איזמבארד קינגדום ברונל
איזמבארד קינגדום ברונל (Isambard Kingdom Brunel; 9 באפריל 1806 – 15 בספטמבר 1859) היה מהנדס אזרחי וימי אנגלי שנחשב ל"אחת הדמויות הגדולות של המהפכה התעשייתית", "אולי המהנדס הוויקטוריאני הדגול ביותר", ומי שעבודתו "שינתה את חייהם של כמעט כל אדם בבריטניה ומיליונים בחו"ל". כמהנדס הראשון של חברת הרכבות גרייט וסטרן (GWR), הוא היה אחראי על התכנון והבנייה של הקו הראשי לונדון-בריסטול. הקריירה הימית שלו כללה את בניית ספינות הקיטור הגדולות בעולם בזמנו: ה-SS Great Western, ה-SS Great Britain וה-SS Great Eastern. הקריירה שלו לוותה בנסיגות כלכליות והנדסיות מתמשכות.
הפרויקט הגדול הראשון שלו, מנהרת התמזה, בוטל לאחר קריסה שכמעט עלתה בחייו, והושלם מאוחר יותר ללא מעורבותו. בזמן שהחלים, החל לעבוד על גשר התלוי קליפטון; לאחר מהומות בבריסטול סביב מדיניות הממשלה, העבודה על הגשר בוטלה והוא הושלם רק לאחר מותו.
תקופתו של ברונל ב-GWR ראתה התקדמות פורצת דרך בתכנון רכבות ובאיכות הבנייה, אך לוותה בסכסוכים תכופים עם הדירקטוריון ודמויות כמו דיוניסיוס לרדנר. בנוסף, בחירתו להשתמש ברוחב מסילה רחב של 7 רגל ו-1/4 אינץ' (2,140 מ"מ) הפכה לבעייתית מאוד עבור ה-GWR בטווח הארוך, וניסיונו להמיר חלקים מהרשת לרכבת אטמוספרית לא צלח. הקריירה הרכבתית שלו כללה ביסוס עקרונות רבים של רכבת מצליחה, כאשר המסלול שלו עבור ה-Great Western Main Line צמצם עיקולים ושיפועים. בניית מנהרת בוקס על ידי ברונל, הארוכה ביותר בעולם בזמנו, הייתה הצלחה למרות טענות שיהיה בלתי אפשרי לבנותה בבטחה. גשר רויאל אלברט גם הוא הוכתר לבסוף בהצלחה, אך ההשפעה המתמשכת של הפאניקה של 1847 אילצה את ברונל לפשט את עיצובו, והוא הושלם זמן קצר לפני מותו.
בניסיון להרחיב את ה-GWR מערבה לכיוון אמריקה, החל ברונל לבחון את האפשרות לפתח ספינות קיטור באמצע שנות ה-30 של המאה ה-19, ושלוש הספינות שבנה היו פלאים הנדסיים בזכות עצמן. ה-SS Great Western הייתה הספינה השנייה שהחזיקה ב"סרט הכחול" (Blue Riband), והפלגותיה הטרנס-אטלנטיות היו מוצלחות מסחרית. ה-SS Great Britain הייתה הספינה הראשונה בעלת גוף ברזל והנעה באמצעות מדחף שביצעה חצייה טרנס-אטלנטית, והייתה מוצלחת עד שעלייתה על שרטון ב-1847 הביאה לפשיטת רגל של החברה האם שלה. ה-SS Great Eastern עוכבה על ידי סכסוך בין ברונל לג'ון סקוט ראסל וסבלה מבעיות כלכליות וטכניות, כאשר ברונל מת זמן קצר לאחר שסבלה מפיצוץ אדיר בהפלגת הבכורה שלה. היא מעולם לא זכתה להצלחה מסחרית מלבד כספינה להנחת כבלים.
