הנרי החמישי (Henry V) מלך אנגליה: המלך שכמעט איחד שני כתרים
חץ פגע בנסיך בן השש-עשרה בפניו בקרב שרוסברי (Battle of Shrewsbury) בשנת 1403, וחדר שישה אינצ'ים לתוך גולגולתו. המנתח המלכותי ג'ון בראדמור (John Bradmore) חילץ אותו באמצעות כלי הברגה שנבנה למטרה זו וחבש את הפצע בדבש, מה שהותיר את הנרי מצולק לכל ימי חייו, ולדעת היסטוריונים, סימן עבורו שיעור מוקדם על המחיר הפיזי של המלחמות שבהן יבחר להילחם בעצמו. שלוש-עשרה שנים לאחר אותו חץ, הנרי החמישי ניצב מעל שדה רווי מים סמוך לאז'נקור (Agincourt) כשהוא מוביל צבא מותש ונחות מספרית לניצחון החד-צדדי ביותר במלחמת מאה השנים, וארבע שנים לאחר מכן חתם על הסכם שהפך מלך אנגלי ליורש כס המלכות של צרפת. מעט תקופות שלטון בימי הביניים דוחסות פעולה מכרעת כה רבה בטווח זמן קצר כל כך — תשע שנים וחצי, שהסתיימו עקב דיזנטריה בגיל שלושים וחמש.
ממלכה שנבנתה על תפיסת שלטון
הנרי נולד ב-16 בספטמבר 1386 בטירת מונמות' (Monmouth Castle), בנו של הנרי בולינגברוק (Henry Bolingbroke), שתפס את הכס מריצ'רד השני (Richard II) בשנת 1399 והפך להנרי הרביעי. הנסיך החדש ירש שורה חסרת תקדים של תארים — נסיך ויילס, דוכס קורנוול, דוכס אקוויטניה, דוכס לנקסטר — וכבר בנערותו פיקד בפועל נגד המרד הוולשי של אוויין גלינדור (Owain Glyndŵr). הוא זכה לחינוך מספק כדי להפוך, לפי הערכת היסטוריונים מודרניים, למלך האנגלי הראשון ששלט בקלות בשפה המקומית, ועד שנת 1410 הוא השתלט למעשה על הממשלה מאביו החולה, תקופה של חיכוך שראתה את הנרי הרביעי מסיר אותו ממושבו במועצה בשנת 1411. כשמת הנרי הרביעי במרץ 1413, בן העשרים ושש שירש אותו פעל מיד לתקן את תפיסת השלטון של אביו, קבר מחדש את ריצ'רד השני המודח בכבוד בווסטמינסטר והשיב על כנם בתי אצולה מנושלים.
ממשל מעורב ויעיל
הנרי ניהל את הפרלמנט במשמעת יוצאת דופן: אחת-עשרה מושבים התקיימו במהלך שלטונו, כל אחד נמשך בערך ארבעה שבועות לעומת תשעת השבועות האופייניים תחת אביו, ובכל זאת חלק גדול יותר מעתירות הבית הציבורי הפך לחוק. ההיסטוריון כריסטופר אלמנד (Christopher Allmand) תיאר את המלך והפרלמנט כמעורבים ב"מיזם משותף בממשל". הנרי קידם את האנגלית כשפת הכתר משנת 1417 — הסטנדרט של הקנצלריה (Chancery Standard) שעיצב את האנגלית הכתובה המודרנית עוקב בחלקו אחר תקופת שלטונו — והוא ריסק את כפירת הלולרדים (Lollard), ושלח את חברו לשעבר ג'ון אולדקאסל (John Oldcastle) לגרדום ב-1417 לאחר שאולדקאסל הוביל התקוממות שנכשלה.
אז'נקור
הנרי החיה את התביעה השושלתית של אנגליה לכס הצרפתי, ולאחר שנתיים של דיפלומטיה שהיסטוריונים מפרשים כיום כתיאטרון למלחמה שכבר הוחלט עליה, הפליג מסאות'המפטון באוגוסט 1415 עם כ-1,500 ספינות. הוא כבש את נמל הרפלר (Harfleur) לאחר מצור יקר, ולאחר מכן צעד עם צבא דל מחלות לעבר קאלה (Calais) בניגוד לעצת מועצתו. ב-25 באוקטובר 1415, כוח צרפתי גדול בהרבה יירט אותו סמוך לאז'נקור. גשם לילי הפך את השדה לבוץ; אנשי צבא צרפתים, כבדי משקל בגלל השריון שלהם, נתקעו בטווח הקשתים האנגלים שהוצבו באגפים, והקרב הוכרע לטובת אנגליה בתוך כשלוש שעות. פקודתו של הנרי להרוג שבויים צרפתים כאשר נראה כי מתקפה מחודשת עומדת להתרחש פילגה את הפרשנים מאז ומעולם — כרוניקנים בני זמנו, אפילו צרפתים עוינים, התייחסו לכך במידה רבה כאל הכרח של מלחמה ולא כאל מעשה זוועה. הוא חזר ללונדון לניצחון שביים בענווה מחושבת, כשהוא נכנס לעיר בתלבושת פשוטה וזוקף את הניצחון לאלוהים ולא לעצמו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הכיבוש השיטתי של נורמנדי
בעוד שהמערכה של 1415 הייתה פשיטה, חזרתו של הנרי לצרפת ב-1417 הייתה כיבוש. הוא נחת עם כ-10,000 איש וכבש את נורמנדי עיר אחר עיר — קן (Caen), פאלז (Falaise), ולאחר מצור של חמישה חודשים שהסתיים בינואר 1419, רואן (Rouen), שם גירש חיל המצב המורעב את הזקנים, החולים והעניים אל התעלות שמתחת לחומות, והנרי, על פי בחירתו שלו, בתחילה לא האכיל איש מהם. הטקטיקה עבדה והמחיר המוניטיני "הכביד על המוניטין שלו מאז", בלשונו של אחד ההיסטוריונים. ניצחונות ימיים אנגליים, כולל קרב הסן (Battle of the Seine) ב-1416 תחת אחיו של הנרי ג'ון מבדפורד (John of Bedford), הבטיחו את חציית התעלה שאפשרה את המערכה כולה.
