ג'ק נורת'רופ: האיש שהמתין עשרים וחמש שנה כדי שיוכח בצדקתו
עשרה חודשים לפני שמת, ישב ג'ק נורת'רופ (Jack Northrop) בכיסא גלגלים בחדר ללא חלונות של חיל האוויר והורשה, תחת סיווג ביטחוני, לבחון ולאחוז בדגם מוקטן של מפציץ שהוא לא עיצב. הוא היה ללא זנב. לא היה לו גוף מטוס, לא מייצב אנכי, שום דבר מלבד משטח תעופה יחיד — בדיוק הצורה שבה בילה שלושה עשורים והונו שלו בהתעקשות שהיא עתיד המטוס, ושחיל האוויר חיסל בשנת 1949. הוא כתב לאחר מכן כי לבסוף הבין מדוע אלוהים השאיר אותו בחיים: כדי לראות את ה-B-2 ספיריט (B-2 Spirit).
שרטט ללא תואר
ג'ון קנודסן נורת'רופ (John Knudsen Northrop) נולד ב-10 בנובמבר 1895 בניוארק, ניו ג'רזי, וגדל בסנטה ברברה, קליפורניה, ללא הכשרה הנדסית פורמלית. בשנת 1916 הוא שכנע את עצמו להתקבל לעבודת שרטט בחברת לייגהד איירקראפט (Loughead Aircraft Manufacturing Company), שהייתה אז חברה קטנה בסנטה ברברה שנוהלה על ידי האחים שמאוחר יותר יייסדו את לוקהיד (Lockheed). תקופת שירות קצרה בזמן המלחמה בחיל הקשר של הצבא קטעה אותו במשך שישה חודשים לפני שלייגהד החזירה אותו. נורת'רופ למד את מבנה המטוסים על ידי בניית מטוסים, ולא על ידי לימודם.
מונוקוק והלוקהיד וגה
בשנת 1923 עבר לדאגלס איירקראפט (Douglas Aircraft), עבד על ה-Douglas World Cruiser ועלה לדרגת מהנדס פרויקט. בשנת 1927 חזר לחברת לוקהיד איירקראפט ששונתה לשם זה מקרוב כמהנדס ראשי, שם עיצב את הלוקהיד וגה (Lockheed Vega) — מטוס תובלה אזרחי מהיר ממונוקוק עץ שמבנה גוף המטוס הדמוי-קליפה שלו פיזר עומסים מבניים על פני מעטפתו ולא דרך שלד פנימי. הווגה הפך למטוס המועדף על טייסים שוברי שיאים, והוטס על ידי אמליה ארהארט (Amelia Earhart) ווילי פוסט (Wiley Post) בכמה מהטיסות המפורסמות ביותר שלהם, והוא ביסס את שמו של נורת'רופ כחדשן מבני ולא כמעצב סגנוני בלבד.
בנייה והפסד של חברות
הקריירה של נורת'רופ לאחר מכן הייתה מחזור של ייסוד חברות ואובדן השליטה בהן. הוא החל את חברת אוויון (Avion Corporation) בשנת 1929 ונאלץ למכור אותה ל-United Aircraft and Transport תוך שנה. בשנת 1932, בגיבוי עמיתו הוותיק דונלד דאגלס (Donald Douglas), ייסד את תאגיד נורת'רופ (Northrop Corporation) באל סגונדו, קליפורניה, תוך ייצור חד-כנפוני הגמא (Gamma) והדלתא (Delta), שניהם קבעו שיאי מהירות וגובה. עד 1939 נטמעה חברה זו כחברה בת של דאגלס, ונורת'רופ, שלא היה מוכן להמשיך לעבוד בתוך מבנה של מישהו אחר, פרש שוב כדי לייסד חברה עצמאית בהות'ורן, קליפורניה — החברה שתביא את האובססיה שלו לסיומה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הכנף המעופפת
בהות'ורן רדף נורת'רופ אחר רעיון יחיד בעקשנות שעלתה לו בכסף, בבני ברית ולבסוף בריאותו: שמטוס מצליח אינו זקוק לגוף מטוס ולזנב כלל, ושכוח עילוי, מבנה ומטען ייעודי צריכים להיות מאוחדים למשטח תעופה רציף אחד. הוא בחן את התיאוריה דרך סדרה של אבות טיפוס — ה-N-1M, ה-N-9M — לפני שהרחיב את המושג לכדי ה-Northrop XB-35, מפציץ כנף מעופפת בעל מנועי בוכנה, וממשיכו הבוכנתי-סילוני, ה-YB-49. לצד אובססיה זו הוא עדיין סיפק מטוסים קונבנציונליים ומוצלחים מאוד של תקופת המלחמה: מטוסי הציד הלילי P-61 Black Widow, שנבנו מהם יותר מ-700 יחידות, וה-XP-56 Black Bullet המרותך ממגנזיום. לאחר המלחמה הגיע מיירט ה-F-89 Scorpion וטיל השיוט הבין-יבשתי Snark, לצד עבודה מוקדמת על ניווט אסטרונומי אוטומטי — הוכחה לכך שנורת'רופ לא היה מהנדס של רעיון יחיד אפילו כשהכנף המעופפת כילתה את שאיפותיו.