בשנת 2002, ברונל דורג במקום השני בסקר ציבורי של ה-BBC לקביעת "100 הבריטים הגדולים ביותר", עם תוכנית אירועים גדולה שחגגה את יום הולדתו ה-200 בשנת 2006. ברונל נזכר כגאון הנדסי וחזוני, שעבודותיו הימיות בפרט הקדימו את זמנן מכדי לזכות בהצלחה. בהספד שלו ב-Morning Chronicle צוין כי "היסטוריית ההמצאות אינה מתעדת שום מקרה של חידושים גדולים שדומיינו באומץ רב כל כך ובוצעו בהצלחה כה רבה על ידי אותו אדם".
חיים מוקדמים
### משפחה
איזמבארד קינגדום ברונל נולד ב-9 באפריל 1806 בבריטניה סטריט, פורטסי, פורטסמות', המפשייר. הוא היה הילד השלישי של הוריו, והבן היחיד; אחיותיו הגדולות נקראו סופיה ואמה ונולדו ב-1801 וב-1804 בהתאמה. בזמן לידתו, אביו עבד על פרויקטים שונים עבור הצי המלכותי באזור, כולל מכונות לייצור גלגלות שהפעילו את פס הייצור הראשון בעולם. הוא נקרא איזמבארד על שם אביו, המהנדס האזרחי הצרפתי-בריטי סר מארק איזמבארד ברונל, וקינגדום על שם משפחתה האנגלית של אמו, סופיה קינגדום; לשני הוריו היו קשרים לנורמנדי, שם תועד השם ברונל מאז המאה ה-15. ד"ר סטיבן ברינדל מכנה את מארק ברונל "הממציא המדהים והמוכשר ביותר שחי בבריטניה באותה תקופה".
סופיה, אמו של ברונל, הייתה יתומה ברוב ילדותה; אביה, הקבלן הימי ויליאם קינגדום, מת כשהייתה צעירה. אביו של ברונל, סר מארק איזמבארד ברונל, נולד בצרפת, אך בילה חלק ניכר מילדותו באנגליה לפני שחזר ב-1792. לאחר שנשא נאום מלוכני שגינה את מקסימיליאן רובספייר בינואר 1793, הוא נאלץ להסתתר אצל משפחה מלוכנית, שם פגש את סופיה; השניים התאהבו במהירות והתארסו. לאחר שעזב לניו יורק בספטמבר 1793, מארק בילה 5–6 שנים בארצות הברית במציאת עבודה; באוקטובר 1793, סופיה נכלאה במנזר בשל קשריה המלוכניים ושוחררה רק עם נפילת רובספייר באוגוסט 1794. הזוג התאחד ב-16 במרץ 1799 ונישא ב-1 בנובמבר.
זמן קצר לאחר לידתו של ברונל, המשפחה עברה ל-4 לינדזי רואו בצ'לסי, לונדון, שהוסב מבית לינדזי. מארק ברונל הגה מיזמים עסקיים רבים, כגון ייצור מגפיים לצבא הבריטי בפברואר 1809, שהצליח עד שהממשלה ביטלה הזמנה וסירבה לשלם, מה שהותיר אותו עם הפסדים משמעותיים. יתרה מכך, המנסרה שהקים נשרפה באוגוסט 1814, והוא לא הצליח לגייס כספים לשחזורה.
ב-14 במאי 1821, אביו, שצבר חובות של מעל 5,000 ליש"ט (שווה ערך ל-475,000 ליש"ט ב-2025), נשלח לכלא קינגס בנץ', כלא לחייבים. סופיה, שלא רצתה לנטוש את בעלה, הלכה איתו. לאחר שלושה חודשים ללא סיכוי לשחרור, מארק ברונל פרסם שהוא שוקל לעבוד תחת אלכסנדר הראשון מרוסיה, מה שגרם לארתור ולסלי, הדוכס מוולינגטון, להזהיר את שר האוצר שהם לא יכולים לאבד מהנדס כזה. בתגובה, השר התרצה והנפיק למארק את ה-5,000 ליש"ט כדי לסלק את חובותיו, בתמורה להבטחתו להישאר בבריטניה; הזוג שוחרר באוגוסט 1821. ד"ר סטיבן ברינדל עושה השוואה בהקשר זה בין ברונל לצ'ארלס דיקנס: שניהם היו בגיל דומה; שניהם היו מפורטסמות'; לשניהם היו אבות שנשלחו לכלא חייבים; ושניהם בילו את בגרותם המוקדמת בלונדון.
