הרברט הובר: ההומניטר הגדול שפרץ
בשנת 1921, כשנאמר לו שהאכלת רוסים גוועים ברעב תחזק את הממשל הבולשביקי שארצות הברית סירבה להכיר בו, נתן הרברט הובר (Herbert Hoover) את התשובה שהגדירה את המחצית הראשונה של חייו: "עשרים מיליון אנשים גוועים ברעב. תהיה השקפת עולמם הפוליטית אשר תהיה, יש להאכיל אותם!" עשור לאחר מכן, כנשיא מדינה שבה שיעור האבטלה הגיע ל-23 אחוזים, אותו אדם יתעקש כי "אין זה תואם את רוחם או מוסדותיהם של העם האמריקני שתוגש דרישה לקופת הציבור לפתרון כל קושי". המרחק בין שני המשפטים הללו הוא הטרגדיה של הקריירה שלו.
יתום מווסט ברנץ'
הובר נולד ב-10 באוגוסט 1874, בווסט ברנץ', איווה, למשפחה קוואקרית. אביו ג'סי נפטר בשנת 1880; אמו הולדה נפטרה מטיפוס בשנת 1884. בגיל עשר הוא כבר היה יתום. בשנת 1885 הוא נשלח לגור עם דודו ג'ון מינת'ורן בניובורג, אורגון, בבית שהוקיר השכלה ועבודה בלתי פוסקת.
הלימודים היו מאולתרים. הוא למד באקדמיית פרינדס פסיפיק (Friends Pacific Academy) – כיום אוניברסיטת ג'ורג' פוקס (George Fox University) – ונשר בגיל שלוש-עשרה, כשהוא משלים מאוחר יותר את החסר בקורסי ערב בהנהלת חשבונות, הקלדה ומתמטיקה. בשנת 1891 הוא הצליח לשכנע את אוניברסיטת סטנפורד (Stanford University) לקבלו למחזור המייסד, לאחר שנכשל בכל בחינות הכניסה מלבד מתמטיקה. הוא עבר מהנדסת מכונות לגיאולוגיה וסיים בשנת 1895 עם תואר ראשון במדעים.
מהנדס המכרות שהקיף את הגלובוס
הובר החל לעבוד כסוקר מכרות וגיאולוג עבור חברת Bewick, Moreing & Co, פירמה לונדונית, ומשימותיו לקחו אותו ברחבי העולם. באוסטרליה, בין השנים 1896 עד 1898, הוא ניהל מכרות זהב באזור קולגארדי ושכנע את החברה לרכוש את מכרה "בני גוואליה" (Sons of Gwalia) – החלטה שהניבה לחברה הון עתק. בין השנים 1899 עד 1901 הוא פיתח מכרות זהב ליד טיינג'ין בסין, שרד את מרד הבוקסרים והפך לשותף פעיל במיזם כרייה בריטי-סיני.
עד שנת 1908 הוא הפך לעצמאי, וניהל חברת ייעוץ עם משרדים בכמה יבשות. עד שנת 1914 הונו האישי הוערך ב-4 מיליון דולר. הוא גם עסק בכתיבה. ספרו עקרונות הכרייה (Principles of Mining, 1909) הפך לספר לימוד סטנדרטי ושיקף את אמונותיו הפרוגרסיביות של מחברו; בשנת 1912 הוא ואשתו לו הנרי (Lou Henry) – גיאולוגית עמיתה מסטנפורד לה נישא ב-1899 – הפיקו את התרגום האנגלי הראשון לספרו של אגריקולה (Agricola) מהמאה ה-16, על המתכות (De re metallica), פרי עבודה מלומדת של שנים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הדרך החלקלקה
כאשר פרצה המלחמה באירופה, ארגן הובר את חזרתם של 100,000 אמריקנים שנתקעו מעבר לים, ולאחר מכן נטל לידיו את ניהול ועדת הסיוע בבלגיה (Commission for Relief in Belgium) מ-1914 עד 1917, תוך חלוקת שני מיליון טונות של מזון לתשעה מיליון בני אדם בשטח כבוש. מאוחר יותר הוא כתב על אותו רגע: "לא הבנתי זאת באותו רגע, אך ב-3 באוגוסט 1914, הקריירה שלי הסתיימה לנצח. הייתי על הדרך החלקלקה של החיים הציבוריים".
הוא עמד בראש מינהל המזון האמריקני מ-1917 עד 1918, והפך ל"צאר המזון" של המדינה, כשהוא משלח 23 מיליון טונות מטריות לבעלות הברית ומטביע פועל חדש – "Hooverizing" (הוברייזינג) – שנגזר מימי שני ללא בשר וימי רביעי ללא חיטה. לאחר מכן הגיע מינהל הסיוע האמריקני (American Relief Administration) מ-1919 עד 1923, שקרן הילדים האירופית שלו הגיעה ל-15 מיליון ילדים בארבע-עשרה מדינות, ואשר האכיל גרמניה מובסת ורוסיה הסובייטית מוכת רעב למרות התנגדות פוליטית עזה. בשנת 1919 הוא ייסד את אוסף המלחמה של הובר (Hoover War Collection) בסטנפורד, הזרע של ספריית וארכיון מכון הובר (Hoover Institution Library and Archives).
שר המסחר הטוב ביותר
כשר המסחר תחת הרדי וקולידג' בין השנים 1921 עד 1928, הפך הובר מחלקה מנומנמת למנוע של תיאום לאומי. הוא עיצב את פיתוח שידורי הרדיו באמצעות סדרת ועידות שהובילו לחוק הרדיו של 1927. הוא בנה את התשתית הרגולטורית לתעופה אזרחית שתהפוך לימים למינהל התעופה הפדרלי. הוא דחף לסטנדרטיזציה וחיסול בזבוז בתעשייה האמריקנית ועודד בעלות על בתים באמצעות קמפיין "Own Your Own Home". כאשר שיטפון המיסיסיפי הגדול הכה ב-1927, הוא ניהל את התגובה הפדרלית, הקים יותר ממאה ערי אוהלים וגייס 17 מיליון דולר.
