איבו פשאק (Ivo Pešák): האיש שזכה לתשואות בלי לנגן צליל אחד
איוואן מלאדק (Ivan Mládek) אמר זאת בבירור לאחר מות חברו: איבו פשאק היה "אולי המוזיקאי הצ'כי היחיד שזכה למחיאות כפיים עצומות מבלי לנגן אפילו צליל אחד". הוא היה קלרינטן בוגר קונסרבטוריון שבילה שלוש שנים בתזמורת סימפונית, ותרומתו ההיסטורית לתרבות הצ'כית הייתה ריקוד. בקליפ טלוויזיוני משנת 1977 לשיר שנקרא Jožin z bažin (יוז'ין מהביצה), אדם כבד גוף בחליפה צועד קדימה ומבצע שגרה של מחויבות מטורפת ונמרצת כל כך, שהיא האריכה ימים מעבר לגוש הקומוניסטי, למדינה הצ'כוסלובקית ובסופו של דבר למאה העשרים עצמה. פסיקתו של מלאדק על גיוסו: "ההחלטה הטובה ביותר בתולדות הלהקה".
מיארומרז' (Jaroměř) לקונסרבטוריון
פשאק נולד ב-7 בספטמבר 1944 ביארומרז', בפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה – עיירה צ'כית תחת כיבוש גרמני, בשנתו האחרונה. הכשרתו הייתה אורתודוקסית לחלוטין. הוא למד בקונסרבטוריון של פראג, סיים את לימודיו ב-1972, ופנה לקריירה הנגזרת מתעודה כזו: שלוש שנים כקלרינטן בתזמורת הסימפונית של מרכז בוהמיה בפודייבראדי (Poděbrady), ולאחר מכן שנה של הוראה בבית ספר למוזיקה.
זהו החלק בביוגרפיה שרוב האנשים שמכירים את הריקוד מעולם לא שמעו, וזה משנה. כל מה שפשאק עשה מאוחר יותר על הבמה – התזמון, השליטה הפיזית, היכולת לבצע מחווה בדיוק על הקצב – נשען על עשור של משמעת מוזיקלית פורמלית. הוא גם ניגן בכמה להקות דיקסילנד, ושם חדר למערכת שלו הצד החופשי והקומי של מסורת הג'אז הצ'כית.
להקת הבנג'ו
להקת הבנג'ו (Banjo Band) של איוואן מלאדק הייתה אחד המוסדות המוזרים ביותר בבידור הצ'כוסלובקי של סוף הסוציאליזם: הרכב מונע בנג'ו שניגן שירי קומיקס אבסורדיים, שנסבל על ידי המשטר כי הוא היה מצחיק וככל הנראה לא מזיק, והוערץ על ידי הקהל בדיוק מאותה סיבה. פשאק הצטרף כקלרינטן וזמר והפך במהירות למשהו אחר לגמרי.
השיר שקיבע אותו היה Jožin z bažin – יוז'ין מהביצה – יצירת שטויות טהורות על מפלצת בביצות מורביה. התיאור של מלאדק עצמו לגבי מקורות השיר הוא בדיחה על כלכלת המקצוע: הוא כתב אותו כתשלום עבור בקבוק סליבוביץ'. בקליפ מ-1977, מלאדק שר ופשאק רוקד, והריקוד הוא הסיבה שמישהו זוכר את שניהם.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מה שפשאק עשה עם זה לא היה כוריאוגרפיה במובן המקובל. הטכניקה שלו הייתה צמצום עד כדי אבסורד: גרימאסה, קפיצה, תנועה קטנה של הכתפיים, שהוחזקו שבריר שנייה יותר מדי. ואצלב אופיר קרייצ'י (Václav Upír Krejčí), שעבד לצדו במשך שנים, זכר שהקומדיה הפיזית השתבשה לפחות פעם אחת – הוא היה אמור להכות את פשאק עם בללייקה כאביזר, תפס בטעות את האמיתית, וראה דם ניגר על ראשו של עמיתו. פשאק המשיך הלאה. זה היה הסטנדרט המקצועי.
מערכה שנייה
הוא המשיך לעבוד. הוא הופיע בסרט Trhala fialky dynamitem מ-1992 ובסדרות טלוויזיה. הוא הוביל להקת רוקנרול בתחייה תחת שמו, Rockec Ivo Pešáka, והקליט את Hej, hej, rock and roll ב-1996 ואת Rockec Ivo Pešáka ב-2002. לאחר שנת 2000 הקים דואט ווקאלי, Dýza Boys, עם קרייצ'י, שהאלבום שלהם Co píseň to HIT! יצא ב-2002.
