ג'. פרספר אקרט: מהנדס ראשי של מכונה שנויה במחלוקת
באוקטובר 1973, שבע-עשרה שנים לאחר שמותו נראה בלתי נמנע ושמונה-עשרה שנים לאחר שה-ENIAC הדהים לראשונה את העיתונות האמריקאית כמכונה שיכולה "לחשוב" מהר יותר מכל אדם, פסק שופט פדרלי במינסוטה שהפטנט על המצאתו המפורסמת ביותר של אקרט אינו תקף — כיוון שבית המשפט מצא שהרעיון המרכזי הושאל מפיזיקאי באיווה שרוב הציבור מעולם לא שמע עליו. ג'. פרספר אקרט בילה את שארית הקריירה שלו, וחלק ניכר מהמוניטין הציבורי שלו לאחר מכן, בהגנה על טענה שנראתה פעם כחסינה מכל ספק: שהוא ושותפו בנו את המחשב האלקטרוני האמיתי הראשון.
עילוי בבית הספר מור
ג'ון פרספר אקרט הבן (John Presper Eckert Jr.) נולד ב-9 באפריל 1919, בפילדלפיה, פנסילבניה, למשפחה אמידה — אמו תיארה את שושלתה כקווקרים מפילדלפיה, ואביו היה יזם נדל"ן מצליח ממוצא שווייצרי-גרמני ואלזסי. כישוריו האקדמיים של אקרט ניכרו מוקדם: הוא דורג שני ברמה הלאומית בחלק המתמטי של בחינת ה-College Board בעת שלמד בבית הספר ויליאם פן צ'ארטר. הוא נרשם לבית הספר וורטון שבאוניברסיטת פנסילבניה כדי ללמוד עסקים, אך ב-1937 עבר לבית הספר להנדסת חשמל על שם מור (Moore School of Electrical Engineering) באותה אוניברסיטה, החלטה ששינתה את מסלול חייו. בגיל 21 הוא כבר רשם את הפטנט הראשון שלו, עבור התקן לוויסות אור, ובבית הספר מור הוא ערך מחקר על תזמון מכ"ם ושיפר את המנתח הדיפרנציאלי המכני של בית הספר — עבודה הנדסית מעשית שהעניקה לו שליטה עמוקה ופרקטית במעגלים אלקטרוניים שנים לפני רוב עמיתיו.
הפגישה עם מוצ'לי, בניית ה-ENIAC
בשנת 1941, ג'ון מוצ'לי (John Mauchly) — אז ראש המחלקה לפיזיקה במכללת אורסינוס — הגיע לבית הספר מור לקורס אלקטרוניקה בקיץ וכרת ברית עם אקרט שתגדיר את שתי הקריירות שלהם. מוצ'לי הציע לבנות מחשב דיגיטלי אלקטרוני המשתמש בשפופרות ריק במקום בממסרים מכניים ובגלגלי שיניים ששלטו במחשוב באותה עת, רעיון שאפתני מספיק כדי למשוך את עניין צבא ארצות הברית בזמן מלחמה. הקונספט הוצג רשמית לצבא במטווח אברדין ב-9 באפריל 1943 — יום הולדתו ה-24 של אקרט — ואקרט הפך למהנדס הראשי של הפרויקט שנוצר. ה-Electronic Numerical Integrator and Computer (ENIAC) הושלם בסוף 1945 ונחשף לציבור בפברואר 1946: מכונה הממלאת חדר, בעלת יותר מ-17,000 שפופרות ריק ושוקלת מעל 30 טון, המסוגלת לבצע חישובים במהירות של בערך פי אלף מהמחשבונים האלקטרו-מכניים שהחליפה. הוא היה, ונותר, מוכר כמחשב הדיגיטלי האלקטרוני הכללי הראשון שנבנה אי פעם — אבן דרך שהפכה את אקרט ומוצ'לי לזמן קצר למהנדסים המפורסמים ביותר באמריקה.
