ג'. פ. מורגן (J. P. Morgan): האיש שהיה בנק מרכזי של אדם אחד
בלילה של יום ראשון בנובמבר 1907, פירפונט מורגן (Pierpont Morgan) נעל את דלתות הכניסה לספרייתו הפרטית בשדרה מדיסון, הושיב את נשיאי חברות הנאמנות של ניו יורק בחדרים נפרדים, ולא נתן להם לצאת עד שחתמו על התחייבויות להצלת המערכת הפיננסית האמריקאית. לא היה פדרל ריזרב (Federal Reserve) להתקשר אליו. היה רק הוא, סיגר, וספר חשבונות של מי חייב למי. אותו לילה עומד כהפגנה הברורה ביותר למה שהפך את מורגן ליחיד במינו: לא העובדה שהיה האיש העשיר ביותר באמריקה, אלא שבמשך כמה שעות הוא תפקד כבנק המרכזי שלה.
מהרטפורד ועד וול סטריט
נולד ב-17 באפריל 1837 בהרטפורד, קונטיקט, ליוניוס ספנסר מורגן (Junius Spencer Morgan), שותף בבנקאות בינלאומית, ולג'ולייט פירפונט (Juliet Pierpont). מורגן חונך לכספים באופן מכוון כפי שבנים אחרים במעמדו חונכו לכהונה: בית הספר האנגלי הגבוה בבוסטון למתמטיקה ומסחר, שנה בבית ספר שוויצרי בוווי (Vevey) לצרפתית, ותואר בתולדות האמנות מאוניברסיטת גטינגן. הוא הצטרף לבנק הסוחרים של אביו בלונדון, ג'ורג' פיבודי ושות' (George Peabody & Co), ב-1857, ולאחר מכן עבר לניו יורק כפנים האמריקאיות של הפירמה המשפחתית באמצעות סדרה של שותפויות – דאנקן, שרמן ושות' (Duncan, Sherman & Company), לאחר מכן חברתו שלו ג'. פירפונט מורגן ושות' (J. Pierpont Morgan & Co), ולאחר מכן דבני, מורגן ושות' (Dabney, Morgan & Co). ב-1871 חבר לאיש הכספים מפילדלפיה אנתוני דרקסל (Anthony Drexel) כדי להקים את דרקסל, מורגן ושות' (Drexel, Morgan & Co); לאחר מותו של דרקסל ב-1895 הפכה הפירמה פשוט לג'. פ. מורגן ושות' (J.P. Morgan & Co), ועד שנת 1900 היא הייתה בין בתי הבנקאות החזקים ביותר עלי אדמות.
המאחד
שיטתו של מורגן הייתה איחוד, והוא יישם אותה בקנה מידה שאף אחד לפניו לא ניסה. בשנת 1901 הוא מיזג את מסילות הברזל נורת'רן פסיפיק (Northern Pacific), גרייט נורת'רן (Great Northern) ושיקגו, ברלינגטון וקווינסי (Chicago, Burlington & Quincy) לחברת נורת'רן סקיוריטיס (Northern Securities Company), תמרון כה אגרסיבי שהוא משך תביעה נגד הגבלים עסקיים מצד תאודור רוזוולט (Theodore Roosevelt) ופורק על ידי בית המשפט העליון ב-1904. באותה שנה הוא תכנן את המיזוג של קרנגי סטיל (Carnegie Steel) עם פדרל סטיל (Federal Steel) ויצרנים אחרים לתוך יונייטד סטייטס סטיל (United States Steel), תאגיד המיליארד דולר הראשון בעולם, שהונו הוערך ב-1.4 מיליארד דולר ושלט בערך בשני שלישים מייצור הפלדה האמריקאי. במהלך הקריירה שלו הוא ארגן או חיתם 42 תאגידים גדולים, ביניהם ג'נרל אלקטריק (General Electric), AT&T, אינטרנשיונל הרווסטר (International Harvester) ודופונט (DuPont). הוא לא בנה את החברות הללו מאפס; הוא קנה פירמות מפוצלות ומתחרות ורתך אותן למונופולים או כמעט-מונופולים שקנה המידה שלהם, הוא טען, הביא סדר למה שנחשב בעיניו לשווקים כאוטיים בצורה הרסנית.