### חינוך
למרות מצבה הכלכלי הסוער של משפחתו, ברונל חווה ילדות מאושרת, כאשר אביו שימש כמורה הראשון שלו. אביו לימד אותו טכניקות ציור ותצפית מגיל ארבע, וברונל למד גיאומטריה אוקלידית בגיל שמונה. במהלך תקופה זו, הוא למד לדבר צרפתית שוטפת ואת העקרונות הבסיסיים של הנדסה. הוא עודד לצייר מבנים מעניינים ולזהות פגמים במבנה שלהם, וכמו אביו, הוא הפגין כישרון למתמטיקה ומכניקה.
כשהיה ברונל בן שמונה, הוא נשלח לבית ספר שנוהל על ידי הכומר המקומי וידן באטלר. לאחר מכן נשלח לפנימייה של ד"ר מורל בהוב, שם למד לימודים קלאסיים. אביו היה נחוש שברונל יקבל גישה לחינוך האיכותי שנהנה ממנו בצעירותו בצרפת. בהתאם לכך, בגיל 14, ברונל הצעיר נרשם למכללת אנרי הרביעי (Henri Quatre) בקן, שם נשאר שנתיים. במהלך תקופתו בבית הספר, הוא נראה כמתעניין בעזרה לאביו בעבודתו והיה מיומן מאוד בחישובים. עם זאת, הוא גם חיבב רישומים אמנותיים בנוסף לאלו המבוססים על הנדסה. לאחר מכן עבר לליסיי אנרי הרביעי בפריז, שהיה ידוע בחינוך המתמטי שלו. בזמן שהיה בחו"ל, הוא היה מוגן בקלות מהמאסר של הוריו, אך לאחר שנכלא בשל חובותיו, בלתי אפשרי שמארק ברונל היה יכול לשלם על חינוך בנו; הנדבן שעשה זאת נותר לא ידוע.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →כשברונל סיים את לימודיו בליסיי אנרי הרביעי ב-1822, אביו הציג אותו כמועמד בבית הספר להנדסה הנודע אקול פוליטקניק, אך כזר, הוא נחשב לבלתי כשיר לכניסה. באותה תקופה לא היו תארים אוניברסיטאיים בבריטניה בהנדסה או מכניקה, ולכן ברונל החליט להישאר בפריז וללמוד אצל יצרן השעונים וההורולוג הבולט אברהם-לואי ברהגה, מכיוון שהורולוגיה הייתה סוג ההנדסה המשובח ביותר. ברהגה שיבח את הפוטנציאל של ברונל במכתבים לאביו; באוגוסט 1822, לאחר שסיים את התמחותו, חזר ברונל לאנגליה.
קריירה מוקדמת
### 1823–1824: פרויקטים ראשונים
ברונל המשיך את השכלתו ההנדסית באנגליה על ידי הפיכתו לעוזר לאביו משנת 1823, מה שאפשר לו לעבוד על פרויקטים הנדסיים משמעותיים. במהלך תקופה זו, הוא עזר לאביו בבניית הגשרים באי הצרפתי ראוניון (אז איל בורבון), תכנון לתעלת פנמה פוטנציאלית, הקונספט של רציף צף לנמל ליברפול, ועבודה עם אוגוסטוס צ'ארלס פיוג'ין על תכנון בית הקברות קנסל גרין. בעוד שבמהלך תקופה זו הקריירה של ברונל הייתה רגועה ויציבה, הוא גם הפך לחסר סבלנות מכך שטרם היה בולט ומצליח.