המחיר הפרטי של העליזות הציבורית היה ניכר. קרייצ'י תיאר אותו כמעשן כבד ושותה בירה כבד שבכל זאת מעולם לא החמיץ חובה מקצועית. הסוכרת שלו הפכה כה חמורה עד שחלק מאצבעות רגליו נקטעו – עובדה בלתי נראית לחלוטין לקהל שצפה בו מקפץ על הבמה. הוא מת ב-9 במאי 2011, בגיל שישים ושש, במהלך ניתוח מעקפים; מומחה הלב יאן פירק (Jan Pirk) תיאר אותו כחולה רב-תחלואי שנלחם במספר מצבים במשך שנים. מלאדק נשא את ההספד בהלווייתו.
החיים שלאחר המוות של יוז'ין
הפרק המוזר ביותר הגיע מאוחר יותר. Jožin z bažin, שיר נונסנס צ'כי מ-1977, הפך לתופעת המונים אמיתית בפולין – מדינה זרה שלמה אימצה פיסת אבסורדיזם צ'כוסלובקי עשורים לאחר שנוצר, כשהריקוד של פשאק הוא זה שנשא אותו מעבר לגבול. מעט מאוד מתרבות הפופ הצ'כית של התקופה הסוציאליסטית זכתה לחיים שניים כאלה. כמעט אף אחד מהם לא זכה לכך בחוץ לארץ.
מדוע איבו מכונה גאון
הוא היה צוחק מהשאלה, והמקורות אינם מכילים מבקר שטוען זאת. אבל יש כאן מיומנות אמיתית וניתנת לזיהוי, וכדאי לציין אותה במדויק, כי זו לא המיומנות שהקונסרבטוריון שלו הקנה.
תזמון קומי על במה הוא יכולת קוגניטיבית, לא טמפרמנט. זה דורש מידול של ציפיות הקהל בזמן אמת ואז הפרתן במרווח הנכון בדיוק – מעט מדי ולא קורה כלום, יותר מדי והחדר הופך נגדו. פשאק יכול היה לעשות זאת עם כמעט כלום: עווית פנים, קפיצה. השורה של מלאדק על מחיאות כפיים בלי צליל אחד שמנוגן היא המחווה של המקצוען, וזה המדד הנכון. הוסיפו לכך את האומץ הפיזי של המקצוע – לחטוף בללייקה אמיתית לראש ולסיים את המספר, להופיע באנרגיה על רגליים קטועות – ויש לכם מישהו שעושה משהו קשה באמת שנראה חסר מאמץ לחלוטין, שזו ההגדרה של מלאכת יד ולא של גאונות.
המקרה הנגדי ברור והוא היה טוען אותו בעצמו. פשאק לא הלחין דבר שנשאר; Jožin z bažin הוא השיר של מלאדק. הוא היה קלרינטן תזמורתי מוכשר שעזב את התזמורת, וההקלטות שלו – תחיית רוקנרול, דואט ווקאלי – הן שוליות. תהילתו נשענת על כשלוש דקות של טלוויזיה משנת 1977. הוא היה שחקן משנה שמצא את התפקיד היחיד שהתאים לו לחלוטין ואז מילא אותו במשך שלושים וארבע שנים. זו לא גאונות. זה הדבר הנדיר והחביב יותר: אדם שידע בדיוק למה הוא נועד.
מורשת
תרבות הפופ הצ'כית הפיקה מעט דמויות המזוהות כל כך לחלוטין עם מחווה אחת. הריקוד שורד על כל מסך באזור, מפורסם מחדש ללא הרף, מנותק לחלוטין מהעולם הפוליטי שיצר אותו. מה שהוא משמר הוא רעיון ספציפי של קומדיה – יבש, אבסורדי, מלנכולי במקצת, מסרב לכל זוהר – שעבר דרך הבידור הצ'כי תחת הסוציאליזם ושאותו פשאק גילם בצורה טהורה יותר מכל אחד אחר. קלרינטן קונסרבטוריון מיארומרז' התברר ככלי המושלם לכך, והוא מעולם לא טען אחרת.