אריסטידה מאסצ'סי (Aristide Massaccesi), הידוע בשם הבמה ג'ו ד'אמאטו (Joe D'Amato), ניווט בתעשיית הקולנוע האיטלקית כבמאי, צלם קולנוע ומפיק פורה. לאורך קריירה שנפרסה על פני ארבעה עשורים, הוא תרם לסוגות מגוונות החל מסרטי ספגטי וסטרן וסרטי "פפלום" (Peplum) ועד לסרטי אימה וקולנוע למבוגרים. המתודולוגיה שלו התבססה על מודלים הפקתיים גמישים, תוך שימוש תכוף בלוקיישנים בינלאומיים כדי לשמור על תקציבים נמוכים תוך מקסום התפוקה.
תחילת הקריירה והבסיס הטכני
ד'אמאטו, שנולד ברומא בשנת 1936, נכנס לתעשיית הקולנוע בגיל 14, ועבד לצד אביו, רנאטו מאסצ'סי (Renato Massaccesi), במכון לוצ'ה (Istituto Luce). תפקידיו המוקדמים כללו עיצוב כרטיסי כותרות ועבודה כצלם סטילס בסט הצילומים של הסרט "מרכבת הזהב" (The Golden Coach) משנת 1952. במהלך שנות ה-60, הוא עבר לשמש כמפעיל מצלמה בהפקות כגון "הרקולס בארץ המכושפת" (Hercules in the Haunted World) של מריו באווה (Mario Bava). עד שנת 1969, הוא ביסס את מעמדו כצלם קולנוע בסרטים כמו Pelle di bandito ו-No Man's Island.
המעבר לבימוי
ד'אמאטו ערך את הופעת הבכורה שלו כבמאי בשנת 1972 עם סרטי מערבונים וסרטי "דקאמרוטיצ'י" (Decamerotici). עד מהרה הוא עבר לביים סרטי אימה גותית עם "המוות מחייך לרוצח" (Death Smiles on a Murderer, 1973) וסרטי מלחמה כמו "גיבורים בגיהינום" (Heroes in Hell, 1974), שניהם בכיכובו של השחקן קלאוס קינסקי (Klaus Kinski). לאחר עבודתו כצלם קולנוע בפרויקטים רבים, הוא אימץ את השם ג'ו ד'אמאטו בעת בימוי סרט ההרפתקאות "מעילים אדומים" (Red Coats), הפקה שהוא החשיב לשיא של תחילת הקריירה שלו.
סדרת "עמנואל השחורה"
תקופה מכרעת החלה ב-1975 כאשר ד'אמאטו ביים במשותף את "נקמתה של עמנואל" (Emanuelle's Revenge), הגיחה הראשונה שלו לקולנוע למבוגרים. לאחר מכן הוא שיתף פעולה עם השחקנית לאורה גמסר (Laura Gemser) בחמישה סרטים מסדרת "עמנואל השחורה" (Black Emanuelle). בניגוד לסרט הצרפתי המקורי "עמנואל" (Emmanuelle), הגיבורה של ד'אמאטו הייתה עיתונאית בינלאומית. הוא שילב אימה ואלימות גרפית בסרטים אלו, במיוחד בכותרים כמו "עמנואל באמריקה" (Emanuelle in America) ו-"עמנואל והקניבלים האחרונים" (Emanuelle and the Last Cannibals).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אימה והפקות קריביות
סרטי האימה של ד'אמאטו זכו למעמד פולחן דרך סרטים כגון "מעבר לחושך" (Beyond the Darkness, 1979), "אנתרופופאגוס" (Antropophagus, 1980) ו-"אבסורד" (Absurd, 1981). במהלך 1978 ו-1979, הוא התמקד בהפקות קריביות, וצילם ברפובליקה הדומיניקנית כדי לצמצם הוצאות. שלב זה כלל סרטי אימה ארוטיים כמו "פפאיה, אלת האהבה של הקניבלים" (Papaya, Love Goddess of the Cannibals) ושילובים של אימה ופורנוגרפיה כגון "לילות ארוטיים של המתים החיים" (Erotic Nights of the Living Dead) ו-"פורנו שואה" (Porno Holocaust), שני האחרונים צולמו ב-1979.
הפקה מאוחרת ומורשת
משנות ה-80 המוקדמות, ד'אמאטו הרחיב את השפעתו על ידי הפקת סרטים דרך חברתו, פילימיראז' (Filmirage), שתמכה הן בפרויקטים שלו והן בפרויקטים של במאים אחרים. בין 1979 ל-1982, ושוב מ-1993 ועד מותו ב-1999, הוא ביים כ-120 סרטים למבוגרים. הקריירה שלו כללה מעל 200 קרדיטים כבמאי, שאופיינו בקצב הפקה מהיר ובנכונות לפעול תחת שמות בדויים שונים.
עובדות מהירות
- שם: אריסטידה מאסצ'סי - שם מקצועי: ג'ו ד'אמאטו - תאריך לידה: 15 בדצמבר 1936, רומא - תאריך פטירה: 23 בינואר 1999, רומא - חברה מרכזית: פילימיראז' - משתפת פעולה בולטת: לאורה גמסר - תפוקת בימוי: כ-200 סרטים - סוגות עיקריות: אימה, ארוטיקה, קולנוע למבוגרים
שאלות שנשאלו על ידי קוראים
### מה הייתה ההשראה לשם הסדרה "עמנואל השחורה"?
השם נבחר כדי לרמוז על הסרט הארוטי הצרפתי המצליח "עמנואל", אם כי הכתיב שונה כדי להימנע מתביעות זכויות יוצרים.
### מדוע ד'אמאטו צילם פרויקטים רבים כל כך ברפובליקה הדומיניקנית?
הוא ניצל את המיקום הקריבי כדי להפיק תועלת מעלויות הפקה נמוכות יותר ברגע שהוצאות הנסיעה כוסו, ותיאר את המיקום בצורה מפורסמת כחופשי.