באביב 1823, אביו של ברונל העלה רעיון למה שנקרא "מנוע גז" (Gaz Engine), שהיה עיצוב חלופי למנוע הקיטור. הרעיון התבסס על ניסוי של מייקל פאראדיי שבו גזים כמו פחמן דו-חמצני יכולים להפוך לנוזל תחת לחץ גבוה, ועם חימומם, הם ירתחו ויתרחבו באופן מאסיבי בנפחם, ובכך יפיקו את הכוח להנעת המנוע. היתרון בכך בהשוואה למנוע הקיטור היה שלא נפלט עשן, מה שהופך אותו לנעים יותר להפעלה, ושהוא אמור היה להיות יעיל משמעותית.
ברונל ואביו ניסו אז לייצר את מנוע הגז הזה בעלות עצומה, אך עבודתו של ניקולא לאונרד סאדי קרנו על תרמודינמיקה בערך באותו זמן תוכיח שמנוע כזה בלתי אפשרי. עם זאת, עבודה זו טרם הובנה בבריטניה, ולכן ברונל ואביו המשיכו לעבוד עליה לשווא, וקיבלו מימון מהאדמירליות ומפאראדיי עצמו. עד ינואר 1833, הוא נטש סופית את רעיונותיו על מנוע הגז, לאחר שהוציא 15,000 ליש"ט על הפרויקט, שווה ערך ל-1,410,000 ליש"ט ב-2025. הוא כתב ביומנו כי "כל הזמן וההוצאות העצומות שהוקדשו לדבר הזה במשך כמעט עשר שנים הם לכן מבוזבזים".
### 1824–1828: מנהרת התמזה
ההזדמנות של ברונל להפוך למהנדס בולט עלתה ביולי 1824, כאשר אביו מונה למהנדס של פרויקט לבניית מנהרה מתחת לנהר התמזה. מתוארת על ידי אנאבל גילינגס כ"פרויקט ההנדסי השאפתני ביותר של התקופה", ומהוללת כהישג קיצוני במדע ובהנדסה, היא תוכננה להקל על הלחץ על המעבורות של לונדון ועל הגשרים שלה, שמהם לא היו כאלה ליד רציפי לונדון. האתגר הגדול ביותר היה רכות הקרקע מתחת לנהר: מנהרה בין רות'רהית' לליימהאוס הוצעה על ידי רוברט ואזי ב-1802, אך לאחר שקרסה פנימה פעמיים בשל חול טובעני, הפרויקט ננטש. הרכב קרקעית הנהר ליד רות'רהית' היה בעצמו מעט יותר ממשקע ספוג מים וחצץ רופף.
הרעיון של מארק ברונל להתגבר על אתגרים אלו הגיע ממשפחת הרכיכות "תולעת הספינות": הקליפה הקשה שלהן טוחנת ומרככת את העץ שלפניהן, שאותו הן אוכלות, ומשתמשות בהפרשות שלהן כדי למלא את נתיבן ובכך למנוע מהעץ לקרוס. זה נתן השראה למגן המנהור שלו, שאותו רשם כפטנט ב-20 בינואר 1818, שבו שנים-עשר עובדים כרו מתוך מגן ברזל יצוק ענק והפסולת הומרה ללבנים מאחוריהם כדי ליצור את קירות המנהרה. רק אדם אחד היה כורה בכל פעם, ואותו אדם היה חושף, כורה ומכסה מחדש רק אחד מהחלקים שלהם בכל פעם; המגן הועבר קדימה ברגע שזה נעשה עבור כל שלושים ושישה החלקים. ב-19 בפברואר 1824, יום לאחר שמארק ברונל נפגש עם המוסד להנדסה אזרחית, הוכרז על הקמת חברת מנהרת התמזה.
התוכנית למנהרת התמזה כללה חפירת שני קדחים נפרדים כנתיב כפול, ובנייתה קרוב מאוד לקרקעית הנהר כדי להימנע מהחול הטובעני המסוכן שמתחת. הפרויקט החל בטקס ב-2 במרץ 1825, וברונל הניח את הלבנה השנייה, אחרי אביו. ברונל קיבל את תפקיד העוזר לג'ון ארמסטרונג, המהנדס התושב של הפרויקט, תפקיד שברונל קיווה לקבל בעצמו. בשל נסיגות מוקדמות, החברה לחצה על המנהור לקרות מהר יותר, ולכן הבנייה הפכה למסוכנת יותר. הביוב בתמזה זיהם והרעיל את העובדים למטה, ובכל זאת ברונל ואביו עזרו להפעיל את מגן המנהור.