טרואה והמונרכיה הכפולה
התנקשותו של הדוכס הבורגונדי ג'ון ללא פחד (John the Fearless) בספטמבר 1419 העניקה להנרי את הברית לה נזקק: בורגונדיה פנתה נגד הסיעה של הכתר הצרפתי עצמו, הדופניסטים (Dauphinists), ונגדם ניהל הנרי משא ומתן על הסכם טרואה (Treaty of Troyes), שנחתם ב-21 במאי 1420. במקום לוותר על שטח כפי שהיה מקובל בתבנית המסורתית של השכנת שלום אנגלו-צרפתית, ההסכם הסיט את הירושה הצרפתית עצמה, נישל את הדופן והכתיר את הנרי כיורש ועוצר של צרפת, הסכם שנחתם בנישואיו לבתו של שארל השישי (Charles VI), קתרין מוולואה (Catherine of Valois). זה היה, במילותיו של אלמנד, הסדר ששבר את כל המסורת הקודמת של המלחמה.
מוות לפני הפרס
הנרי לא זכה לחיות כדי לענוד את הכתר השני. במהלך מצור על מו (Meaux) לאורך חורף אומלל, הוא חלה ביוני 1422, ככל הנראה בדיזנטריה, והובל באלונקה לטירת ונסן (Château de Vincennes), שם מת ב-31 באוגוסט 1422, בגיל שלושים וחמש, לאחר שמלך תשע שנים וחצי. הוא מת שבעה שבועות לפני שארל השישי, כך שבנו בן התשעה חודשים, הנרי השישי, הפך לזמן קצר למלך הנומינלי של צרפת ואנגליה כאחד — מה שההיסטוריון מלקולם וייל (Malcolm Vale) מכנה "הכי קרוב שהגיעו שתי הממלכות לאיחוד בר-קיימא". זה לא החזיק מעמד: בורגונדיה נטשה את הברית האנגלית בוועידת אראס (Congress of Arras) בשנת 1435, ועד שנת 1453 כל כיבוש צרפתי שהנרי השיג אבד, מה שהותיר רק את קאלה בידיים אנגליות עד שנת 1558.
מדוע הנרי מכונה גאון
השבחים להנרי החמישי הם בעיקר צבאיים ומנהליים ולא אינטלקטואליים במובן המופשט. ההיסטוריון ק. ב. מקפרלן (K. B. McFarlane) כינה אותו "האדם הגדול ביותר ששלט אי פעם באנגליה", שיפוט שחזרה עליו אן קארי (Anne Curry), המכנה אותו "ילד הזהב" של אנגליה במאה החמש-עשרה, ואנציקלופדיה בריטניקה זוקפת את "הגאונות האסטרטגית" שלו לא למהלך בודד בשדה הקרב אלא לצמצום הסבלני והשיטתי של מבצרים צרפתיים עיר אחר עיר — לוגיסטיקה, הנדסת מצור ושימוש ממושמע בקשת ארוכה ובתותחים מוקדמים, שהופעלו ברגע המדויק לפני שביצורים צרפתיים יכלו להסתגל לאבק שריפה. זוהי גאונות של ארגון ותזמון, לא של רעיונות. טיעון הנגד מתועד באותה מידה: ההיסטוריון א. ג'. פולארד (A. J. Pollard) מכנה אותו "חרחר מלחמה" ש"שאיפתו המוגזמת הותירה את ממלכתו פושטת רגל", ואיאן מורטימר (Ian Mortimer) טוען שהוא היה "פגום עמוקות", הוכחה לכך ש"אדם יכול להיות גיבור ובכל זאת מפלצת", תוך שהוא מצטט את האזרחים המורעבים של רואן ואת הריגת השבויים באז'נקור. אפילו היסטוריונים אוהדים מתארים כיום את כיבושו כ-"damnosa hereditas" — ירושה מזיקה שבנו התינוק לא יכול היה לקיים. כשירותו של הנרי במלחמה ובממשל הייתה ממשית ומאושרת על ידי בני זמנו; האם היא ראויה למילה גאונות, או שמא רק למיומנות חסרת רחמים ומתוזמנת היטב, נותרה שנויה במחלוקת בקרב היסטוריונים ולא מוכרעת.
מורשת
המחזות של שייקספיר על הנרי (Henriad) קיבעו את הנרי בזיכרון הציבורי כמלך-לוחם שהיה בעברו הולל וחזר בתשובה, גרסה שיש לה מעט בסיס בראיות בנות זמנו של נעורים פרועים. ההנרי ההיסטורי השאיר סימנים עמידים יותר בבית מאשר בחוץ: פרלמנט מסודר יותר, מונרכיה בשפה האנגלית, והסדר פנימי שהאריך ימים מעבר לאימפריה הצרפתית שהקים ויורשיו איבדו מיד.