הישגים אלו הפכו אותו למועמד הרפובליקני המובן מאליו ב-1928. הוא ניצח כבר בסבב הראשון והביס את אל סמית' (Al Smith) עם 58 אחוזים מהקולות ו-444 מתוך 531 אלקטורים, כשהוא מבטיח כי "בקרוב, בעזרת האל, נראה את היום שבו העוני יוגלה מהאומה הזו".
ארבע שנים של קריסה
ההתרסקות הגיעה באוקטובר 1929, שמונה חודשים לאחר תחילת כהונתו. הובר לא היה פסיבי – הקריקטורה שלו כליקווידטור אדיש היא שגויה – אך כליו לא התאימו לאסון. חוק השיווק החקלאי של 1929 יצר את מועצת החוות הפדרלית כדי לייצב את מחירי היבולים. מכס סמוט-האולי (Smoot-Hawley Tariff) מיוני 1930 העלה את המכסים למרות התנגדות הכלכלנים ועורר תגובת נגד מיידית מצד שותפי סחר. בינואר 1932 הוא הקים את תאגיד המימון לשיקום (Reconstruction Finance Corporation) כדי להלוות לבנקים, לרכבות ולממשלות מקומיות; אותה שנה הביאה גם את חוק בנקי הלוואות הבית הפדרליים, את חוק גלאס-סטיגל (Glass-Steagall Act) של 1932, וצעד של עבודות ציבוריות בהיקף 2 מיליארד דולר במסגרת חוק הסיוע והבנייה בחירום.
מה שהוא לא עשה היה לנתב סיוע פדרלי ליחידים, שלדעתו היה שייך למדינות, לרשויות המקומיות ולצדקה פרטית. ביוני 1932 הוא אישר את פיזרו הצבאי של הגנרל דאגלס מקארתור (Douglas MacArthur) למחנה הווטרנים של "צבא הבונוס" – דימוי שחיסל אותו פוליטית. עמדתו בנושאי גזע הייתה מעורבת ולא נדיבה: הוא קידם אסטרטגיה רפובליקנית שמרנית, מינה יותר אפרו-אמריקנים מאשר הרדי וקולידג' יחד, וסירב לתמוך בחוק פדרלי נגד לינץ'. ממשלו גירש 34,000 בני אדם למקסיקו בין 1930 ל-1933 ותמך ב"רפטריאציה מקסיקנית" שסחפה בין 300,000 לשני מיליון בני אדם, מתוכם כנראה 40 עד 60 אחוזים היו אזרחים אמריקנים. פרנקלין רוזוולט קבר אותו פוליטית ב-1932.
מדוע הרברט מכונה גאון
הטיעון בעד הובר נשען כמעט כולו על כישרון יחיד וחריג: יכולת לארגן תנועה של מוצרים פיזיים לכמויות אדירות של אנשים, במהירות, מעבר לגבולות עוינים. שני מיליון טונות מזון לבלגיה הכבושה; 23 מיליון טונות מטריות לבעלות הברית; חמישה-עשר מיליון ילדים שהואכלו ב-14 מדינות; תגובה לשיטפון שהוקמה מאפס בתוך שבועות. זו אינה רטוריקה או תיאוריה. זו לוגיסטיקה שבוצעה בקנה מידה שאף אחד לא ניסה, על ידי אדם שהכשרתו הייתה במציאת עפרות. הוא גם החזיק בטווח טכני אמיתי – ספר לימוד שעיצב מקצוע, תרגום של מסה מטלורגית מתקופת הרנסאנס, והארכיטקטורה הרגולטורית של הרדיו והתעופה האמריקנית גם יחד.
טיעון הנגד הכן הוא חריף, והוא הסיבה שהיסטוריונים מדרגים אותו בעקביות בין הנשיאים הגרועים ביותר. המתנה של הובר הייתה אינטליגנציה מנהלתית והנדסית, לא דמיון פוליטי או כלכלי. כשהוא ניצב בפני קריסה מערכתית שערכת הכלים הארגונית שלו לא יכלה לפתור, הוא לא הסתגל; הוא נסוג אל הדוקטרינה שכבר גיבש, באזהרה כי סיוע פדרלי ישיר משמעו "הרס השלטון העצמי באמצעות ריכוזיות הממשל". גאון בהעברת דגנים התגלה כבלתי מסוגל לתפוס כלכלה כמשהו אחר מאשר אוסף של בעיות הנדסיות עם תשובות נכונות. הכשירות שלו הייתה אמיתית ונרחבת; הגבול שלה היה קטלני, ומיליוני אמריקנים חיו בתוך הפער הזה.
האחר כך הארוך
פרישתו של הובר נמשכה יותר משלושים ואחת שנים, מהארוכות בהיסטוריה הנשיאותית. הוא חזר לסיוע ברעב באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה לבקשת טרומן, ועמד בראש "ועדות הובר" לארגון מחדש של הרשות המבצעת תחת טרומן ואייזנהאואר, עבודה בעלת השלכות מוסדיות מתמשכות. הוא כתב בהרחבה. דעת הקהל התרככה במהלך שנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, והוא נפטר בניו יורק ב-20 באוקטובר 1964, בגיל תשעים – כשהוא נזכר, בצדק, גם כהומניטר הגדול וגם כנשיא שהשפל הגדול החריב.