איבו יוסיפוביץ': ראש המדינה שהמשיך להלחין
באפריל 2023, שמונה שנים לאחר שעזב את נשיאות קרואטיה, העלה איבו יוסיפוביץ' בבכורה אופרה על ג'ון לנון. זה לא היה תחביב של פרישה. עד אז הוא כתב כחמישים יצירות להרכבים קאמריים ותזמורתיים, זכה בפרס הגדול של איגוד השידור האירופי, זכה בשני פרסי 'פורין' (Porin), ניהל את הביאנלה למוזיקה בזאגרב וכיהן כמזכיר הכללי של אגודת המלחינים הקרואטית. הוא גם פרסם יותר משמונים מאמרים אקדמיים על משפט פלילי וטען את עניינה של מדינתו בהאג. הנשיאות הייתה, במובן מסוים, הקריירה השלישית.
שתי תעודות
הוא נולד בזאגרב ב-28 באוגוסט 1957, למשפחה מבאשקה וודה (Baška Voda) שעל חוף דלמטיה. בשנת 1980 סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטת זאגרב ועבר את מבחני הלשכה. שלוש שנים לאחר מכן, ב-1983, סיים את לימודי ההלחנה באקדמיה למוזיקה בזאגרב, שם למד אצל סטנקו הורבט.
רוב האנשים שמנסים סוג כזה של חיים כפולים בוחרים בסופו של דבר באחד. יוסיפוביץ' לא עשה זאת. הוא השלים תואר שני במשפט פלילי ב-1985 ודוקטורט ב-1994 בנושא מעצרים ומעצר לפני משפט בהליך הפלילי, והמשיך להרצות על סדר דין פלילי, משפט פלילי בינלאומי ודיני עבירות בפקולטה למשפטים – תוך שהוא מלמד במקביל הרמוניה באקדמיה למוזיקה. שני המוסדות נמצאים במרחק הליכה קצר במרכז זאגרב, ובמשך שנים הוא נסע ביניהם.
המשפטן
עבודתו המשפטית הייתה לא זוהרת אך בעלת השלכות. הוא ניסח חקיקה קרואטית בשנים שבהן מדינה חדשה הרכיבה מערכת משפט מאפס, וב-1994 היה שותף להקמת המרכז המשפטי הקרואטי. הוא שימש כמומחה עמית עבור מועצת אירופה, בפיקוח על מערכות בתי סוהר – הפינה הפחות גלויה והחושפנית ביותר מבחינה מוסרית של כל מערכת צדק.
ברמה הבינלאומית, הוא לקח חלק בעבודת ההכנה של האו"ם לבית הדין הפלילי הבינלאומי ובכנס הדיפלומטי ברומא שיצר אותו. הוא ייצג את קרואטיה בפני בית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר ובפני בית הדין הבינלאומי לצדק. כדאי לעצור על כך: פרופסור קרואטי לסדר דין פלילי בילה את שנות ה-90 וה-2000 בתוך המנגנון שנבנה כדי להעמיד לדין את פשעי המלחמות שקרעו את אזורו, כשהוא טוען בשם מדינה שהייתה גם תובעת וגם נתבעת בחשבון הנפש המוסרי של האזור.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המלחין
גם המוזיקה לא הייתה עיסוק צדדי. הוא כתב כחמישים יצירות, וב-1985 זכתה יצירתו Samba da Camera בפרס הגדול של איגוד השידור האירופי. שני פרסי 'פורין', פרס התקליטים המרכזי של קרואטיה, הגיעו בתחילת המילניום. משנת 1991 הוא ניהל את הביאנלה למוזיקה בזאגרב, פסטיבל המוזיקה העכשווית שהיווה את חלונה של המדינה אל האוונגרד הבינלאומי מאז שנות ה-60 – ניהול שהחל, ראוי לציין, בשנה שבה החלה המלחמה.
צדק חדש (Nova Pravednost)
הוא סייע להפוך את הליגה הקומוניסטית הישנה למפלגה הסוציאל-דמוקרטית, וישב בפרלמנט משנת 2003. בבחירות לנשיאות ב-2010 הוא רץ תחת הסיסמה Nova pravednost – צדק חדש – מסר שכיוון ישירות למדינה מותשת משחיתות, והוא ניצח.
