכישרונות הטכניים הרחב ביותר האפשרי. עיטוריה כוללים את מדליית השירות המצטיין של ההגנה (Defense Superior Service Medal), מדליות שירות ראויות לשבח מרובות, מדליית השבח לשירות משותף, ומדליות טיסת חלל של נאס"א עבור שתי משימות המעבורת שלה, שיא המשתרע על פני שניים מהמקצועות התובעניים והנשלטים היסטורית על ידי גברים במדינה.
שתי טיסותיה, המופרדות על ידי שתים-עשרה שנים, מציגות גם סיפור שקט יותר על התמדה בתוך ביורוקרטיה גדולה: אסטרונאוטים שנבחרו באותו מחזור של 1995 כמו הייר חיכו לעיתים קרובות שנים בין משימות בעוד רשימות המעבורות התמלאו והתרוקנו סביב תאונת הקולומביה ב-2003 וההתאוששות הארוכה ממנה, והפער של הייר בין STS-90 ל-STS-130 משקף מציאות זו לא פחות מכל נסיבות אישיות. העובדה שהיא טסה שוב בכלל, במשימת הרכבת תחנה מרכזית שסיפקה את הקופולה שנתנה לכל צוות שלאחר מכן את החלון שלו על כדור הארץ, היא עצמה חלק ממה שעמיתיה והנהגת נאס"א הצביעו עליו כשסיכמו קריירה שנבנתה על שירות יציב ונרחב ולא על רגע דרמטי בודד.