איגור סצ'ין: דארת' ויידר של הנפט בקרמלין
עיתונאים רוסים נתנו לאיגור סצ'ין את כינויו מסיבה שלא היה לה שום קשר לעידון: נוכחות מגושמת וחסרת חיוך שפקיד מערבי אחד תיאר כמישהו ש"לא היית רוצה להיתקל בו בסמטה חשוכה." האיום הזה התברר כנכס קריירה עמיד. שלושה עשורים לאחר שתירגם עבור יועצים צבאיים סובייטים במלחמות אזרחים באפריקה, סצ'ין יושב בראש חברת הנפט הנסחרת הגדולה בעולם והון הנמדד בסופר-יאכטות – אחת מהן, ב-511 מיליון דולר, בין כלי השיט היקרים ביותר שנבנו אי פעם.
ממתרגם בשדה הקרב לעירייה
סצ'ין נולד בלנינגרד וסיים את אוניברסיטת לנינגרד ב-1984 עם תארים בצרפתית ובפורטוגזית, מאוחר יותר הוסיף דוקטורט בכלכלה. שליטתו בפורטוגזית לקחה אותו לאנגולה ומוזמביק בשנות ה-80, שם עבד כמתורגמן צמוד ליועצים צבאיים סובייטים במהלך מלחמות האזרחים במדינות אלו – תפקיד לא זוהר ומסוכן הרחק ממסדרונות הכוח של מוסקבה. הוא חזר ללנינגרד ב-1988 כדי לעבוד כיועץ סחר חוץ עבור ממשלת העיר, העבודה שהציבה אותו בתוך הממשל של ראש העיר אנטולי סובצ'אק.
בצל עלייתו של פוטין
בעירייה של סובצ'אק הקריירה של סצ'ין הפכה לשזורה לצמיתות בזו של ולדימיר פוטין. כפי שניסח זאת אנליסט רוסי ותיק, "בכל אחת מהעבודות של פוטין ככל שפוטין עלה בהיררכיה, סצ'ין היה שם." שני הגברים עברו למוסקבה ב-1996 כדי לעבוד בממשל של בוריס ילצין; בעוד פוטין ניהל מאוחר יותר את ה-FSB, סצ'ין החזיק בתפקידים בכירים בתוך המנגנון של ילצין; וכשפוטין הפך לנשיא ב-1999, סצ'ין עקב אחריו לקרמלין כסגן ראש הממשל הנשיאותי, תפקיד בו החזיק תוך בנייה שקטה של קריירה נפרדת לחלוטין בתעשיית הנפט.
ההשתלטות על יוקוס
הקריירה השנייה ההיא החלה בפברואר 2003, כאשר סצ'ין עזר לתכנן רכישה של 623 מיליון דולר שהפכה אותו ליו"ר הדירקטוריון של רוסנפט ביולי ההוא, תפקיד תאגידי בו החזיק במקביל לתפקידו בקרמלין. התזמון לא היה מקרי: באותה שנה, איל הנפט מיכאיל חודורקובסקי, ראש ענקית הנפט הפרטית יוקוס, נעצר באשמת הונאה והעלמת מס. חודורקובסקי אמר מאוחר יותר שסצ'ין תזמר את התיק כ"תירוץ לפשוט על יוקוס." בדצמבר 2003, רוסנפט שבשליטת המדינה רכשה את חברת הבת העיקרית לייצור של יוקוס ב-9.4 מיליארד דולר, בערך מחצית מהערכות עצמאיות של שוויה, ועד 2007 ספגה את רוב מה שנותר מנכסי יוקוס במחירים נוחים דומים – פירוק אפקטיבי, בעלות מציאה, של חברת הנפט הפרטית הגדולה ברוסיה. הבדיקה של העסקה התגברה כאשר בתו של סצ'ין נישאה לבנו של התובע הכללי שפיקח על העמדתו לדין של חודורקובסקי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בניית אימפריית נפט
סצ'ין הפך למנכ"ל רוסנפט במאי 2012, ושבעה חודשים לאחר מכן פיקח על רכישת TNK-BP על ידי החברה ב-55 מיליארד דולר, עסקה שהעשירה כמה אוליגרכים רוסים והפכה את רוסנפט לכוח הדומיננטי במגזר הנפט של המדינה. ב-2016 הוא תכנן את רכישת רוסנפט של יצרנית גדולה נוספת, בשנפט, בתהליך שמבקרים תיארו שוב כבעל סימני היכר של הפקעה בגיבוי מדינה ולא עסקה שוק רגילה. עד 2013 הוא היה לפי הדיווחים המנכ"ל בעל השכר הגבוה ביותר ברוסיה, והרוויח כ-50 מיליון דולר באותה שנה בלבד.
