קונדורסה: המתמטיקאי שהוכיח כי הדמוקרטיה עלולה לסתור את עצמה
בהתחבאו מפני הגיליוטינה בעליית גג פריזאית בחורף 1793, בילה ניקולה דה קונדורסה את חודשי חירותו האחרונים בכתיבת היסטוריה אופטימית של הקדמה האנושית – בזמן ששנים קודם לכן הוא הוכיח מתמטית שהצבעה דמוקרטית, המנגנון עצמו שבו דגל, עשויה לייצר רוב המעדיף את A על פני B, את B על פני C, ואת C על פני A, הכל בבת אחת, הכל באותה בחירות. מעטים מאישי הנאמנות החזיקו بكل כך הרבה אמון בתבונה וכל כך הרבה בהירות לגבי גבולותיה בו-זמנית.
מתמטיקאי בין פילוסופים
מארי ז'אן אנטואן ניקולה דה קאריטה, מרקיז דה קונדורסה, נולד ב-17 בספטמבר 1743 בריבמון, באזור אן שבצרפת. הוא התחנך תחילה במכללה ישועית בריימס ולאחר מכן בקולז' דה נאוור בפריז, והחל בלימודי מתמטיקה רציניים תחת ז'אן לה רון ד'אלמבר בגיל שש עשרה, מה שמשך אותו לסלון של ד'אלמבר ולמעגל הרחב יותר של הפילוסופים של ההשכלה. הוא פרסם את עבודתו המתמטית הראשונה, Essai sur le calcul intégral, בשנת 1765, ונבחר לאקדמיה המלכותית למדעים ב-1769 בגיל עשרים וחמש. הוא המשיך והפך למזכיר הקבוע של האקדמיה ב-1777 ולמזכיר האקדמיה הצרפתית ב-1782, הבחנה כפולה חריגה שהציבה אותו במרכז האדמיניסטרטיבי של המדע הצרפתי והספרות הצרפתית כאחד. בשנת 1774 מינה אותו השר הרפורמיסטי טורגו למפקח הכללי של המטבעה בפריז.
מתמטיקה של הצבעה וחברה
התרומה הטכנית המתמשכת ביותר של קונדורסה הייתה יישום הסתברות מתמטית להחלטות חברתיות ופוליטיות – צורה מוקדמת וקפדנית של מה שנקרא כיום תיאוריית הבחירה החברתית. משפט המושבעים שלו הוכיח שקבוצת בוחרים, שכל אחד מהם בסבירות גבוהה יותר להגיע להחלטה הנכונה, הופכת لأמינה יותר קולקטיבית ככל שהקבוצה גדלה, טיעון מתמטי בעד חכמת האספות הדמוקרטיות. פרדוקס קונדורסה הראה את הסכנה ההפוכה האורבת באותו תהליך: שהעדפות רוב זוגיות בין שלוש אפשרויות או יותר עשויות להסתובב בצורה לא רציונלית, כאשר רוב מעדיף את A על פני B, את B על פני C, ובכל זאת את C על פני A, כלומר אף אפשרות אינה יכולה להיקרא רצון קולקטיבי אמיתי. שיטת קונדורסה, מערכת הצבעה שתכנן להשוות כל מועמד ישירות מול כל מועמד אחר, נותרת נושא למחקר פעיל בתיאוריית הבחירות המודרנית. הוא התכתב עם לאונרד אוילר ובנג'מין פרנקלין והחזיק בחברות כבוד בחברה הפילוסופית האמריקאית, באקדמיה המלכותית השוודית ובאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הפמיניסט העקבי ביותר של עידן ההשכלה
במקום שבו הגותני הנאורות רבים התייחסו לשוויון באופן סלקטיבי, קונדורסה יישם את ההיגיון שלו ללא יוצא מן הכלל. ב-1790 הוא פרסם את De l'admission des femmes au droit de cité, וטענה בעד זכות בחירה לנשים וזכויות פוליטיות מלאות בנימוק שלנשים יש תבונה ושיפוט מוסרי הזהים במהותם לאלו של גברים, וכי הפער לכאורה ביכולת הוא תוצר של חינוך בלתי שוויוני ולא של טבע. האנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד מציינת שקונדורסה התייחס לזכויות נשים בבהירות, בישירות ובעוצמה שמעטים מבני דורו השתוו אליהן, והפוך את המקרה לעניין של עיקרון עקבי ולא של סנטימנט: אם תבונה מבססת זכויות, ונשים מפעילות תבונה, אז לנשים יש זכויות, נקודה סוף. הוא הרחיב את אותה עקביות לוגית למיעוטים דתיים ולאנשים משועבדים, והתייחס לשתי ההדרות כצורות של אותה דעה קדומה בסיסית. עצתו המעשית לבתו שלו – שתלמד ציור ושפות כדי שתוכל לפרנס את עצמה – שיקפה את אותו עיקרון המיושם בקנה מידה של משק בית יחיד.
