ג'ון אי. בלה: הטייס ששינה את חוק טקסס מהמסלול
בנובמבר 1996 נמנע מאזרח אמריקאי להצביע בבחירות לנשיאות בשל עניין טכני של לוח זמנים: משימתו החלה בטרם אושר הפתק הסופי ולא תסתיים אלא זמן רב לאחר יום הבחירות. באותו זמן הוא היה על סיפון תחנת החלל הרוסית מיר (Mir). בשנה שלאחר מכן תיקנה הרשות המחוקקת של טקסס את חוקי הבחירות שלה כדי שדבר כזה לא יקרה שוב – וזו הסיבה לכך ששمان שנים לאחר מכן, לירוי צ'ياو (Leroy Chiao) היה יכול להצביע מתחנת החלל הבין-לאומית. ג'ון בלה לא קיבל את פתק ההצבעה שלו, אך הוא גרם לשינוי החוק.
מנורפוק לפארדו
הוא נולד בסן אנטוניו, טקסס, ב-26 באוגוסט 1942 וסיים את בית הספר התיכון גרנבי (Granby High School) בנורפוק, וירג'יניה, ב-1960. משם המשיך לאקדמיה של חיל האוויר של ארצות הברית (United States Air Force Academy), וקיבל תואר ראשון במדע הנדסי ב-1965, ולאחר מכן נכנס ישר לתוכנית לתארים מתקדמים משותפת של חיל האוויר באוניברסיטת פרדו (Purdue University), שם השלים תואר שני בהנדסת אסטרונאוטיקה ב-1966. פרדו מציינת ששבעה משתתפים בתוכנית זו הפכו לאסטרונאוטים – אחד מהם היה שותפו לחדר של בלה, רוי ברידג'ס הבן (Roy Bridges Jr.).
שלוש מאות שישים ואחת משימות
הוא זכה בכנפי הטיס שלו בבסיס חיל האוויר ויליאמס (Williams Air Force Base) באריזונה, ב-1967, ולאחר מכן טס ב-361 משימות קרב בווייטנאם, במטוסי F-4, F-102, F-106 ו-A-37. המספר שווה קריאה שנייה. הוא מייצג שנים שבהן צעיר נורה לעברו, בארבעה סוגי מטוסים שונים, וזיכה אותו בשני עיטורי צלב השירות המצוין בטיסה (Distinguished Flying Cross), בשמונה-עשרה מדליות אוויר ובצלב הגבורה הוייטנאמי.
שורדים ממסע סוג זה שגם במקרה מהנדסים אווירונאוטיים נוטים להגיע למקום אחד, וכך קרה. ב-1971 הוא סיים את בית הספר לטייסי ניסוי מחקריים של חיל האוויר האמריקאי (USAF Aerospace Research Pilot School) בבסיס חיל האוויר אדוארדס (Edwards Air Force Base), שם הטיס את ה-NF-104 המונע ברקטות לגובה של 104,400 רגל – כמעט שלושים קילומטרים למעלה, בקצה הקרוע שבו האווירודינמיקה מפסיקה לפעול וכנף הופכת לפריט עיצובי. הוא נשאר כמדריך על מטוס הקרב F-104 סטארפייטר (F-104 Starfighter).
בוסקום דאון והפנטגון
בין השנים 1973 ל-1976 הוא הוצב בהשאלה במפעל הניסויים של חיל האוויר והחימוש הבריטי בבוסקום דאון (Aeroplane and Armament Experimental Establishment at Boscombe Down), והטיס את הספסקט יגואר (SEPECAT Jaguar), בלקברן בוקניר (Blackburn Buccaneer), הוק BAE (BAE Hawk) וג'ט פרובוסט (Jet Provost) – וגרף על כך את צלב חיל האוויר הבריטי (British Air Force Cross).
לאחר מכן הגיע התפקיד הפחות נוצץ וכנראה המשמעותי ביותר בקריירה שלו: הפנטגון, כעוזר ראש המטה למחקרים וניתוחים (Assistant Chief of Staff for Studies and Analyses), שם הציג את תוצאות המחקרים על מטוסי ה-F-15 וה-F-16 למחלקת ההגנה, למחלקת המדינה ולצוותי הקונגרס. בסופו של דבר הוא צבר למעלה מ-7,000 שעות טיסה בשלושים וארבעה סוגי מטוסים שונים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המחליף
נאס"א בחרה בו במאי 1980. טיסתו הראשונה, כטייס של מעבורת החלל דיסקברי (Discovery) במשימה STS-29 במרץ 1989, פרסה לוויין מעקב והעברת נתונים (Tracking and Data Relay Satellite).
השנייה שבהן, שמונה חודשים לאחר מכן, הגיעה אליו מן הסיבה העצובה ביותר בסגל האסטרונאוטים. ס. דייוויד גריגס (S. David Griggs) מת ביוני 1989, ובלה הועבר לצוות משימת STS-33 במקומו – ההחלפה הראשונה בצוות טיסה מאז אפולו 13 (Apollo 13). דיסקברי שוגרה ב-23 בנובמבר ונחתה באדוארדס חמישה ימים לאחר מכן.