באפריל 1826, כאשר ג'ון ארמסטרונג התפטר בשל מחלה, ברונל השתלט כמהנדס תושב; אביו פרש אז מהובלת הפרויקט לאחר שחלה בדלקת קרום הריאה, כאשר ברונל לקח פיקוד מלא על ההנדסה מ-3 בינואר 1827. בנקודה קריטית אחת בספטמבר 1826, הוא סירב לעזוב את המנהרה במשך סך של 96 שעות, אותן בילה בעבודה עם הפסקות מזדמנות לשינה. כאות כבוד לעמל העובדים ותנאיהם הקשים, הוא עבר לצריף בתוך המנהרה עם אחד מעוזריו, מבלה את זמנו בניטור ההתקדמות ואיכות הבנייה והבטחת משמעת העובדים.
בהזדמנויות רבות, ברונל סיכן את חייו בשחייה כדי להציל עובדים. לאחר תקרית אחת כזו, הוא ביקר את הפועלים במהלך ארוחת הערב שלהם והתקבל בתשואות, כאשר נשותיהם גזרו חתיכות ממעילו כדי לשמור כשרידים. המשימה המאתגרת ביותר שלו הייתה התמודדות עם חברת מנהרת התמזה, שתיעדה את התקדמות הבנייה על פני בטיחות העובדים; לדוגמה, כל העיצובים של מארק ברונל לניקוז כדי להגן על המנהרה מפני הצפה נדחו בשל עלות.
עד אפריל 1827, המנהרה הייתה קרובה כל כך לקרקעית הנהר שפריטים שהושלכו נפלו מהנהר לתוך המנהרה, והתנאים היו מזוהמים כל כך שאחד ממהנדסי העוזרים של ברונל מת ואחר נותר עיוור בעין אחת. ב-18 במאי, הנהר פרץ לתוך המנהרה, אך למרבה המזל איש לא נהרג, שכן ברונל ועוזריו משכו את האנשים מהמים. צוות מהנדסים, כולל ברונל, צללו לתוך התמזה מהפני השטח; הם יכלו לראות את פנים המנהרה מהנהר. העובדים מילאו את החור וניקזו את המים, כאשר ברונל הגיב באדישות ביומניו:
> הלוואי שהייתי מחזיק את היומן הזה איתי אפילו בעבודה על הנהר. איזה חלום זה נראה לי עכשיו. לרדת בפעמון הצלילה, למצוא ולבחון את החור, לעמוד בפינה של מס' 12! החידוש שבדבר, ההתרגשות מהסיכון המזדמן הנלווה לטיול התת-מימי שלנו, המוני הסירות שבאו לחזות בעבודותינו... אילו תחושות!
— יומנו הפרטי של ברונל, 13 באוקטובר 1827
הבנייה נמשכה ב-1 באוקטובר; ב-10 בנובמבר 1827, נערך משתה במנהרה עם ברונל, אביו והדוכס מוולינגטון, שיהפוך לראש ממשלה בשנה שלאחר מכן. עד 2 בינואר 1828, מים וסלעים כבר נפלו לתוך המנהרה מקרקעית הנהר. בשעה 6 בבוקר ב-6 בינואר, ברונל כרה באמצעות המגן יחד עם שניים אחרים כשהמנהרה קרסה, ורגלו של ברונל נלכדה מתחת לקורה. שישה כורים נהרגו, כולל השניים איתם עבד ברונל, אך הוא שרד עם פציעות קשות לאחר שנמשך בקושי מהמים לפני שנסחף. לאחר שהתעורר, הוא סירב לעזוב עד שהעריך את הנזק למנהרה, אך לא הבין עד כמה הוא פצוע; תקרית זו מואשמת בשבריריותו המאוחרת יותר. הוא נפצע קשה ובילה שישה חודשים בהחלמה בברייטון, לפני שנשלח לגור עם חבר בקליפטון, בריסטול, תקופה בה החל בעיצוב לגשר התלוי קליפטון מעל ערוץ אבון הסמוך.