ביטול העבדות ומהפכה
בשנת 1781 פרסם קונדורסה בעילום שם את Réflexions sur l'esclavage des nègres, שגינה את העבדות, וב-1789 הוא נבחר לנשיא אגודת ידידי השחורים, אם כי היסטוריינים מציינים שהעדפתו לביטול הדרגתי ולא מיידי נשאה הנחות פטרונליסטיות משלה לגבי נכונותם של אנשים משועבדים לחירות. נבחר לאספה המחוקקת ב-1791, הוא הפך למזכירה ולמחבר העיקרי של טיוטת החוקה הז'ירונדינית, וב-1792 הציג תוכנית שאפתנית לחינוך ציבורי אוניברסלי. הוא התנגד להוצאתו להורג של לואי ה-16, וטענה לעונש חלופי, ועד אוקטובר 1793 הוצא נגדו צו מעצר בגין ביקורת על החוקה המונטניארדית היריבה.
מוות במחבוא
קונדורסה בילה חמישה חודשים במחבוא, מאוקטובר 1793 ועד מרץ 1794, מחוסה על ידי חבר בזמן שכתב את ספרו הידוע ביותר, Esquisse d'un tableau historique des progrès de l'esprit humain, תיאור סוחף ואופטימלי באופן בלתי צפוי של ההתקדמות האינטלקטואלית של האנושות שנכתב בזמן שמחברו היה אדם ניצוד. הוא ניסה לברוח ב-25 במרץ 1794, נעצר בקלמאר, ונמצא מת בתא כלא בבורג-לה-רן יומיים לאחר מכן, ככל הנראה מרעל שסופק על ידי חברו פייר ז'אן ז'ורז' קבניס, הגם שכמה היסטוריינים הציעו סיבות אחרות. הוא היה נשוי לסופי דה גרושי, מארחת סלון בזכות עצמה שתרגמה מאוחר יותר את אדם סמית' ופרסמה את כתביו המלאים של בעלו לאחר מותו, ולזוג הייתה בת אחת, לואיז אלכסנדרין.
מדוע ניקולה מכונה גאון
הגאונות של קונדורסה הייתה במובהק גאונות של מתמטיקאי שהופנתה אל החיים החברתיים עצמם: הוא היה אחד ההוגים הראשונים שהתייחסו לשיפוט אנושי קולקטיבי – מושבעים, בחירות, פרלמנטים – כנושא לחישוב הסתברות קפדני ולא לרטוריקה, והפרדוקס הנושא את שמו עדיין נלמד בכל קורס אוניברסיטאי בתיאוריית ההצבעה למעלה ממאתיים שנה לאחר מכן. הפמיניזם והביטוליות שלו, הגם שהם נחוגים כיום, היו בדבריו שלו פשוט אותה שיטה לוגית המיושמת ללא יוצא מן הכלל, וזה בעצמו סימן של נפש שאינה מרגישה בנוח להשאיר עיקרון לא מיושם. מקרה הנגד ההגון הוא שספרו Esquisse, שנכתב לקהל רחב בזמן שהיה במחבוא, הוא יצירה של תקווה ושל סחף רטורי ולא של אותה מתמטיקה קפדנית שבנתה את המוניטין שלו, והדרגתיות שלו בנושא העבדות מראה את גבולות יישום התבונה של הנאורות בתוך חברה נאורה שטרם יישבה לחלוטין את הדעות הקדומות של עצמה. הוא זכור, בצדק, כמבריק אך גם כאדם שעקביותו עלתה לעיתים קרובות על הזהירות שלו – תכונה שככל הנראה עלתה לו בחייו.
מורשת
פרדוקס קונדורסה ומשפט המושבעים נותרים תוצאות יסודיות בתיאוריית הבחירה החברתית ומוזכרים בכל דיון מודרני רציני על תכנון מערכות בחירות. הוא נטמן בסמליות בפנתאון ב-1989 לרגל מאתיים שנה למהפכה הצרפתית, והליציאום קונדורסה בפריז נושא את שמו לתוך מערכת בית הספר הנוכחית שניסה פעם לעצב מחדש עבור כולם.