פאניקה, פעמיים
המוניטין של מורגן ככבאי פיננסי נבנה בשני משברים. ב-1893, כאשר עתודות הזהב של משרד האוצר האמריקאי כמעט התרוקנו, הוא ארגן עבור הפירמה שלו ועבור משפחת רוטשילד (Rothschilds) מכירה לממשלה של 3.5 מיליון אונקיות זהב בתמורה להנפקת אג"ח ל-30 שנה, מה שחידש את העתודה והציל את תקן הזהב – תוך שהוא פוגע קשות פוליטית בנשיא גרובר קליבלנד (Grover Cleveland) על כך שנזקק להצלה של בנקאי פרטי. ארבע-עשרה שנים מאוחר יותר, בפאניקה של 1907, כאשר חברות נאמנות קרסו ולא היה קיים מלווה של מוצא אחרון, מורגן ארגן אישית את התגובה: ניתוב מחדש של הון בין מוסדות סולבנטיים לכאלה שכשלו, הבטחת אשראי בינלאומי, ותיווך בעסקה של 30 מיליון דולר לרכישת טנסי קואל, איירון אנד ריילרואד (Tennessee Coal, Iron and Railroad) על ידי יונייטד סטייטס סטיל לאחר שהבטיח הבטחה מרוזוולט שהעסקה לא תעורר פעולה נגד הגבלים עסקיים. עד שהמשבר שכך ב-7 בנובמבר 1907, התערבות אישית של אדם אחד עשתה את העבודה שבנק מרכזי עדיין לא היה קיים כדי לעשותה – עובדה כה לא נוחה לקונגרס שהיא הפכה למניע הישיר ליצירת מערכת הפדרל ריזרב ב-1913.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →חשבון הנפש של פוג'ו
אותו ריכוז כוח הביא את מורגן בפני הקונגרס בדצמבר 1912, בהופעתו הציבורית האחרונה. ועדת המשנה פוג'ו (Pujo) של ועדת הבנקאות והמטבע של בית הנבחרים מצאה ששותפי מורגן ודירקטורים בעלי ברית בפירסט נשיונל (First National) ובנשיונל סיטי בנק (National City Bank) ישבו בראש דירקטוריון שלוב ששלט בסך מצטבר של 22.245 מיליארד דולר במשאבים – סכום שלואי ברנדייס (Louis Brandeis) אמר שתואם את הערך של כל הרכוש בעשרים ושתיים מדינות מערביות יחד. השימועים גבשו את החרדה המרכזית של התקופה לגבי מורגן: שכוח פיננסי פרטי גדל מספיק כדי להחליף מוסדות ציבוריים, ללא אחריות לאף ציבור בוחרים.
אספן של אוספים
הרחק מהכספים, מורגן אסף את מה שבני זמנו כינו אוסף של אוספים – ספרים וכתבי יד נדירים, ברונזות מתקופת הרנסאנס, אבני חן שאצר ג'ורג' פרדריק קונץ (George Frederick Kunz) מטיפאני, וציורי מאסטרים ישנים – ששכנו בספרייה ברחוב 36 שנושאת כעת את שמו. הוא מימן את חברת אדיסון אלקטריק אילומינייטינג (Edison Electric Illuminating Company) של תומאס אדיסון (Thomas Edison) והתקין באחוזתו בשדרה מדיסון את חיווט החשמל בבית הראשון באמריקה שהואר חשמלית באופן פרטי ב-1882. הוא נתן לניקולה טסלה (Nikola Tesla) 150,000 דולר עבור מערכת אלחוטית טרנס-אטלנטית ב-1900 וחיתם את התיעוד בן עשרים הכרכים של אדוארד קרטיס (Edward Curtis) על חיי האינדיאנים באמריקה. הוא שימש כנאמן, ולאחר מכן כנשיא, של מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, שקיבל כ-40 אחוזים מאוסף האמנות שלו לאחר מותו.