עזיבת פן, בניית ה-UNIVAC
השותפות בין אקרט, מוצ'לי ואוניברסיטת פנסילבניה התפרקה כמעט מיד לאחר חשיפת ה-ENIAC. האוניברסיטה ביקשה לעדכן את הסכם הפטנט של השניים כדי לתבוע זכויות מסחריות גדולות יותר על עבודתם, ובמרץ 1946 עזבו שני הגברים את בית הספר מור במקום לקבל את התנאים החדשים. הם הקימו את חברת Electronic Control Company, שבנתה את ה-BINAC (Binary Automatic Computer), שהיה מבצעי מאוגוסט 1950 ונודע באחסון נתונים על סרט מגנטי במקום כרטיסים מנוקבים — התקדמות טכנית משמעותית. חברה זו הפכה לתאגיד המחשבים אקרט-מוצ'לי (Eckert–Mauchly Computer Corporation), שזכה בחוזה של הלשכה הלאומית לתקנים לבניית ה-UNIVAC (Universal Automatic Computer). לחץ כלכלי כפה מכירה לרמינגטון ראנד (Remington Rand) בשנת 1950, וה-UNIVAC I הושלם ב-21 בדצמבר באותה שנה, והפך למחשב הראשון שנמכר מסחרית בארצות הברית ושילב את המצאתו של אקרט עצמו, זיכרון קו השהיה מכספית. אקרט נשאר עם החברה לאורך המיזוג של רמינגטון ראנד לתוך יוניסיס (Unisys) ב-1986, ופרש ב-1989 אך המשיך לייעץ לאחר מכן.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המאבק האדריכלי וקריסת הפטנט
אקרט בילה עשורים בטענה שמה שמדעני מחשב מכנים "ארכיטקטורת פון נוימן" (von Neumann architecture) — העיצוב התקני כיום שבו תוכנית המחשב והנתונים חולקים את אותו זיכרון — צריך להיות מיוחס כראוי לאקרט ולצוות בית הספר מור, שכן מושג התוכנית המאוחסנת, טען, כבר היה בפיתוח שם לפני מעורבותו של המתמטיקאי ג'ון פון נוימן בשנים 1944–45. מתכנתת ה-ENIAC ג'ין ברטיק תמכה מאוחר יותר בגרסה זו. אולם החשבון המשפטי המשמעותי בהרבה הגיע באוקטובר 1973, כאשר בית המשפט הפדרלי המחוזי של מחוז מינסוטה פסק במשפט Honeywell v. Sperry Rand שפטנט ה-ENIAC, שהוענק לאקרט ומוצ'לי ב-1964, אינו תקף — כיוון שהוא נגזר מעבודה שבוצעה שנים קודם לכן על ידי הפיזיקאי ג'ון אטנסוף (John Atanasoff) וסטודנט לתואר שני קליפורד ברי (Clifford Berry) באוניברסיטת המדינה של איווה. מחשב אטנסוף-ברי (ABC), שנבדק בהצלחה ב-1942, כבר הדגים ייצוג בינארי של נתונים, חישוב אלקטרוני ללא חלקים מכניים נעים, ומערכות חישוב וזיכרון נפרדות. בית המשפט מצא שמוצ'לי בחן את ה-ABC ישירות ביוני 1941, לפני שתכנון ה-ENIAC החל, והגיע למסקנה שבעוד שהיקף ההשפעה המלא אינו ברור, מוצ'לי הכיר בבירור בחשיבותו של ה-ABC. הפסיקה שללה מספרי ראנד את המונופול שלה על פטנט המחשוב, ובאופן מתמשך יותר, פתחה מחדש את השאלה מי באמת ראוי להיקרא ממציא המחשב האלקטרוני.
הכרה למרות המחלוקת
הכבוד שזכה לו אקרט הצטבר בהתמדה ללא קשר למאבק המשפטי על מקוריות ה-ENIAC: מדליית הווארד נ. פוטס בשנת 1949, פרס הזיכרון על שם הארי ה. גוד ב-1966, המדליה הלאומית למדעים ב-1968 "על תרומות חלוציות ומתמשכות ביצירה, פיתוח ושיפור המחשב הדיגיטלי האלקטרוני המהיר", פרס הרולד פנדר ב-1973 (באותה שנה שבה בוטל פטנט ה-ENIAC), ופרס עמנואל ר. פיורה של ה-IEEE ב-1978. הוא נכנס להיכל התהילה הלאומי של הממציאים בשנת 2002, לאחר מותו. אקרט מת מלוקמיה ב-3 ביוני 1995, בברין מאור, פנסילבניה, בגיל 76.
מדוע פרספר מכונה גאון
המקרה של אקרט כגאון חזק באמת מבחינת הישגים הנדסיים: ללא קשר לחובות רעיוניים שהיו ל-ENIAC למכונה המוקדמת והלא-ניתנת לתכנות של אטנסוף, אקרט היה המהנדס הראשי שפתר את הבעיה המעשית הקשה במיוחד של גרימת 17,000 שפופרות ריק לא אמינות לעבוד יחד בצורה אמינה מספיק כדי לפעול במשך שעות בכל פעם — הישג של משמעת הנדסת חשמל שה-ABC הקטן והייעודי של אטנסוף מעולם לא נדרש לפתור בקנה מידה כזה. המצאתו המאוחרת של זיכרון קו השהיה מכספית עבור ה-UNIVAC הייתה משמעותית באופן עצמאי, והציטוט שלו במדליה הלאומית למדעים מזכה אותו במיוחד על תרומות מתמשכות, ולא חד-פעמיות, לתחום.
הטיעון הנגדי הכן הוא שהתואר "אבי המחשב" שדבק באקרט לאורך זמן שנוי במחלוקת באופן אמיתי וקבוע, לא רק על ידי טוענים יריבים המחפשים קרדיט אלא על ידי בית משפט פדרלי שבחן את התיעוד ההיסטורי ופסק נגדו. הביקור המתועד של מוצ'לי בשנת 1941 כדי לראות את המכונה של אטנסוף, והחפיפה הטכנית המהותית בין ה-ABC ל-ENIAC שזיהה בית המשפט, פירושם שהמורשת של אקרט אינה יכולה להיות מוצגת בכנות כראשוניות פשוטה — היא, במדויק יותר, מורשת של המהנדס שלקח קונספט מבטיח אך מוגבל, ובאמצעות מיומנות מעשית עצומה, הפך אותו למכונה שבאמת השיקה את עידן המחשב.
מורשת
לא משנה מה פסקו בתי המשפט בסופו של דבר לגבי עדיפות פטנט, עבודתו ההנדסית של אקרט על ENIAC ו-UNIVAC עיצבה ישירות את הארכיטקטורה והכדאיות המסחרית של המחשבים שבאו בעקבותיהם, והכנסתו להיכל התהילה הלאומי של הממציאים משקפת הכרה מתמשכת בכך שבניית המחשב האלקטרוני הכללי העובד הראשון דרשה סוג של גאונות הנדסית שסכסוך הפטנטים מעולם לא מחק לחלוטין.