הון שנבנה בצל המדינה
פורבס העריך את הונו של סצ'ין בכ-800 מיליון דולר לפני הסנקציות שבאו בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022, נתון שכלכלנים מסוימים רואים כשמרני בהתחשב בכמה מתזרים המזומנים של רוסנפט אנליסטים מאמינים שלעולם לא מופיע בגילויים האישיים שלו. אחזקותיו הידועות כללו שתי סופר-יאכטות – ה-Crescent בשווי של כ-511 מיליון דולר וה-Amore Vero בשווי 134 מיליון דולר – לצד נדל"ן במוסקבה המוערך בכמעט 100 מיליון דולר ואחזקה אישית צנועה יחסית ברוסנפט בשווי של כ-77 מיליון דולר. בנו איוון ובנותיו אינגה וורווארה משכו בעצמם בדיקה; נישואיה של אינגה לבנו של התובע הכללי לשעבר נותרו אחד הקשרים המשפחתיים הנבדקים ביותר בעסקים רוסיים מודרניים.
סנקציות ובידוד
ארצות הברית הטילה סנקציות על סצ'ין לראשונה ב-2014 בעקבות סיפוח קרים על ידי רוסיה, וציינה אותו בין היעדים בעלי הפרופיל הגבוה ביותר של אותו סבב – פרשן אחד כינה זאת "השם הגדול ביותר שהבית הלבן כיוון אליו עד כה." האיחוד האירופי הוסיף אותו לרשימת הסנקציות שלו ב-28 בפברואר 2022, ימים לאחר שהחלה הפלישה המלאה לאוקראינה. בתוך שבועות, הרשויות הצרפתיות תפסו את ה-Amore Vero במספנה ים-תיכונית וספרד הקפיאה את ה-Crescent בברצלונה, אם כי דיווחים הצביעו על כך שתשלומים עבור תחזוקת היאכטות נמשכו ללא קשר. נסיעתו המאושרת האחרונה של סצ'ין מחוץ לרוסיה הייתה באוקטובר 2021; הוא נכח בפגישת הקרמלין שכונסה ביום הפתיחה של הפלישה.
מדוע איגור מכונה גאון
אף מקור אמין לא מכנה את איגור סצ'ין גאון, ושום דבר ברקורד שלו לא מצביע על מקוריות אינטלקטואלית כמקור כוחו. מה שיש לו במקום זאת הוא סוג ספציפי וצר יותר של מיומנות: אינסטינקט ללא תחרות להיצמד מוקדם ולצמיתות לפטרון עולה, ולהמיר קרבה פוליטית לשליטה תאגידית בדיוק ברגעים – העמדת יוקוס לדין, רכישת TNK-BP, ההשתלטות על בשנפט – שבהם ניתן להשתמש בכוח המדינה כדי לרכוש נכסים פרטיים בזול. זוהי מלאכה במאבקים ביורוקרטיים ותזמון, לא גאונות יצירתית או מדעית, והיא תלויה לחלוטין בחסדו המתמשך של פוטין ולא במומחיות כלשהי הניתנת להעברה; לסצ'ין אין רקורד עצמאי כאיש נפט, מהנדס או פיננסייר לפני שניתנה לו השליטה על חברת נפט לאומית. טיעון הנגד הכנה הוא בוטה: פרשת יוקוס נחשבת מחוץ לרוסיה כהפקעה מתוזמרת על ידי המדינה הלבושה כאכיפת חוק, והונו של סצ'ין הוא, לפי הדיווח של האנליסטים שעוקבים אחריו, בלתי נפרד ממשאבי המדינה שיצרו אותו. הוא מקרה בוחן במינוף פוליטי, לא גאונות.
מורשת
תהיה אשר תהיה המילה האחרונה על הונו של סצ'ין, מורשתו המוסדית כבר נקבעה: הוא לקח יצרנית נפט מדרג ביניים מהעידן הסובייטי, ובאמצעות רצף של רכישות בגיבוי מדינה שמיקדו תחילה ביוקוס, אחר כך ב-TNK-BP, ואז בבשנפט, בנה את רוסנפט לחברה הדומיננטית באנרגיה הרוסית – טרנספורמציה שגם ריכזה חלק עצום מעושר הנפט וקבלת ההחלטות של המדינה בידיים של אחד מסגניו הוותיקים והמפחידים ביותר של ולדימיר פוטין.