ג'יימס בארי: הסוד השמור ביותר של הצבא
במשך ארבעים ושש שנים החזיק ג'יימס בארי באחד התפקידים הרפואיים הבכירים ביותר בצבא בריטניה, ביצע ניתוחים חלוציים בשלוש יבשות והתווכח בקול רם עם פלורנס נייטינגייל עד שהותיר אותה זועמת ביומנה. רק לאחר מותו בחדר שכור בלונדון ב-1865 גילתה אשת ניקיון שהכינה את גופתו את העובדה שאת כל חייו הבוגרים הקדיש לכך שאיש לא ידע: שהמנתחה שנולדה מרגרט אן בולקלי בנתה את אחת הקריירות הרפואיות המרשימות של התקופה תחת שם וזהות שבחר לעצמו.
המצאה מחדש מכוונת
בארי נולד בסביבות 1789 בקורק שבאירלנד, לירמיהו ומרי אן בולקלי, והוטבל בשם מרגרט אן. כאשר מצבם הכלכלי של בני המשפחה התמוטט, הם עברו לונדון ב-1804 כדי לבקש עזרה מדודו של בארי, הצייר המהולל של האקדמיה המלכותית ג'יימס בארי, שסירב לכך בתחילה; מותו ב-1806 הותיר לבסוף ירושה שאפשרה דרך חדשה. עד 1809 אימץ בארי שם וזהות גבריים ונרשם לבית הספר לרפואה של אוניברסיטת אדינבורו. בני תקופתו ציינו את קומתו הנמוכה, מבנה גופו הדקיק וקולו שלא התחלף, ויש שחשדו שהוא פשוט ילד צעיר מאוד ולא גבר בוגר – הנחה ש, יהא דיוקה אשר יהא, הגנה על ההטעיה במקום לחשוף אותה. כאשר סנאט האוניברסיטה היסס להעניק תואר למי שנראה צעיר כל כך, הרוזן מביוקן התערב לטובתו של בארי, וב-1812 הוסמך בארי כדוקטור לרפואה עם תזה על בקע פמורלי.
רפורמות תחת שמש מושבת הכף
בארי הצטרף לצבא בריטניה כעוזר בית חולים ב-1813 והוצב בקייפטאון ב-1816, שם נקשר בקשר הדוק למושל הקולוניאלי, הלורד צ'ארלס סומרסט – קשר שהזין רכילות באותה תקופה ועזר לדחוף את בארי לתפקיד המפקח הרפואי הקולוניאלי ב-1822, עלייה יוצאת דופן לקצין זוטר כל כך. במשך עשור בכף, בארי קידם רפורמות שרוב בני דורו חשבו שאינן מעניינו של מנתח: אספקת מים ותברואה משופרות למושבלה, וטיפול רפואי טוב יותר עבור אנשים שעבדו בעבדות, אסירים ומטופלים בבתי מחסה, אוכלוסיות שהממסד הרפואי הקולוניאלי פשוט התעלם מהן. בקייפ גם ביצע בארי את אחד הניתוחים הקיסריים המתועדים המוקדמים שבהם שרדו הן האם והן הילד – נדירות כירורגית אמיתית בעידן שלפני טכניקה חיטוי או הרדמה אמינה, שזכתה להנצחה כאשר המשפחה אסירת התודה העניקה לתינוק את השם ג'יימס בארי מוניק לכבודו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קריירה המשתרעת על פני האימפריה
ההצבות של בארי בעשורים הבאים נקראו כמפה של האימפריה הבריטית בשיא התפשטותה: מאוריציוס, ג'מייקה, סנט הלנה, איי הודו המערבית, מלטה, האיים היוניים וקנדה. הוא טיפס בהתמדה בהיררכיה הרפואית של הצבא – מנתח לכוחות ב-1827, קצין רפואה ראשי ב-1840, סגן מפקח כללי של בתי חולים ב-1851, ולבסוף מפקח כללי של בתי חולים ב-1857, התפקיד הרפואי השני בחשיבותו בכל צבא בריטניה. בקורפו בתקופת מלחמת קרים, פיקח בארי על הטיפול במאות חיילים פצועים, כאשר דיווחים בני התקופה זוקפים לזכותו את החזרתם של יותר מארבע מאות גברים לשירות פעיל בזמני התאוששות קצרים באופן יוצא דופן. פגישתו המתועדת היחידה עם פלורנס נייטינגייל, במהלך המלחמה, התנהלה בצורה רעה: עדים תיארו את בארי מוכיח אותה פומבית בענייני תברואה מול חצר בית חולים מלאה בסדרנים, מפגש שנייטינגייל זכרה לימים בבוז גלוי, כשהיא כותבת שאיש מעולם לא התייחס אליה בגסות כה רבה – מבלי לדעת, כמו כל השאר באותה עת, מי בדיוק ביצע את ההוכחה.