הוא נכנס לתפקידו בפברואר 2010 עם מצע שנקרא כמו כתב טענות של משפטן: חברות קרואטית פעילה בנאט"ו, באו"ם ובמועצת אירופה; הצטרפות לאיחוד האירופי; נורמליזציה של היחסים ברחבי דרום-מזרח אירופה; קידום זכויות אדם והעמדה לדין של פושעי מלחמה; דמוקרטיזציה, מודרניזציה מוסדית ופיתוח כלכלי המכוון לחברות באיחוד האירופי. בשנת 2013, במהלך כהונתו, הפכה קרואטיה לחברה באיחוד האירופי.
התנצלויות
המאפיין המכונן והשנוי ביותר במחלוקת של נשיאותו היה פיוס. יוסיפוביץ' השתמש בתפקיד כדי להשמיע התנצלויות פומביות – על מעורבות קרואטית במלחמות בבוסניה והרצגובינה, ועל זוועות היסטוריות שבוצעו נגד יהודים. באזור שבו הון פוליטי עדיין נצבר על ידי סירוב להודות בכל דבר, זו הייתה פעולה אמיתית של רצון, והיא הייתה שנויה במחלוקת בבית. הנשיאות הקרואטית היא משרה מוגבלת חוקתית עם סמכות סמלית משמעותית ומעט כוח ביצועי; יוסיפוביץ' השקיע את הסמכות הסמלית הזו במצרך היחיד ששכניו היו זקוקים לו ביותר ושבוחריו שלו רצו פחות מכל למכור.
תבוסה ואחריה
בשנת 2015 הוא הפסיד במירוץ לכהונה שנייה, בהפרש קטן, לקולינדה גרבר-קיטרוביץ', והפך לנשיא הקרואטי הראשון שנמנעה ממנו בחירה מחדש. הוא חזר להוראה, למחקר ולדפי התווים. לנון עלתה ב-2023.
מדוע איבו מכונה גאון
הטיעון נשען על שליטה כפולה אמיתית, דבר נדיר מכפי שהוא נשמע וקל לזיוף. פוליטיקאים רבים מנגנים על כלי נגינה; מעטים מאוד מחזיקים בפרס גדול מאיגוד השידור האירופי ובניהול פסטיבל ברזומה. מלחינים רבים מחזיקים במשרה אקדמית; מעטים מאוד מחזיקים בדוקטורט במשפט פלילי וטענו בפני בית הדין הבינלאומי לצדק. הייחוד שלו הוא פעולה ברמה מקצועית בשני תחומים ללא חפיפה קוגניטיבית כמעט – העבודה הפורמלית, הלא-מילולית של הלחנה והעבודה המילולית האינטנסיבית, מבוססת התקדימים של המשפט הפלילי – ואז הוספת משרה נבחרת מעל.
יש קשר סביר. שני התחומים הם מערכות של כללים המיושמים תחת אילוץ, שבהם העניין טמון במה שניתן לבנות בתוך צורה; אותו מזג מופיע בכל אחד מהם.
טיעון הנגד הכנה הוא שרוחב אינו עומק. יוסיפוביץ' הוא מלחין קרואטי מכובד, לא דמות שעיצבה מחדש את המוזיקה האירופית; התפוקה האקדמית שלו מוצקה ולא מגדירה תחום. נשיאותו הייתה ברובה טקסית לפי התכנון החוקתי, מדיניות הפיוס שלו הניבה רצון טוב ולא הסדרים, והוא הפסיד בבחירות למועמדת שניהלה קמפיין אסרטיבי יותר מבחינה לאומית – עדות לכך שגישתו לא שכנעה את ציבור הבוחרים שלו. אף מקור שנבדק כאן לא מכנה אותו גאון. מה שהתיעוד תומך בו הוא משהו שניתן להגנה ועדיין יוצא דופן: מוח מהשורה הראשונה שסירב להתמחות, במאה שאינה מתגמלת שום דבר אחר.
מורשת
יוסיפוביץ' כיהן בתקופת כניסתה של קרואטיה לאיחוד האירופי, הסוף הרשמי של המסע הארוך שלאחר יוגוסלביה בחזרה לאירופה, והוא השתמש בתפקיד כדי לומר דברים על המלחמות שמדינתו מצאה כלא נוחים ושכנותיה מצאו כהכרחיים. הוא נותר מלחין וחוקר משפטי פעיל, מה שאומר שהתפוקה שלו טרם נסגרה. משמעותו האמיתית עשויה להיות כהוכחת היתכנות: שאמן רציני יכול להיות משפטן רציני וראש מדינה סביר, ושההנחה המודרנית של מסלול יחיד היא מוסכמה ולא חוק.