ברונל היה חולה מכדי להמשיך לעבוד על המנהרה ועזב את הפרויקט, שכישלונו הותיר אותו מדוכא. הקריסה השנייה עצרה את העבודה על המנהרה למשך מספר שנים, והיא נאטמה בלבנים באוגוסט 1828 בעיצומם של משא ומתן מתמשך על בנייתה. העבודה לא התחדשה עד 1835, והמנהרה הושלמה ב-1843 בעיצוב שונה. לברונל לא הייתה מעורבות נוספת מלבד שימוש בעבודות הנטושות ברות'רהית' כאתר לניסויים הקשורים למנוע הגז. המנהרה הייתה שמישה להולכי רגל בלבד עד שחברת הרכבות מזרח לונדון רכשה אותה ב-1865, וארבע שנים לאחר מכן עברו בה הרכבות הראשונות. אביו של ברונל קיבל תואר אבירות ב-1841 על עבודתו על המנהרה, והיום היא נמצאת על קו מזרח לונדון בין רות'רהית' לוואפינג.
### 1829–1833: הגשר התלוי קליפטון
ברונל אולי זכור ביותר בזכות עיצובים לגשר התלוי קליפטון בבריסטול, שבנייתו החלה ב-1831. תחרות הוכרזה ב-1829 לתכנון גשר מעל ערוץ אבון ליד בריסטול; באותה תקופה, חציית הערוץ כללה ירידה של 250 רגל (76 מ') למים, לקיחת מעבורת לצד השני, ועלייה מחדש באותו גובה, או על ידי שליחה מסוכנת בסל על קו אומגה בין שני הצדדים. בעוד שברונל מעולם לא תכנן גשר תלוי, אביו עזר לו, והוא הפיק ארבעה עיצובים המבוססים על אתרים שונים לגשר, עם מפתחים שנעו בין 870 רגל (270 מ') לארוך ביותר שהוצע אי פעם בזמנו, ב-916 רגל (279 מ').
תומאס טלפורד, נשיא המוסד להנדסה אזרחית דאז, הוזמן לשפוט את הערכים. השפעת הרוח על גשר מנאי התלוי שלו גרמה לו לחשוב שהעיצובים של ברונל ארוכים מדי, והוא ייעץ נגדם. במקום זאת, הוא הציע שני מגדלי ביניים בתחתית הערוץ, שיפצלו את הגשר. ברונל טען בחזרה שהחישובים שלו נכונים ושהמגדלים שהציע טלפורד ישקעו לתוך הקרקע. עד 1830 התברר שלא ניתן יהיה לגייס את הכסף הדרוש לעיצוב של טלפורד, ולכן התחרות נפתחה מחדש.
שוב, ברונל וטלפורד הגישו שניהם לתחרות השנייה, כאשר טלפורד פשוט הגיש מחדש את אותו עיצוב. ברונל התאים את העיצוב שלו כדי להפוך אותו למועדף יותר על השופט, דייוויס גילברט, על ידי קיצור המפתח ל-630 רגל (190 מ'). העיצוב של ברונל עוטר בעיצובים מצריים, כגון ספינקסים והירוגליפים, עם לוחות גדולים המפרטים את בניית הגשר. גם ברונל וגם טלפורד הפסידו ל-W הוקס, כאשר טלפורד אפילו לא נבחר כפיינליסט; ברונל נסע לבריסטול כדי להתעמת עם גילברט על החלטתו ושכנע אותו לשנות את המנצח. ב-27 במרץ 1831, ברונל כתב לגיסו, הפוליטיקאי בנג'מין הוז:
> מכל ההישגים הנפלאים שביצעתי, מאז שהייתי בחלק זה של העולם, אני חושב שאתמול ביצעתי את הנפלא ביותר. יצרתי תמימות דעים בין 15 גברים שכולם רבו על הנושא העדין ביותר הזה—טעם.