מוות וגילוי
בארי נאלץ לפרוש ב-1859 עקב מצב בריאותי לקוי ומת מדיזנטריה בלונדון ב-25 ביולי 1865. אשת הניקיון שנשכרה כדי לסדר את גופתו מצאה, לדבריה, גוף שלא התאים לזהות שהציג בארי במשך יותר מחצי מאה, לצד מה שתארה כסימנים המרמזים כי נשא אי פעם ילד. רופאו של בארי, מייג'ור ד. ר. מקינון, שחתם על תעודת הפטר, אמר לאחר מכן תחת לחץ כי אינו יודע ומעולם לא חקר האם בארי היה "זכר, נקבה או הרמפרודיט" – אמירה שנקראה לרוב פחות כבורות אמיתית ויותר כסגירת שורות. אשת הניקיון, שנמנעה ממנה תשלום עבור דיסקרטיות, לקחה לבסוף את הסיפור לעיתונות, והוא התפרץ פומבי בחודשים שאחרי מותו של בארי. צבא בריטניה, ככל הנראה לא בנוח עם מה שרשומות הקידום שלו רמזו, חתם את תיק השירות שלו למשך מאה; ההיסטוריונית איזובל ריי הייתה הראשונה שקיבלה אליו גישה בשנות ה-50 של המאה ה-20, כשהיא מאשרת בין היתר שהצייר ג'יימס בארי אכן היה דודו.
מדוע ג'יימס נקרא גאון
הגאון של בארי פעל בשני מישורים בבת אחת, ואסור לשטח את האחד לשני. כמנתח, כשרונו היה אמיתי ומתועד באופן עצמאי – לידה קיסרית מוצלחת עשורים לפני שניתוחים כאלה היו ברי קיימא באופן אמין עבור אם או ילד, ארבעה עשורים של קידומים צבאיים שהושגו על סמך תוצאות קליניות ולא רק פרוטקציה, ורפורמות בריאות הציבור בקייפ שחזו חששות בנוגע לתברואה וטיפול מוסדי שרוב עמיתיו לא לקחו ברצינות במשך דור נוסף. מבחינת קור רוח עקבי, ההישג העמוק יותר היה שונה: בנייה והגנה, ללא מעידה אחת מאומתת, של זהות שאפשרה לו לעסוק ברפואה ולהחזיק בדרגה צבאית בכירה במוסד שהיה מגרש אותו מיד אילו האמת הייתה נודעת – הישג של הסתרה שנשמר באמצעות בדיקות רפואיות, הצבות צבאיות ופיקוח ציבורי במשך כמעט חצי מאה, שהסתיים רק עם מותו. המקורות מסכימים שבארי חי את חייו הבוגרים כגבר, הן במסגרות מקצועיות והן בפרטיות, ואלו הכינויים – שלו עצמו, ואלו שההיסטוריה התבססה עליהם – שבהם משתמש דין וחשבון זה. המורכבות הכנה היא שמניעיו המדויקים של בארי אינם ניתנים לשחזור: האם ההמצאה מחדש החלה אך ורק כאמצעי מעשי להשיג כניסה למקצוע שנאסר על נשים, או שהיא שיקפה משהו קרוב יותר למה שנקרא כיום זהות טרנסג'נדרית, היא שאלה שהרישום ששרד אינו עונה עליה בוודאות, ועל הקוראים להיזהר מכל דין וחשבון, חגיגי או מצמצם, שטוען אחרת.
מורשת
סיפורו של בארי צף מחדש במלואו רק במאה ה-20, ומאז הפך לאבן נגף בהיסטוריות של הדרה של נשים מרפואה ויקטוריאנית ושל חיי טרנסג'נדרים לפני שהמונח היה קיים, מבלי להתיישב בנוחות באף קטגוריה לבדה. מה שאינו שנוי במחלוקת הוא התיעוד שנותר בתיקי הקידום הצבאי ובדוחות בתי חולים משלוש יבשות: מנתח שהגיע לראש המקצוע שלו, רפורמטור של מוסדות שהזקיקו לכך נואשות, ועשה זאת לחלוטין בתנאים שלו.