מדוע פירפונט מכונה גאון
מורגן מכונה גאון לא בגלל רעיונות מקוריים אלא בגלל יכולת ספציפית, צרה ונדירה בצורה יוצאת דופן: היכולת, תחת לחץ פיננסי חריף, לראות את המבנה השלם של התחייבויות שלובות בשוק ולארגן אותו מחדש – בכוח רצון, הון אישי, והאיום האמין של הרחקה מחדריו – מהר יותר ממה שהפאניקה יכלה להרוס אותו. זה מה שקרה בספרייתו בנובמבר 1907: לא ניתוח אלא פיקוד בזמן אמת, שבוצע כמעט ללא שינה, כשנשיאי חברות הנאמנות נעולים בפנים עד שנכנעו. אדריאן וולדרידג' (Adrian Wooldridge) כינה אותו "הבנקאי הגדול ביותר" של אמריקה, והתואר נשען על המיומנות הספציפית הזו – קריאת נקודות הלחץ של מערכת והקצאה מחדש של הון וביטחון לפני שההדבקה יכלה להתפשט – ולא על המצאה או אפילו על תאוות בצע, אם כי שתיהן היו קיימות.
המקרה הנגדי הכן הוא משמעותי. כישרונו של מורגן היה בלתי נפרד מרמה של כוח פרטי חסר אחריות שדמוקרטיה לא אמורה לסבול: שימועי פוג'ו התקיימו כי הקונגרס הגיע למסקנה שהשיפוט של אדם אחד החליף למעשה את המדיניות המוניטרית הציבורית, והפדרל ריזרב נבנה במיוחד כדי שאף אדם לא יחזיק שוב במינוף הזה. ההצלה שלו ב-1907 גם אפשרה לו לחלץ רכישה מועילה מאוד – טנסי קואל, איירון אנד ריילרואד – עבור יונייטד סטייטס סטיל תחת מעטה החירום שהוא פתר. והקריירה המוקדמת שלו נושאת את פרשת הול קרבין (Hall Carbine Affair) הלא פתורה, שבה תוכנית מכירה חוזרת של רובים במהלך מלחמת האזרחים משכה קביעה של הקונגרס שהרווחים המעורבים היו "גרועים יותר מבוגדים בנשק", גם כאשר היסטוריונים עדיין מתווכחים כמה מורגן עצמו הבין. קודמיו הבנקאיים גם לקחו אלפי אנשים משועבדים כערבות להלוואות בדרום שלפני מלחמת האזרחים, היסטוריה שג'יי פי מורגן צ'ייס (JPMorgan Chase) הכירה בה רשמית והתנצלה עליה ב-2005. שום דבר מזה לא מבטל את המיומנות; זה מבהיר שהמיומנות והשימוש לרעה בה היו, במקרה של מורגן, אותה מערכת שרירים.
מורשת
מורגן מת בשנתו ברומא ב-31 במרץ 1913; הבורסה לניירות ערך של ניו יורק נסגרה לשעתיים בזמן שגופתו עברה בעיר, כבוד השמור בדרך כלל לראשי מדינות. חוק גלאס-סטיגל (Glass-Steagall Act) משנת 1933 אילץ מאוחר יותר את בית מורגן להתפצל לזרועות בנקאות מסחרית והשקעות – ג'. פ. מורגן ושות' ומוגן סטנלי (Morgan Stanley) – הכרה משפטית שאף בנקאי עתידי לא צריך לקבל היתר להחזיק במה שהוא החזיק בבת אחת.