מפקד
משימת STS-43, באוגוסט 1991, העניקה לו את מעבורת אטלנטיס (Atlantis) ואת הפיקוד הראשון שלו, ופרסה לוויין ממסר נוסף לצד סט של ניסויים משניים. לאחר מכן, באוקטובר 1993, הוא פיקד על מעבורת קולומביה (Columbia) במשימה STS-58, שנשאה את מעבדת החלל למדעי החיים-2 (Spacelab Life Sciences-2): ארבע عشر יום של מחקר ביו-רפואי על מה שטיסה ממושכת בחלל עושה לגופים, שבוצע על ידי צוות שניסה על עצמו ועל ארבעים ושמונה חולדות. באורך של 14 יום ו-12 דקות זו הייתה משימת המעבורת הארוכה ביותר שבוצעה עד לאותה נקודה, ונאס"א הגדירה אותה כטיסת מעבדת החלל המוצלחת והיעילה ביותר שבוצעה אי פעם.
ארבעה חודשים על תחנת מיר
המשימה האחרונה הייתה המוזרה ביותר. באוגוסט 1994 נסע בלה למכון ללפותות הגנה (Defense Language Institute) במונטריי כדי ללמוד רוסית, ובינואר 1995 למרכז האימונים לקוסמונאוטים על שם יורי גגארין (Gagarin Cosmonaut Training Center) בעיר הכוכבים (Star City). הוא שוגר ב-STS-79 ב-16 בספטמבר 1996 ועבר לתחנת מיר כמהנדס טיסה 2 (Board Engineer 2), חי ועבד עם צוות מיר 22 במשך כארבעה חודשים על חקירת חומרים, מדעי הנוזלים ומדעי החיים. הוא שב הביתה על סיפון STS-81 ב-22 בינואר 1997.
מהחלל באותו דצמבר הוא שלח הודעת לוויין למחזור הבוגרים של פרדו, שכלל את בתו קרולין (Carolyn). חמש הטיסות שלו – שש, אם סופרים את טיסות המעבורת למעלה ולמטה בנפרד, כפי שעושה פרדו – מסתכמות ב-161 ימים בחלל.
מדוע ג'ון מכונה גאון
הטענה כאן נשענת על מיומנות ומלאכה, ולא על גילוי, ואת המלאכה יש לתאר במדויק. בלה הטיס שלושים וארבעה סוגי מטוסים במשך למעלה משבעת אלפים שעות, כולל 361 גיחות קרב וטיפוס מונע רקטות לגובה של 104,400 רגל במטוס NF-104, לאחר מכן פיקד על חלליות, ואז למד רוסית בגיל מבוגר וחי ארבעה חודשים על סיפון תחנת חלל זרה. אין זה כישרון למכונה אחת; זוהי יכולת גמישה בצורה יוצאת דופן לבנות מודלים מנטליים מדויקים של מערכות לא מוכרות, במהירות, כאשר העונש על טעות הוא מוות.
המחצית הפחות גלויה היא הנדסה. בלה הוביל את התכנון, הפיתוח והשילוב של צג העילית (head-up display) של המעבורת, ופיתח את נהלי החירום למקרה תקלה שנועדו לשמור על חיי הצוות אם מספר מנועים ראשיים נכשלו במהלך העלייה – תוך ישיבה עם התרחיש הגרוע ביותר ובירור מה טייס יכול לעשות בפועל בנידון. הוא עמד בראש פאנל בטיחות טיסות החלל של נאס"א וחבר בפאנל שיפור מעבורות החלל. זוהי חשיבה מערכתית שנעשית מראש, עבור אנשים שלעולם לא יידעו כי ניצלו בזכותה.
טענת הנגד ברורה. הוא לא פרסם שום מחקר ומחזיק בתואר שני ולא בדוקטורט; תפקידו המדעי במיר ובמעבדת החלל היה לבצע מחקרים שתוכננו על ידי אחרים. שום דבר אינו נושא את שמו מלבד אסטרואיד קטן, 22442 בלה. שום מקור שהתייעצו עמו כאן אינו מכנה אותו גאון, והמילה שבה משתמשים המוסדות שלו עצמו היא "טייס". אם גאון חל בכלל, הוא חל על אינטליגנציה מעשית הפועלת במהירות ותחת עומס – אמיתית, נדירה, ובלתי מוערכת בשל כך שאינה מייצרת מאמרים.
שוב סן אנטוניו
הוא פרש לגמלאות בספטמבר 1997 ושב לביתו בסן אנטוניו כדי להצטרף לצוות הניהול הבכיר של USAA. במאי 2008 הוא הוכנס להיכל התהילה של האסטרונאוטים (Astronaut Hall of Fame).
העיטורים נמשכים ארוכות: מדליית השירות המצוין של מחלקת ההגנה, לגיון ההצטיינות, שני עיטורי צלב השירות המצוין בטיסה, שלוש מדליות שירות ראוי לשבח, שמונה-עשרה מדליות אוויר, צלב חיל האוויר הבריטי, מסדר הידידות של רוסיה, שתי מדליות השירות המצוין של נאס"א, מדליית המנהיגות המצטיינת של נאס"א וחמש מדליות טיסת חלל. פרדו הכתירה אותו למהנדס אווירונאוטי מצטיין, ומגזין Countdown הפך אותו לאסטרונאוט המצטיין של שנת 1991. הוא היה המרשל המרכזי בשני מצעדים בסן אנטוניו – סיכום הוגן לחיים שהועברו בין הקצה הקיצוני של ההנדסה לבין העיירה הרגילה ממנה הגיע.