— איזמבארד קינגדום ברונל, במכתב לבנג'מין הוז.
ב-21 ביולי 1831, נערך טקס פתיחה לבניית הגשר. עם זאת, הוא סבל במהירות מבעיות; בניית הגישה בצד אחד הפכה למאתגרת, ולא היה מספיק כסף להשלמת הגשר. ב-22 בספטמבר 1831, חוק הרפורמה עבר בבית הנבחרים, הבית הנבחר התחתון של הפרלמנט. הצעת החוק הבטיחה רפורמה פרלמנטרית רדיקלית בבריטניה, ובית הלורדים, הבית העליון שאת האינטרסים שלו הצעת החוק שירתה נגדו, חסם אותה. זה הוביל למהומות שהתפשטו ברחבי המדינה כולה, אך אלו בבריסטול היו הכבדות ביותר. ברונל עצמו הושבע כ"שוטר מיוחד" כדי לעזור לשלוט במהומות, והוא לקח בחיפזון פריטים מבית האחוזה כדי למנוע מהם להיבזז. המהומות הביאו לביטול בניית הגשר לחלוטין.
ברונל לא חי לראות את הגשר מושלם. לאחר מותו, עמיתיו ומעריציו במוסד להנדסה אזרחית הרגישו שהשלמתו תהווה אנדרטה הולמת, והחלו לגייס כספים חדשים. העבודה התחדשה ב-1862, שלוש שנים לאחר מותו של ברונל, והושלמה ב-1864. עם מפתח של מעל 702 רגל (214 מ') וגובה נומינלי של 249 רגל (76 מ') מעל נהר אבון, היה לו המפתח הארוך ביותר של כל גשר בעולם בזמן הבנייה. הביוגרפים של ברונל חלוקים בדעתם באיזו מידה הגשר הסופי משקף את הערך הזוכה שלו. בשנת 2011, אדריאן ווהן הציע שהתרומה הסופית של ברונל הייתה מינימלית; דעותיו שיקפו את הסנטימנט של טום רולט חמישים ושתיים שנים קודם לכן בספרו מ-1959 "ברונל", ואנאבל גילינגס מציעה ש"רק חלק מהעיצוב של [ברונל] נראה", ומציינת שהקישוטים שלו מעולם לא נוספו. עם זאת, רוברט הריסון מתאר את הגשר כ"כמעט בהתאם לעיצובים המקוריים שלו". הגשר עדיין עומד, ונכון ל-2007, מעל 4 מיליון כלי רכב חוצים אותו בכל שנה.
בזמן שעבד גם על הגשר התלוי קליפטון, ברונל לקח על עצמו גם את בניית המצפה של האסטרונום סר ג'יימס סאות' בביתו בקנזינגטון. ב-20 במאי 1831, המצפה שהושלם נפתח עם ברונל כאורח כבוד. עם זאת, סכסוך על עלות הפרויקט הסלים, וסאות' גם סירב לשלם וגם פרסם מאמר פוגעני עמוקות ב-The Athenaeum שכינה את המצפה "פרויקט אבסורדי" ואמר על ברונל שזה "היה מאמץ לייצר אפקט מצד האדריכל"; ברונל שקל נקיטת צעדים משפטיים או ערעור על הסרתו אך בסופו של דבר לא עשה דבר. פרויקטים אחרים במהלך תקופה זו כללו עבודה בבריסטול, שם מונה למהנדס עבור הרציפים שלהם, וסנדרלנד, שם הוטל עליו ייצוא פחם מהמספר הגדל של מכרות הפחם, ושם תכנן את רציפי מונקוורמות' ב-1831. ב-5 בדצמבר 1831, הוא נסע ברכבת ליברפול ומנצ'סטר (LMR); נעלב מהמהירות שלה והרעידות המתמידות, הוא ניסה לכתוב ביומנו בזמן שהרכבת נעה, מאתגר אותם "תנו לי לנסות".