ביטול ופרישה מרה
בשנת 1949 ביטל חיל האוויר את תוכנית ה-YB-49, ולא זמן רב לאחר מכן עמד על כך שחברתו של נורת'רופ תתמזג עם קונבאיר (Convair). נורת'רופ סירב. הוא פרש מהחברה בגיל 57 בשנת 1952 ופרש מהחיים הציבוריים במשך כמעט שלושה עשורים, תוך שהוא מאבד חלק גדול מהונו האישי במיזמי נדל"ן כושלים בדרך. רק בשנת 1979, בעדות, אמר לבסוף בפומבי מה שהאמין שקרה: שהכנף המעופפת חוסלה לא מסיבות טכניות אלא כדי לענוש אותו על סירובו למיזוג, ושמזכיר חיל האוויר סטיוארט סימינגטון (Stuart Symington) — שהמשיך והוביל את קונבאיר עצמה — הזהיר אותו, "אתה תצטער על כך לעזאזל אם לא תעשה זאת." היסטוריוני תעופה לא קיבלו פשוט את עמדתו; הערכה אחת סיכמה כי הביטול היה, בסיכומו של דבר, "החלטה נבונה, המבוססת על מציאות תקציבית, טכנית ואסטרטגית" בהתחשב בבעיות היציבות ודיוק ההפצצה של ה-YB-49 באותה עת. הגרסה של נורת'רופ והגרסה הרשמית נותרות במתח אמיתי.
אישור בצדקת הדרך
בשנת 1976, בבריאות מדרדרת, כתב נורת'רופ לנאס"א כשהוא מתאר את מושגי הכנף המעופפת שלו וקיבל תשובה מעודדת המאשרת את העקרונות האווירודינמיים שהמר עליהם את הקריירה שלו. לאחר מכן, בשנת 1980, כשהוא מורשה לצפות בתוכנית המסווגת, הוצג לו דגם של ה-Northrop Grumman B-2 Spirit — מפציץ חמקן מסוג כנף מעופפת ללא זנב שנבנה על ידי החברה שעדיין נשאה את שמו, שלושה עשורים לאחר שהממשלה גרטה את הגרסה שלו לאותו רעיון.
מדוע ג'ק נחשב לגאון
הטענה לגאונותו של נורת'רופ היא מבנית, כמשמעה המילולי: הוא המשיך לזהות את אותו רעיון בסיסי — שמעטפת המטוס יכולה להיות השלד שלו — בשלוש בעיות שונות לחלוטין. בווגה זה הפך לבניית גוף מטוס מונוקוק, המפזרת עומס דרך קליפה יצוקה במקום מסגרת פנימית. בכנף המעופפת זה הפך לביטול גוף המטוס והזנב לחלוטין, וקיפול כל תפקוד של המטוס לתוך משטח עילוי יחיד. הוא הגיע לכך ללא תואר ראשון בהנדסה, דרך שני עשורים על שולחנות שרטוט ורצפות מפעל בלייגהד, דאגלס ולוקהיד, והוא רדף אחר גרסת הכנף המעופפת של הרעיון במשך מעל עשור מעבר לנקודה שבה זה היה נוח מסחרית או מוסדית, במחיר אמיתי להונו ולמעמדו.
הטיעון הנגדי ההוגן הוא שה-YB-49 שבנה לא עבד מספיק טוב, לפי תיאורי בני התקופה, כדי לנצח בדיון מסיבות טכניות בשנת 1949 — היו לו ליקויי יציבות ודיוק הפצצה אמיתיים כפלטפורמת תותחים ופצצות, והערכת היסטוריון התעופה לפיה ביטולו היה מוצדק מסיבות טכניות ראויה להילקח ברצינות ולא להידחות כנטירת טינה מוסדית. ה-B-2 שלבסוף אישר את הקונספט שלו עשה זאת רק לאחר עוד שלושים שנה של התקדמות בבקרת טיסה אלחוטית (fly-by-wire) ממוחשבת לייצוב שלא היו קיימות בכנף המעופפת של שנות ה-1940. נורת'רופ היה עשרות שנים לפני הטכנולוגיה המאפשרת שהרעיון שלו דרש — דבר שהוא או הראיה הטהורה ביותר לגאונות או הסיבה לכך שהמטוס הספציפי שלו, כפי שנבנה, היה לפני זמנו במובן הפחות סלחני.
מורשת
נורת'רופ נפטר ב-18 בפברואר 1981, בגיל 85, עשרה חודשים לאחר שאחז בדגם ה-B-2. הוא הוכנס להיכל התהילה הבינלאומי של התעופה והחלל בשנת 1972, להיכל התהילה הלאומי של התעופה בשנת 1974, ולאחר מותו, להיכל התהילה הלאומי לממציאים בשנת 2003. שדה התעופה העירוני הות'ורן נושא כעת את שמו, וזן של פטרוזאור ענקי ללא זנב, Quetzalcoatlus northropi, נקרא על שם הצורה שהעביר את חייו במרדף אחריה.